זה אני

: בשעות אחר הצהריים של יום הזיכרון לחללי מערכות צה"ל ופעולות האיבה 2020, כמה שעות לפני חגיגות יום העצמאות, השקתי את עציץ הנענע שלי שבמרפסת. בסיום השקייה תליתי את דגלון הגאווה בתוך העציץ. בחשש מה. על שום? משום שנצרב בזיכרוני  טוב - טוב כשגרתי בבית הקודם שלי תליתי את דגל הגאווה במרפסת ביתי אז. כעבור מספר ימים גיליתי לתדהמתי שהשלט שעל דלת ביתי הושחת:,הכיתוב שהיה על השלט היה "הסוויטה של ישראל" ולאחר ההשחתה היה כתוב "הסוטה ישראל". בזמנו רעדתי מול דלת ביתי. השכנה הבולגריה שגרה איתי בקומה קלטה את הרעד וסיפרה לי שהיו אלה בני נוער מאחת הישיבות באזור - והיו הרבה ישיבות באזור - שבאו והשחיתו לי את השלט בגלל דגל הגאווה. הם ברחו בריצה במדרגות לאחר שזו יצאה מביתה אך היא הספיקה לראות שהם היו לבושים בבגדים דתיים. היא המליצה לי להוריד את הדגל על מנת למנוע הישנות המקרה. במהלך היום, שכנה אחרת מקומה ראשונה גם היא המליצה לי להוריד את הדגל לא משום החשש להישנות המקרה אלא בגלל שאנחנו לא גרים בתל אביב ששם הכל פרוץ ומותר. בזעם כבוש הורדתי את הדגל ונותרתי עם השאלות: מדוע פתחו את הדלת כניס

תודה רבה לוירוס קורונה. תודה רבה על כך שהתפרצת ובגללך קיבלתי סטירה לחי מצלצלת וכואבת. תודה רבה על כך שבגללך הבנתי שאין לקחת את החיים כמובן מעליו.  תודה רבה על כך שבגללך הבנתי ששום דבר לא בטוח בחיים שלנו ולא לבזבז כאילו אין מחר. תודה רבה על כך שבגללך העזתי להחליט ממרומי גילי ה - 51 לקום ולעשות RESTART, מבחינה מקצועית ומבחינה אישית. אז........................... תודה רבה לך וירוס קורונה. ******************* תודה רבה על כך שהשלמתי עם עצמי, עם רוחות העבר. למדתי לקבל את עצמי כמו שאני ולא להשתנות בשביל אף אחד ואף אחת. החיים קצרים למדי.  למדתי להגיד: "די"!!!!!! די למניפולציות הרגשיות. די לבזבז אנרגיות על אנשים ונשים בכדי למצוא חן בעיניהם שאחר כך הם משליכים אותך לכל הרוחות כי התחלת לשעמם אותם. למדתי לאזור אומץ ולהגיד ברשי גליי: "אני גיי ותפסיקו בנות שאתן לא מכירות אותי להתחיל איתי, במיוחד אתן האסיתיות רק בכדי לקבל אשרת שהייה ואשרת עבודה". למדתי להעיף מהר מאוד אנשים - כאלה שהם בתחילת ההכרות שלנו וכאלה שכבר הספקתי להכיר אותם - שהבנתי שהאינטרס שלהם הוא חד צדדי בלבד, לרוב לטובת

