ME TOO@
אחרי 10 חודשים באבטחה החלטתי לעזוב.
ולא בכדי.....
ולא בסתם......
אלא משום ש......
הוטרדתי, הושפלתי, ספגתי קללות.
אתמול אחרי שעה בעבודה קמתי ועזבתי בכעס. בזעם. עם הרגשה הנוראית הזו ששוב שלחו לי ידיים לגוף שלי, שפגעו, חיללו, את גופי. לא הייתי מוכן לחזור למשמרת. לא הייתי מוכן להשפיל את עצמי, שוב.
כנראה מקום העבודה הבין את משמעות הדברים והתחננו שאחזור לעבוד ולסיים את המשמרת של אתמול ושל היום. סירבתי בתוקף. מי שלא עבר אונס, הטרדה, השפלה לא יבין את ההרגשה הנוראית הזאת: את הצורך הזה רק להגיע הביתה ולהתנקות, להתקרצף מתחת למקלחת........
ועדיין...........
להרגיש את הזוהמה. הלכלוך. שחודר אל מתחת לעור הגוף שלך.
אתה יודע ש...........
לא משנה כמה מילות התנצלות יאמרו!!!!!
לא משנה כמה מילות סליחה יאמרו!!!!!!
ההרגשה הנוראית הזאת של ההשפלה, האונס המילולי אם לא הפיזי, הקללות, ההשמצות לא יעברו מאליהן.
יש כאלה שיאמרו ויצקצקו שבכל מקום עבודה יש את זה ואז מה האם אני יקום ויעזוב? אותם אלה "המומחים לפסיכולוגיה בגרוש" יגידו שעליי לקבל עזרה בכדי לצאת מהמצב הזה. ואני שואל אותכם: למה להגיע למצב הזה? למה להשפיל, לקלל, להטריד? כל אדם באשר הוא בין אם הוא גבר או אישה הוא אחראי על הגוף שלו / שלה.
לדעת לבקש סליחה אם נאמרת מילה שלא במקום / או נגיעה שלא במקום גם אם יש ספק קטן זה לא מוריד ממך אלא מעלה אותך. כפי שנאמר: "יש ספק אין ספק".
אני לא רוצה שיגידו לי כמה אני גבר ושאני עומד על שלי ועל דעותיי. גם ל אכפת לי שאני יפוטר ממקום עבודה אחרי הפרק הזה העיקר שלא אושפל, אוטרד אעבור אונס מילולי - פיזי.
אני יודע שגם אני לא הייתי בסדר. שבשעת כעס אמרתי דברים מאוד קשים, גם אני קיללתי. זה בא ממקום שהגנתי על עצמי וזה מאוד ברור: אני לא אגן על עצמי? אני לא אצעק, אקלל, אבכה, אכנס לאטרף של בכי?
נכון, אני לא דוגמן עם קוביות בבטן אבל אני יודע מה אני שווה מבחינה מקצועית ופרסונלית.
מי שלא עבר הטרדה מינית / פגיעה מינית לא יבין את ההרגשה הנוראית הזאת.
כל עובד, באשר הוא, זכאי לכבוד בסיסי!!!!!!
אני מודע היטב שאחרי פרסום הפרק הזה אני לא אשאר במקום העבודה הזה. אני לא בוכה על כך.
תגובות