מכתב קצר להומופובים

שלום הומופובים לא יקרים בכלל,

קורא את כל מה שהולך ברשת בימים האחרונים ורוצה לספר לכם, שנמאסתם עלי ברמות של גועל.

הייתי בזוגיות עם בן זוג שהיה בארון - מודה באשמה: זה היה קשה מאוד - זוגיות נורמלית מאוד שהסתיימה ממזמן כי הבנתי שזה שבצורה הזו לא יכולנו להמשיך, למרות שדיברנו על אימוץ ילדים.

אציין שהחיים שלי הם רגילים ו"נורמליים" – אומנם עם מינוס בבנק לא גדול, אני עובד בעבודה רגילה ואני חי את חיי כגיי מקצועי, לתפארת מדינת הלהט"ביסטן, יש לי חברים מהממים ואפילו סטרייטים, שעוזרים לי לתלות תמונות כשיש צורך, כי בכל זאת אני גיי וזקוק לגבר שייקדח לי חורים בקיר. ובקיצור – אני לא זקוק לאישור שלכם על אורך החיים שלי.

נמשיך לצעוד בגאווה בכל רחבי הארץ כקהילה גאה, כן גם בירושלים עיר הקודש וגם בראשון לציון. בשנה הבאה בבת ים.

הייתי ממשיך לשרת בצבא אם לא הייתי מגיע לגיל שמשחררים (גיל 40) ובדרגת רס"ל , לשלם מיסים, אמשיך לדאוג לחברים שנסעו עשרות אלפי קילומטרים מכאן, אמשיך להילחם בכם עד חורמה - עד שנקבל שוויון מלא בכל אספקט של החיים.

ונראה לי שלא הבנתם מה זה שוויון, אז אני אסביר כי אתם די טיפשים. יש חוק פונדקאות לזוגות הטרו, אז בדיוק כזה. אתם יכולים להתחתן אחד עם השני, אז בדיוק כזה. אתם הולכים יד ביד ברחוב מבלי לחשוש שירביצו לכם, אז בדיוק ככה. פשוט, אה?

אז צאו לי מהחיים, אני לא זקוק לאישור מכם אמשיך לצעוק את זה בכל הכוח עד שתצאו מחיי.

חודש הגאווה והסובלנות 2019 הסתיים.

אני מודה ומתוודה שבמהלך החודש הסתובבתי עם הסיכה הזו בדש החולצה שלי בעבודה. היום, בזמן משמרת, אורח שירד מהבריכה ספק שתוי ספק מפוכח העיר לי על הסיכה הזאת, אחרי שבת זוגו העירה לו. שאלתי אותו באם זה מפריע לו שנותן השירות הוא גיי וזה מהווה בעיה מבחינתו, במטרה לבקש מהשותף שלי למשמרת ייתן לו שירות. האורח התעשת באחת ונכנס לבלבלה. נכנס ללוף שלא ידע איך לצאת ממנו.

זו האוכלוסייה הישראלית במדינת ישראל של 2019.

אתם יודעים מה???!!!! אני לא מתבייש במה שאני ומי אני. אתם צריכים להתבייש לא אני. נקודה.