כותב ואז מוחק......................... מה בעצם אפשר לכתוב בשבועיים טעונים שכאלה? מה בעצם אפשר לכתוב בתקופה הטעונה הזאת?  כל שנה אחרי פסח יש את יום הזיכרון לשואה ולגבורה ושבוע אחר כך את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה. כיהודי - ישראלי גאה (תרתי משמא) אני מתמלא ברגשות מעורבים של בין עצב לשמחה, הזדהות, מלא בזיכרונות. אני מבקש להבהיר כאן: משפחתי באה מטורקיה היא לא חוותה את השואה והיא גם לא משפחה שכולה אבל בסביבה הקרובה שלנו יש ניצולי שואה ומשפחות שכולות. במהלך חיי זכיתי להכיר ולהרחיב את חוג מכריי שהם ממשפחות שכולות ומשפחות של ניצולי שואה ואני גאה על כך שיצא לי להכירם. השנה הכל יצא בצל הקורונה. למי יש מצב רוח בכלל? למי יש חשק בכלל? (משפחות עם ילדים קטנים שההורים כבר משתגעים ומטפסים על הקירות שלא לדבר על כך שהם עצבניים. מצד שני, ישנם כאלה שלא יודעים מה יקרה מחר. מה כבר אפשר לכתוב על.......? מה כבר אפשר להוסיף ולומר על מה שלא נאמר? רוצים כבר לחזור לשגרה). את דגל ישראל תליתי במרפסת ביתי השנה במהלך חול המועד של פסח. תליתי אחרי התלבטות ורגשות מעורבים מעולים בעצב רב בידיעה שהשנה הולך

ירח מלא בחירות, בענווה, בערנות ורפואה. כוחות גדולים מקורם בירח המלא. והנה המצבר מתמלא, הסף הנפשי עולה, ומתחיל בתהליך, מתרכז ובונה מבצר של אנרגיות שעושות נעים. רוחות המדריכות אותנו למקומות הצנועים. ובמלואה של הלבנה, שוכנת גם הבינה, ההבנה, של עולמנו על כל רקיעיו וכל מימדיו וכל יצוריו. אנשי הזאב מקדישים את היללה, להבטחת הברכה והסרת כל קללה, הרוכנת על בני אדם שמחפשים רק מחילה. רק שתי עיניים יוכלו לראות את חיבורי האנרגיה בין הבריאות, בתהליך שבו הן רק מבריאות, ונלחמות על רצונן להמשיך להיות, ולחוות ולחיות! ואין מישהו יותר מתאים מצופה, שיכול לפקוח את עיניים ופתאום הזמן קופא, והתהליך כל כך יפה, כל כך מרפא. והצופה, שתפקידו להשקיף מהצד, חזק מתמיד ובעל יותר ממקור כח אחד, מברך בזאת את כל המין האנושי, ולכל שאר הישויות השוהות ברקיע השלישי - ברכת איזון, אומץ ושלווה, כזאת שתביא את כולנו לאחווה שתחזק אותנו עם אהבה, שתרגיע אותנו עם תשובה, שתתן לנו להחזיק בתחושת התקווה! אלים ואלות, יצורים וישויות עזרו לברכה השמיימית לקרות. ************* היי קוראים לי ישראל, אני בן 51 ואני לא מושלם. יש לי כל מיני שריטות, ח

אני רוצה להבהיר כאן משהו: נכון, אנחנו בני אדם ולכל אחד מאיתנו יש דעה שונה (כמה מפתיע??), לבוא ולכפות על הצד השני את הדעה שלך זה ממש לא מקובל עליי. אפשר להסכים שלא להסכים. אפשר להביע דעה, עצה. עד נושא הכפייה של דעה על הצד השני. אני כותב בבלוג שלי, אני משדר שידורי לייב - כן, התחלתי לאחרונה למרות שרובכם לא הצטרפתם כצופים שלי - כי זו הדרך שלי להביע את דעותיי. אם מנסים לקטול אותי בדרך לא דרך זו לא הדרך: כן, אני ישר חוסם את האדם שמנסה לכפות עליי את דעותיו ומנסה לשנות אותי, להמיר את העדפותיי המיניות. כמו שאני לא אכפה את דעותיי על הצד השני אני מצפה שהצד השני לא יעשה זאת. כמו שאני לא אקדם מוצרים מסויימים שלי הם טובים ולאחר הם לא, במיוחד כשאני לא מקבל תגמול כספי על כך: אני לא עובד בחינם אצל אף אחד במיוחד עכשו שאני בחל"ת. **כתבתי את הדברים בלשון זכר אבל הוא מתייחס לשני המינים. רק הבהרתי למען הסדר הטוב.** **************** החל"ת שלי הוארך בעוד חודש, קרי: עד סוף מאי 2020. כמובן, מיהרתי לחתום שוב בלשכת התעסוקה למען הסדר הטוב, ולאור זה שקיבלתי הודעה מהם שעליי לחתום שוב על מנת להבטיח את תשלום

