Posts

תנשום רגע

Image
גרמת לי לכאב וצער מפח נפש גדול. לפעמים אני תוהה, אם הייתה בך בכלל טיפת אמפתיה. הרי אתה יודע בעצמך, שיכולת להעלים את זה אם היית באמת קצת אוהב אדם. אם באמת היה לך אכפת ממני. אי פעם. ובטח שמת לב, לאיזה טונים צורמים הגעתי איתך. איך מבן אדם רגוע, הפכתי לחסר שלווה. איך איבדתי את העשתונות ברגע אחד. משהו שכמעט ולא קורה לי בכלל. לפעמים אני תוהה, אילו רק היית בצד השני, אם היית מבין, כמה הייתה קשה ההתמודדות איתך, אך עם זאת, גם כמה רציתי. להיות שם. בכל מחיר ובכל מצב. לפעמים אני תוהה, אם חוץ משינאה עזה, קיימים בך עוד רגשות, או שתמיד זה ככה, שחור ולבן. מלאך ושטן, או הכל ושום דבר. אם בכלל היה לך מקום בשבילי, או שזו סתם הצגה, אובססיה שהלכה ודעכה. משהו דפוק שתורגם לאהבה, כשהיא בכלל לא הייתה. לפעמים אני תוהה, אם ידעת, איך חיפשתי כוח להשאר, גם בשאריותיי האחרונים, וכמה אספתי את עצמי בשבילך, כל פעם מחדש. לפעמים אני תוהה, אם אתה יודע בכלל כמה פגעת בי. אחרי שאכלתי ים של שקרים, שחצו את הגבולות שלי, וכמה שבכל זאת הבלגתי, כי נזכרתי, שזו פאקינג אתה. לפעמים אני תוהה, שאולי עצמתי עיניים חזק. שאולי נתתי לך הרגשה, ש...

ילד דחוי

Image
הבוקר התעוררתי מאוד מוקדם (כבר בשעה 04:50 בבוקר) לא בגלל ששלג רצה לצאת לחלון לא בגלל החום והלחות שבחוץ כי המזגן היה דלוק כל הלילה. אלא בגלל התעוקה, חוסר שקט שמלווה אותי כל חודש אוגוסט בשנים האחרונות. אפילו קריאת תהילים, שחזרתי לקרוא אתמול, לא נותנת לי מזור ומנוחה. הגעגוע למי שממזמן לא בחיים: אבי ז"ל 13 שנה, סבתי ז"ל (אמו של אבי) עוד 3 שנים 50 שנה שלא בחיים. סבתי ז"ל הייתי מרגיש אותה שהיא באה לבקר אותי על פי כמה סימנים. לצערי הרב, כבר תקופה אני לא מרגיש. יש בי געגוע חזק לסבתי ולאבי שהקנו לי ביטחון. אין בי געגוע לילד שהייתי. לא לחוסר הביטחון. לא לילד הלא מקובל חברתית. לא לילד שעבר אונס קבוצתי וחרם שכבתי שנשא את הסוד הנורא במשך 12 שנה שכתוצאה מכך הילדות והנערות שלי נעלמו להם, למרות שהייתי מתבגר מאוד מקובל בתיכון. אם היום שואלים אותי לאיזו תקופה אני מתגעגע? אני מתגעגע לתקופה שסבתא שלי הייתה בחיים עד שנת 1978 כי אצלה הרגשתי אהבה וחום של סבתא - אמא. את אמא שלי לא הרגשתי בנוכחות שלה, באהבה שלה כי היא הייתה אישה חולה באותה תקופה (התמוטטות עצבים, ניתוח טחורים) גם היום בגילה המופל...

ציפייה

Image
הפרק האחרון שלי בבלוג "עבר הווה" גרף לייקים ותגובות בפרטי. הרבה זמן לא היה לי פרק כזה שממש כתבתי מהפנוכו של הפנוכו שלי.  בתוך שעה מכתיבה הפרק היו לי 100 קוראים שמבחינתי זה הרבה מאוד בתוך שעה. לא מצפה ללייקים. לא מצפה לטפיחות על השכם. אני כן מצפה שיקראו את הפרקים שלי בבלוג. אני כן מצפה להיחשף כמה שיותר שהרי לא בכדי אני כותב ומפיץ את הפרקים בבלוג שלי על מנת שאנשים יילמדו מסיפור היומיומי שלי. שיישאבו כוחות. שיראו שאפשר גם אחרת. **************************************** למה אני תמיד מתאהב במי שאי אפשר? למה אני תמיד מפנטז על מי שאי אפשר? שהרי אני לא מבלה במועדונים. לא מבלה בפאבים של גייז, המתי מעט שנשארו בתל אביב. לא מבלה בסאונות חשוכות שבתל אביב. בכל אתרי ההיכרויות בתכלס מחפשים סטוצים, תמונות עירום לגירוי עצמי ואחר כך נעלמים להם. כל גיי שפונה אליי ברשתות החברתיות יש לו פרצוף של חולה נפש. תכ'לס, כבר התרגלתי לחיות לבד. לא מצפה (ציפיות יש רק במיטה של הכריות) למצוא זוגיות בגילי המופלג. ***************************************** הרשתות החברתיות מוצפות בדיווחים על הרעבה של ילדים ברצו...