באמת שאני לא מבין .. 🤨 🤨 🤨 🤨 עצמאים מוחים וזועקים. אומנים מאיימים להפגין. מורים דורשים עוד ועוד. למה אין נציג אחד, אחד ריבונו של עולם אחד!! מכל ראשי הענף שיש לו השפעה ובטוח שיש כזה שהרי אנחנו במהלך השנה מכניסים המון כסף למדינה בייחוד השנה ששברנו שיא בכמות התיירים שנכנסו לארץ וכל הזמן פרסמו והתגאו בזה. מי שאמורים לייצג כל אחד ואחד פה לא קם ואומר משהו, עושה משהו, דורש משהו. למה שוב ושוב אנחנו שקופים???? למה שכחו 40 אלף משפחות שהיו הראשונים להיסגר והאחרונים אחרונים לחזור ......אנשים עלולים לנצל את כל ימי האבטלה בחל"ת ולהיות בלי הכנסה כלל ובל נשכח שבתקופות חורף חלקנו יצאו לחל"ת מאולץ בשל התפוסות ... חייב חייב להשמיע קול..... ואם נתקלתם בהפגנה, דרישה, ראיון המוני של מי מהענף ולא נתקלתי בו אשמח לדעת ..... לכל מי שלא הבין אני מדבר על ענף המלונאות. ******************* העם היהודי היושב בציון מעדיף שהעבודה השחורה תעשה על ידי אחרים. נקודה. עובדי המלונאות לא יודעים להרים את הכפפה. יודעים רק לצקצק, לקטר ולא לעשות שום דבר שמא הם יינזקו במקום העבודה שלהם. כשהם לא מבינים שאת המלחמה שלהם

היום ערב יום הזיכרון  לשואה ולגבורה 2020. אין היום בערב את הטקס המרכזי של יום הזיכרון לשואה ולגבורה בגלל הגבלות וירוס הקורונה. אין אירועים מרכזיים בגלל הגבלות וירוס הקורונה. בואו נזכור שלא רק ניצולי וניצולות השואה, שעם השנים המספרים מדלדלים יותר ויותר, נשארים השנה בבית בסגר בגלל שהם בקבוצת הסיכון אלא גם ההורים והסבים והסבתות שלנו: לטעמי בגלל זה השנה זה הולך להיות יום השואה והגבורה יותר עצוב משנים קודמות. לצערנו הרב. עוד כשהייתי תלמיד בבית ספר תיכון (שזה היה לפני יותר מ - 35 שנה) כל שנה השתתפתי בתחרות עבודות בהיסטוריה ארצית בנושא השואה. אני מודה ומתוודה, שמצד אחד, זה עזר לי ללמוד הרבה כי קראתי וכתבתי הרבה על תקופת השואה וזה חסך לי את הלמידה ואת ההכנה בנושא לקראת הבגרות בהיסטוריה. מצד שני הבאתי את הבית הספר שייצגתי למקום השלישי והמכובד במשך 3 שנים כשבשנה האחרונה הבאתי את בית ספר התיכון שלי למקום ראשון על העבודה שלי בנושא מרד גטו ורשה. עם היד על הלב, אני יכול להגיד שכל שנה ושנה הזדעזעתי יותר ויותר מעוצמת התקופה ואיך הנאצים והשותפים שלהם טבחו בעם היהודי שחי באירופה ומנהיגי העולם לא טרחו לנ

חודש ויומיים בחל"ת........ חודשיים ושבועיים בבית בגלל השבר ברגל.............. מקווה ליציאה מההסגר בקרוב ....הלואי שיימצא חיסון לנגיף במהרה .......... יש כאן צרור מפתחות ...... אמממ.... איזה מהם הוא המתאים לפתוח ולפצח את מנעול הקורונה ....? שבת שלום חברים ובני משפחה יקרים, הגעגועים מתגברים... אני מאחל לכולנו שפע של  בריאות ואושר ופרנסה טובה והצלחה  ❤ 💜 🌺 😍 מ-פתח / Cochava Saranga בְּאִישׁוֹן הַלַּיְלָה בְּשָׁעָה שֶׁבָּהּ הַצְּרָצִים נָמִים צְרוֹר מַפְתְּחוֹת מִתְקַשְׁקֵשׁ נוֹקֵשׁ בְּעַצְמוֹ כְּטִפּוֹת מֵפֵר הַדְּמָמָה פּוֹתֵחַ דֶּלֶת בְּאִישׁוֹן , הַלַּיְלָה מֵצִיץ בִּסְעָרָה דֶּרֶךְ חֹר הַמַּנְעוּל צְעָדִים רִאשׁוֹנִים מוּל הָאוֹר פְּסִיעָה יְצִיאָה הַרְפַּתְקָאָה ********************* מדברים על כך שבקרוב יהיה סבב רביעי של בחירות............... אם הכנסת לא תגבש 61 תומכים סביב מועמד מועדף........ עצם המחשבה על סבב רביעי של בחירות עוברת בי צמרמורת. הרוב בעם לא יילך להצביע גם בין היתר בגלל ההגבלות והרגשת הייאוש לאור הקורונה. שלא לדבר על כך שביטלו את זיקוקי דינור של ערב חג העצמאות.

מחסני חשמל  - כבר כמה זמן חיפשתי טלוויזיה חדשה. יש לי טלוויזיה מהפירמה JVC שעובדת עדיין בלי עין הרע פשוט הגיע הזמן להתקדם למשהו חדש. יום לפני ערב חג ראשון של פסח מצאתי דיל טוב במחסני חשמל טלוויזיה 32" של חברת פוג'יקום במחיר מאוד סביר, אצתי רצתי והזמנתי את הטלוויזיה הזאת דרך האתר של מחסני חשמל. הובטח לי שאני אקבל אותה בראשון / שני של אחרי החג. מאחר ויש לי שתי ידיים שמאליות ביקשתי מחבר שיבוא לעזור לי לחבר אותה כשהטלוויזיה תגיע, כי המוביל אינו מחבר אותה על פי הנציג של מחסני חשמל. יום ראשון בחול המועד של פסח עבר. יום שני בחול המועד הגיע - ניסיתי לתפוס טלפונית נציג של מחסני חשמל במשך כמה שעות טובות עד אשר ענו. הנציג שענה לי אמר לי שזה לא יהיה באותו יום אולי ביום המחרת, קרי: ערב חג שני של פסח. למחרת - יום שלישי - שוב ניסיתי לתפוס נציג של מחסני חשמל משעה 08:30 בבוקר על מנת שיבררו עם המוביל מה קורה עם הטלוויזיה. כמובן במוקד הטלפוני שלהם  - *5018 שלוחה 2 - לא עונים ולא ענו בכלל, כשניסיתי בשלוחה 1 לא טרחו אפילו לעזור / לסייע וחזרו על המנטרה "הטלוויזיה בדרך". גם כשאיימתי לבטל א

העשיר הוא השמח בחלקו. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם תִפְשֹׁט יָדְךָ הַגְּדוֹלָה עָלַי, וְתַזְמִין לִי פַּרְנָסָתִי מֵאִתְּךָ, וְתַסְפִּיק לִי כָּל צָרְכִּי וְכָל צָרְכֵי בֵּיתִי בְהַרְחָבָה גְדוֹלָה קֹדֶם שֶׁאֶצְטָרֵךְ לָהֶם, מִתַּחַת יָדְךָ הָרְחָבָה וְהַמְּלֵאָה, וְקַיֵּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "וַהֲרִיקוֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָּי" וְאֶזְכֶּה לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּחֶלְקִי תָמִיד, וּלְהִסְתַּפֵּק בַּמֶּה שֶׁתְּחָנֵּנִי, וְלֹא אֶהְיֶה נִבְהָל לְהוֹן חַס וְשָׁלוֹם וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנִי, וְתָגֵן עָלַי בְּצֵל יָדְךָ הַגְּדוֹלָה. זכות הצדיק סידנא בבא סאלי תגן בעדינו. אמן! ******************* בסעיף ז' (כלל י' מהלכות לשון הרע) הנלמד היום בסדר הלימוד היומי ב'חפץ חיים', מבאר רבנו את התנאי השלישי להיתר לספר לשון הרע על אדם שעשה עוולה לרעהו "כדי לעזור לאשר אשם לו ולגנות המעשים הרעים בפני הבריות" – שיוכיח קודם את הנידון. וכותב ה'חפץ חיים', כי זאת דווקא בסתמא, אך אם הוא יודע ומכיר בו שלא יקבל תוכחתו, אין צריך להוכיחו. בנוסף, עליו לספר את ה