עבר והווה

Image
ישנם ימים שבך אני נזכר. אני נזכר בך לא בגלל שאני מתגעגע אלייך או אוהב אותך עדיין. היה ברור לכל מהרגע הראשון שאנחנו לא מתאימים ורק אני לא ראיתי את זה. התעקשתי והתעקשתי הלכתי ראש בקיר כנגד העולם בשמה של האהבה, שהיא הייתה חד צדדית. היא לא הייתה טהורה בכלל. 11 שנה היינו ביחד. 16וחצי שנה עברו שאנחנו לא ביחד. תכלס???!!! אני מרוצה מכך, כי היום אני מבין שלא השקעת גרם אחד של אהבה מצידך. הלב והפה שלך לא שווים בכלל. אני בטוח שאם תעבור מולי על האופניים בתל אביב אני לא אזהה אותך בכלל כי אתה לא אותו אחד שהתאהבתי בו אז.  בדיעבד, אני מבין שגרמת לי להבין שאני אפס, שאני מכוער שאף אחד לא יאהב אותי באמת. אני גם מבין היום מה שלא הבנתי אז שאני גם יפה חיצונית וגם יפה באישיות שלי ומי שרוצה אותי ייקח אותי כמו שאני, גם אז וגם היום. עשיתי דברים מה שלך לא האומץ לעשות כי אתה פחדן. 3 קעקועים, למשל. 2 עגילי פירסינג באוזן, למשל, למרות שיש לך עגיל באוזן. היום, אני ממש לא אוהב אותך. אין בי טיפה של אהבה כלפייך שלא לדבר על טיפה של כבוד והערכה. גם לא מתגעגע אלייך בכלל. 3 שנים אחרי שנפרדנו אבי נפטר. שלחתי לך הודעה שביק...

זה אני

Image
לאחרונה אני מקבל מחמאות. שרזיתי המון. ושהתלתלים שנפתחים לי וגדלים עושים לי טוב ושאני נראה צעיר לגילי. גם ככה בידיעה ברורה שגידול התלתלים הינו פרוייקט בפני עצמו: לחפוף, להשתמש בתכשירי שיער שיגרמו לפתיחה. מצד שני, ברור לי שהקרקפת בקיץ מאוד מזיעה ואני חייב לשמור על ניקיון הקרקפת כמה שאפשר. תכלס???!!!! אני משתדל לא לאכול הרבה רק בשעות קבועות ולשתות הרבה מים במיוחד בתקופת הקיץ, למרות שזה גורם לי להשתנה מרובה. מה גם שהלחץ ממצבה הבריאותי של אמא שלי גם סיבה נוספת לירידה במשקל. לפעמים, אני נזכר בתקופת התיכון שלי שאז באמת השתדלתי לשמור על הפיגורה וגם להסתפר מבלי לפגוע בתלתלים. ואני מוצא את עצמי משחק בתלתלים כשאני תופס תלתל ומשחק בו, גם בזמן העבודה. כשהייתי ילד קטן, ככה מספרים לי, הייתי נרדם כשאני משחק בתלתלים ולפעמים הייתי שם את הראש שלי על הרגל של אמא שלי או של אבא שלי ז"ל והם היו משחקים לי בתלתלים וככה נרגע ונרדם. היום, אני מודע לזה שהנפח של השיער תופס תאוצה אם אני לא מורח קרם לחות או מסכה בשיער, במיוחד בתקופת הקיץ כשחם ולח כי אז אני שם לב לזה שהקרקפת שלי מגרדת המון. לכן, אני משתדל לא למר...