זהו שחר של יום חדש. בוקר של ערב חג שני של פסח 2020.  במהלך היום הולך להיות שוב עוצר כמו שהיה בערב חג ראשון של פסח בגלל וירוס הקורונה. האווירה עייפה מאוד, מתוסכלת מאוד. העם מאוד מודאג מההמשך, העתיד לא ברור לחלוטין. חייבים להיות אופטימיים מאוד. אם זה מנחם במשהו זו בעיה קולקטיבית, כלל עולמית זו אינה רק בעיה של מדינת ישראל בלבד. אישית, כבר הסתגלתי למצב להנחיות, להגבלות (תבחרו את המילה שמתאימה לכם). עברנו את פרעה נעבור גם את זה.  חייבים להיות אופטימיים, אמרתי? ********************* אתמול ניהלתי שיחת טלפון עם ר' ידידה משכבר הימים. מאחר ודיברתי איתה כשאוזניות מחוברות הידיים שלי היו חופשיות.   אלפונסו התחכך בי במהלך השיחה ונהנה מתשומת לבי במהלך כל השיחה כך שלא הזנחתי אותו לחלוטין. במהלך השיחה הרגשתי ריח של מנגל שמשהו עושה על האש. איכשהו עיניי רואות שבבניין באלכסון אליי בקומה השנייה והעליונה יש גבר שמנפנף מעל המנגל. אני מספר לר' על כך ואז אני מסיים את הסיפור שאני אומר: "לפחות תכין לנו 3 סטייק אנטריקוט WELL DONE". לא הספקתי להגיד ג'ק רובינזון ושמעתי אותה מתפקעת מצחוק. היה ל

הוצאתי לחופשה ללא תשלום - סבבה. כמו כולם. סובלים. המוסד לביטוח לאומי לא יכול להיות יעיל ולו ליום אחד. יום אחד.  מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי מתראיין כל שני וחמישי בטלוויזיה ומספר כמה העובדים שלו עובדים סביב השעון וקורסים מול ערמת התביעות. אבל כסף לא יודעים להעביר. רחמנות עליהם. את התביעה שלי פתחתי מול המוסד לביטוח לאומי ב - 19 במרץ 2020, עוד מעט חודש עבר מאז, ועדיין לא ראיתי גרוש אחד. כמובן, ממציאים שצריכים עוד ועוד מסמכים וכשממציאים להם את המסמכים הם טוענים שהם לא קריאים. מאחר ויש לי ניסיון מר עם המוסד המהולל הזה ידעתי איך להתנהל מולם: הפעם ידעתי להרים את קולי - למרות שבמשך שבועיים הייתי תחת התקפת סינוסיטיס וברונכיטיס ולא היה לי קול בכלל - ולדרוש שיפתחו מחשב, אם הם לא רוצים ללכת לארכיון, ולהוציא את כל תלושי השכר שהם מבקשים כי זה נמצא אצלם במערכת. בסופו של דבר, אחרי שדיברתי בצעקות שהרעידו את הבניין שאני גר השתכנעו שהכל בסדר עם המסמכים ושישולמו לי דמי האבטלה עד ערב חג ראשון של פסח, קרי: 8.4.2020  האם קיבלתי כסף אז או אפילו מקדמה כלשהיא? כלום. גורנישט (כמו שאומרים בפרסית). היום (יום ראש

זה היה ערב פסח 2020 מאוד עצוב. לא רק הסגר בגלל וירוס הקורונה אלא בגלל האשפוז שלי בבית חולים יקב התקפת לב שעברתי. כרגע אני מאושפז עד יום ראשון הקרוב.  אני מתגעגע לסביבה הטבעית שלי - הבית - ולהיות לצידו של אלפונסו שהתרגלתי שהוא לצידי כבר חודשיים. השכנה שלי משתדלת לבצע שיחות וידיאו דרך הוואטצאפ על מנת שאראה אותו ואדע שהוא חש בטוב, עד כמה שאפשר: אני יודע שהוא מתגעגע אליי. גם אף טלפון מאף אחד מהמשפחה מאז אתמול: ממספר חברים שהתכתבו איתי בוואטצאפ ובמסג'נר שהתעניינו בשלומי. מאכזב מאוד.......... זו המשפחה המהוללת שלי. באשר אבדתי, אבדתי. לפחות אני בחדר בבית חולים מול החלון ודי משקיף החוצה. תודה רבה לכל המתעניינים והמתעניינות. זה לא מובן מאליו. ביקורים אסורים בגלל וירוס הקורונה. (כנראה, גורלי הוא זהה לגורלו של סבי - שעל שמו אני נקרא - שנפטר בגיל 50+ מהתקפת לב). ***************** הייתה לי תחושת דה ז'אוו: רק בפברואר שנה שעברה אושפזתי לשלושה ימים ושתי לילות בכדי לעשות ביופסיה MRI FUSION. עבר מאז שנה וחודשיים ושבוע מאז. מי היה מאמין שאחזור שוב לבית חולים שנה אחר כך? הייתי צריך לחזור ולהבהיר ש

את הפרק הזה אני כותב מחדרי שבבית חולים, לא משנה מה שמו. בחצות הלילה התעוררתי מכאבים בחזה בצד השמאלי ובמקביל בגו בחלק העליון בצד השמאלי עם נמלול ביד שמאל. אלפונסו היה ער ויילל סביבי כל הזמן. לא יודע מאיפה היו לי את הכוחות להתקשר למד"א וביקשתי שיבואו לקחת אותי לבית חולים כשאני מספר להם על התחושות שלי. כן.................... עברתי התקפת לב. דווקא בערב חג פסח. את השכנה שלי הערתי ודיווחתי לה את אשר קורה. היא הייתה בהלם שאני עוד מתפקד על סף היסטריה. העברתי אליה את אלפונסו לטיפולה עם כל האוכל שלו. הוא יילל כשהועלתי על המיטה כשהאמבולנס הגיע שלקח אותי לבית חולים. לא הבין מה קורה לי ומדוע אני עוזב ככה פתאום. בבית חולים אובחנתי כמי שלקה בהתקפת לב קלה וקיבלתי טיפול. כרגע אני שוכב במיטה מחובר לכל מיני צינורות ונצטוותי לא להתרגש וגם לא להתעצבן. עוד חשבתי לתומי בתחילת אוקטובר האחרון שאני לא אצטרך לראות יותר בית חולים מבפנים. לא כך היה הדבר, אני שוב פה. אני יודע מדוע קיבלתי את התקפת הלב ובגלל מי. לא עזרו עד כה כל הנעימות המוסיקליות שהייתי מקשיב להן בבית בתקופה של החודשיים שאני יושב בבית. רצף העצב