שירות צבאי מלא על מלא

Image
שירות צבאי חשוב לכולם. חילוניים, דתיים, גברים, נשים, סטרייטים, להט"בים. אני לא כותב את הפרק הזה בבלוג שלי לא רק בגלל המאבק של המילואימניקים כנגד חוק פטור גיוס לדתיים אלא אני מחזיק בדעה שכולם חייבים להתגייס. השירות הצבאי לא רק תורם למדינה אלא גם מחשל את האישיות: שירות קרבי או שירות תומך לחימה או ג'ובניק. אם המועמד אינו יכול לשרת בצבא מטעמי בריאות לפחות להתנדב לצבא / משטרה / מגן דוד אדום. אני יכול להעיד על עצמי ששירתתי בצבא 3 שנים מלאות כתומך לחימה והשתחררתי משירות סדיר בדרגת סמל ראשון ואז הייתי עמוק - עמוק בארון. אחרי שהשתחררתי המשכתי עד גיל ארבעים לעשות מילואים כשהשתחררתי אז רב סמל והייתי מחוץ לארון כבר. מה שאני מנסה להגיד כאן: לא רק הסטרייטים יכולים לשרת בצבא אלא גם לה"טבים. זו דרך מעולה להשתלב בחברה לכל הגייז, לסביות, טרנסיות ולקבל הכרה במקום ללכת ולצעוד במצעדי הגאווה. זו הדרך, בהא הידיעה, לקבל הכרה בזכויות שלנו כלהט"בים וכבוד. מי שלא מצליח להתגייס לצבא אז שיילחם עבור השירות הצבאי. האחיין האמצעי שלי הוא ילד מיוחד. כשהתקרב לגיל גיוס הוא החליט להתגייס כי הבין ברגישות...

A NEW FLAME

Image
ישנם ימים........ במיוחד אחרי שאני חוזר מללוות את אמי לטיפולים בבית חולים שאני רק רוצה להיות בבית ולהסתגר. לא רוצה לשמוע אף אחד...... לא רוצה לראות אף אחד.......... רק רוצה להיות עם עצמי ולהיטען מחדש.  האם זו בקשה מיוחדת???? שלג, החתול שלי, כל כך מבין אותי ומרגיש אותי.  ********************************* הסרתי את העגיל מאוזן שמאל  לאחר שהתגלתה במקום פריחה במקום. השארתי כרגע רק את שני עגילי הפרסינג באוזן שמאל. בתקווה שאני עדיין יפה. ********************************** נכנסו לחודשי הקיץ. חוץ מהחום הנוראי והלחות, לגדל מחדש את התלתלים נהיה פרוייקט בפני עצמו. כבר לא יכול למרוח קרם לחות  או מסכה לשיער. הקרקרפת שלי מגרדת בגלל שהיא מזיעה הן בגלל החום והן בגלל שאם אני אשים מסכה או קרם אז תאי העור בקרקפת נסתמים להם. יוצא מזה שאני מעדיף לא למרוח ולאוורר את השיער ואת הקרקפת. משתדל לחפוף את השיער לפחות 3 פעמים בשבוע. שואף שהתלתלים יתארכו ויסתלסלו להם כמו בקבוקים. ********************************** בין המשמרות מסתגר בבית מתחת למזגן. חלונות סגורים, מן הסתם. לא מעוניין לדבר עם אף אחד ...

להיטען מחדש

Image
רק רוצה להינעל בבית שלי......... להנאות מהשקט להנאות מהשלווה לרפא את הנפש ואת הנשמה שלי לחיות חיים נורמליים, פשוט להיטען מחדש, לא להרגיש שכל העולם על הכתפיים שלי להפנים שרק אני דואג לגוף ולנשמה שלי, לא אף אחד. גם לי מותר לחשוב שהשמש זורחת לי מהתחת. אני עדיין לא מנהיג, אני עדיין לא מציל של העולם ושל אף אחד.ת אני מנהיג ומציל של עצמי בלבד. לא מתאים לך?? את.ה רואה את הדלת?? את.ה מוזמן.ת לצאת דרכה ולא לחסום אותה. ************************************************ השנה ערב יום השנה לפטירתו של אבי יוצא ביום ההולדת שלו ה - 90. כמה סימבולי שזה יצא באותו יום. יום רביעי בשבוע.  אבי ז"ל תמיד התגאה בזה שהוא נולד ביום בריאת השמש, יום רביעי. אני חי יום יום עם רגשות אשם שלא התעקשתי יותר בצורה מאסיבית לקחת אותו לרופאה שלו כשהוא התלונן על כאבים בצד השמאלי של הגב שלו. כשהוא סירב ללכת לרופאה אז שלא התעקשתי לקחת אותו לבית חולים ולמצוא לעצמי מחליף למשמרת שהייתה לי באותו יום. רגשות אשם קשות מאוד. זו הלקאה אישית עצמית מאוד קשה, סיזיפית ברמות עד זוב דם.  לא יכול לבכות יותר מאז אותה שבעה, לא שאני לא רוצה...