בחלומי אני מוצא את עצמי באי. עצי דקל. חול זהוב. מי הים כחולים על גבול הצבע טורקיז. צמחייה סבוכה לא סבוכה. וביקתה העשויה מאבני ירושלים שבה יש מיטה בגודל מיטה וחצי עם מצעים, ארון עם מצעים ומגבות, אח לימות החורף הקרים, שטיחים פרוסים על הרצפה. על גופי הלא מסוקס, שהרי אני לא דוגמן וגם לא הייתי, תחתוני בוקסר. אלפונסו לצידי. לא יודע וגם לא זוכר איך הגעתי לאותו אי. לאחר סיור באי אני מגלה שאנחנו מרוחקים ואף יבשת לא נשקפת בקו האופק. די התאים לי מאוד כל עוד יש חיות טורפות באי וכל עוד ישנה דלת לביקתה. הייתי מרוצה מהמצב החדש: אין כבישים, יש אוויר נקי וצח, רשרוש גלי הים נשמע בכל פינה, ירוק וחול זהוב בכל פינה, ציוץ ציפורים, שמיים כחולים והעיקר: אני מבודד מבני אנוש. תענוג, חשבתי לעצמי................ .........לא רוצה להתעורר מהחלום למרות היללות של אלפונסו שרוצה שאני אקום כי הוא רוצה ללכת לשירותים או לאכול את האוכל היבש או הרטוב שלו או שמא הוא רוצה מים בכוס למרות שיש קעריות מלאות במים נקיים וטריים. למה?? למה לי להתעורר? שהרי כיף לי בחלום הזה. בלי דאגות לכסף, בלי רעש של אנשים ומכוניות. אוכל יש לי בשפע ב

***שבת בבוקר.............. שקט פסטורלי. מכוניות עוברות פה ושם. שומעים את ציוץ הציפורים. יש לי תחושה שאני חי בקיבוץ ולא בעיר. תענוג. לא הרגשתי ככה הרבה זמן. היום הולך להיות חם, תרתי משמא. יושב בבית עם אלפונסו ושומע מוסיקה אתנית שקטה מאוד לאחר שכיבסתי את הזוג השני של הוילונות ותליתי אותם, לא אכפת לי שהן מטפטפות מים לרחוב, בעצם למי אכפת? משתדל להתנתק מהחדשות לא בא לי לשמוע יותר על מצב משבר הקורונה ומספר החולים ומספר הנפטרים......... די!!!!!!! חברת החדשות, אם אין לכם מה לחדש עדיף שתסתמו את פה אתם חוזרים על אותם דברים כמו תקליט שבור. אם כבר שמו חצי מדינה בסגר והוצאו לחל"ת או פוטרו אל תעשו להם מנחוס יותר ויותר, שחור על הנשמה גם ככה אין מצב רוח לאף אחד. ***אלה ימים ושעות לפני חג הפסח. השנה אני סמוך ובטוח לאנשים אין חשק ורצון לבצע ניקיונות של פסח, לאור המצב. אם אני לא עובד לפחות אני יושב ועושה לעצמי הרבה חשבונות נפש, פותח מגירות שהדחקתי בהן רגשות, מצבים ומחופר בהם עד לכדי פציעה אישית. ***הוזמנתי אתמול לארוחת ליל הסדר / סגר אצל זוג חברים מעבודה, אך סירבתי בעדינות ובאדיבות משום שישנן הנחיות

אביב, הגיע הזמן שאני אודה בזה, טעיתי כשנלחמתי עלינו. טעיתי כשהאמנתי שהפעם אתה מתכוון להשתנות, אתה לא משתנה וגם לא תשתנה לעולם. תמיד תישאר אותו מניאק, בדיוק כמו שאתה. טעיתי שנתתי לך הכל, ניצלת את זה במקום להעריך למרות שאמרת כל הזמן שאתה מעריך. הייתי טוב מדי ובמקום להודות לקחת כמובן מאליו. שמרתי אמונים ובמקום לעשות אותו הדבר עשית ההפך.  הייתי אוזן קשבת ובתמורה קיבלתי גבר שלעולם לא מקשיב לי בחזרה כי הוא בטוח שאני חזק ואסתדר בעצמי ואסתמך על הוריי המבוגרים. אומרים שיש אהבה של פעם בחיים, הפעם שלי עדיין לא הגיעה. האמת? זה כואב, אבל ככה זה באהבה - יום אחד היא מחממת אותך ואחרי זה שורפת אותך. היא משאירה צלקת האהבה. אתה תמיד נזכר ברגעים שהיא חיממה אותך, ואז זה מכה בך - אתה נזכר איך היא שרפה אותך ואז חוזר לקור שמלווה אותך בלעדיה. אבל אתה מבין שעדיף את הקור הזה מאשר להישרף. אמרו לי שכשיגיע האחד הוא ירפא לי את הלב, אני אתעורר לצידו ואבין שהיה שווה את כל הכאב, שהצלקת שהשארת תלמד אותי להעריך את כל הטוב שיהיה בו. שאני אלמד לשמור על חום האש ולמנוע ממנה לשרוף אותי רק בגלל שבעבר נכוויתי. "אתה לומד רק

דף לבן. פרק המאתיים בבלוג. הפעם לא תוהה מה לכתוב. הפעם לא תוהה כמה יקראו את הפרק הזה. גם לא מתכוון להתבכיין. אני אופטימי, למרות המצב הקיים שאני חופשה ללא תשלום. אני הולך להפיק את התועלת מהמצב הקיים. לא ישברו את רוחי. לא אתן. *************** אם זה שאני צריך לעקוב אחרי הביטוח לאומי זה החזיר אותי אחורה לתקופה של ההקרנות נגד מחלת הסרטן שנלחמתי לקבל הכרה כנכה רפואי כללי ולקבל קצבת נכות. מאז אני מרגיש שעשיתי מספיק שעורי בית ומבחנים מולם והפעם אני נגש ופונה אליהם עם ניסיון שהרי אין כמו בעל ניסיון. לא מוותר להם על דמי אבטלה כתוצאה מזה שהוצאתי לחופשה ללא תשלום, למרות שישנה עבודה במלון, אני לא בוכה כבר על כך. יותר ויותר למד משיחות בקבוצות בפייסבוק שענף המלונאות לאחר משבר הקורונה יהיה האחרון להתאוששות, יותר משנתיים זה בטוח. הענף כבר לא יציב וגם לא בטוח. כשהמצב יתייצב במקצת אתחיל לחפש לעצמי אלטרנטיבה אחרת מבחינה מקצועית, זה בטוח. חשבתי לתומי לנצל את התקופה שאני בחל"ת לצאת לעבוד בסופרמרקט לפחות להרוויח וגם להעביר את הזמן. אתמול הלכתי לראיון עבודה בסופרמרקט בבת ים לתפקיד מלקט הזמנות. תעזבו את ז

לו רק היה לי רומן סודי עם גבר נשוי וידוען.  הייתי רוצה לכתוב על רומן שהיה לי עם גבר נשוי וידוען. הייתי רוצה לספר על כל הדברים האישיים והאינטימיים שהיו בינינו. לא בשביל הקטע הצהוב. לא בקטע הרכילותי שבעניין. לא בקטע של "תראו השכבתי אותו". לו רק היה לי רומן עם גבר נשוי וידוען הייתי שומר על הסיפור שבינינו בכל דרך אפשרית העיקר לא לחשוף אותו. לא הייתי מתנגד לרומן עם ידוען יש כמה כאלה שהייתי רוצה רומן איתם: אני לא מדבר על סטוץ חד פעמי אלא על רומן רומן, עם כל האהבה, קינאה, לילות סוערים בין הסדינים.............. אולי הייתי מוציא אותו מהארון בתום הרומן ולו בכדי לקבל הכרה וכסף, אם היינו מסיימים לא יפה את הרומן........ אבל, אני לא הטיפוס שמגלה, חושף, שורף גברים שנמצאים עמוק - עמוק בתוך הארון וסובלים. ************** לו רק הייתי מצליח להיכנס לעולם יחסי הציבור, התקשורת, העיתונות. לו רק הייתי מצליח לכתוב טורים אישיים, מתראיין ומשמיע דעה בכל תוכניות בוקר וערב בטלוויזיה וברדיו. כל פליט תוכנית ריאלטי מקבל במה, בין אם הוא מוכשר ובין אם לאו.  הכרתי בעברי אנשי תקשורת שיכלו לעזור לי לקבל במה ולהיכנ