מצב הרוח

Image
בזמן האחרון אני לא במיטבי. חד משמעית. חסר סבלנות, מרגיש שלא מקשיבים לי,  לא סופרים אותי,  מרגיש שלא מתחשבים בי. אני שותק שתיקה רועמת. מחפש שייחבקו אותי אם לא פיזית לפחות וירטואלית. הרבה שומע "אני אוהב.ת אותך" ולא מרגיש את זה. הלו............... אני במצב של נפילה על הפנים. *********************************** יום ראשון הקרוב שוב ערב חג.  חג שבועות. אין אווירה של חג בכלל באוויר. הן בגלל המצב הכלכלי, הן בגלל המצב החברתי, הן בגלל המצב הביטחוני. המלחמה בעזה ממשיכה ועדיין יש לנו 58 חטופים חיים ומתים. בטלוויזיה כל הזמן מפמפמים לנו את הנושא. מדברים ללא הפסק. הממשלה לא עושה דבר וחצי דבר בנושא להחזיר את החטופים זה מעיב על מצב הרוח הפרסונלי והכללי. נושא החרת החטופים לא פחות חשוב שאני לא יובן אחרת. מצב הרוח שלי מושפע גם מהנושא הזה. אולי מצב הרוח שלי מושפע מזה גם שבעוד חודשיים וחצי יהיה יום השנה לפטירתו של אבי ז"ל (13 שנה) ואני נכנס בשנים האחרונות לסערת רגשות ורגשות אשם שלא עשיתי מספיק בשבילו להציל אותו, שאולי לא הייתי אולי ילד טוב בעבורו למרות שבשלוש שנים האחרונות לחייו היינו מנהלים ...

החיים קצרים

Image
"אני לא מושלם" כתבתי לו. הלוואי שהיית קרוב להיות מושלם אמרתי לעצמי בלב. אם אנשים היו יודעים מה עובר לך בראש, היית נכנס למאסר עולם. מושלם????? הצחקת אותי אסור לך להגיד את המילה הזאת בכלל. כלפי חוץ אתה אולי חמוד, המשכתי לכעוס על עצמי בלב, אבל במוח שלך? אתה נואף וסוטה. מה שאתה מדמיין את עצמך עושה עם אחרות. איככככ הלוואי שהם היו יודעים. לפחות היו מתרחקים. אבל אני משאיר את זה בראש ולא עושה כלום, ניסיתי להגן על עצמי. אז למה זה כל כך רע?? המיטה שלי ריקה וזה נשאר במחשבה. המחשבה בלב לא רצתה לתת לי מנוחה. הוא המשיך לעלוב בי ללא הפסקה. בעוד ועוד טיעונים, הוא הוכיח לי כמה אני אדם נורא. אז הפסקתי את השיחה עם הבחור הנחמד. והנחתי את הפלאפון על המיטה. "אחד לא מושלם" הוא כתב לי. "אבל אתה חמוד". הסמקתי הוא לא ידע. שגם במחשבה הכי גרועה. רק רציתי מילה אחת טובה. ******************************************************** בואי נניח שבחיים האלה ,בגלגול הזה לא נועדת למצוא זוגיות...... לפני שאתה נבהל תקשיב לי רגע כרגע אתה רווק בבאסה, לא מאושר מנסה להבין למה לא הולך לך רודף אחרי מישה...

עברתי דרך

Image
רוצה להיות גבר? תתחיל בלסגור את הפה ולהפסיק להתבכיין. גבר לא מחפש אשמים — הוא מסתכל במראה. תקום מוקדם, תעבוד חזק, תשתוק כשכואב, תילחם על מה ששלך, ואל תתנצל על מי שאתה. לא כל דבר צריך רגש. לא כל רגע צריך אמפתיה. לפעמים פשוט צריך לעשות את העבודה. נשים לא רוצות ילד גדול — הן רוצות עמוד שדרה. החיים לא מחלקים מתנות — רק הזדמנויות למי שלוקח. אתה רוצה כבוד? תבנה אותו. רוצה עוצמה? תשלם בדם, בזיעה, בשקט שלך. גבר לא מבקש מקום — הוא לוקח אותו. זה לא פוסט השראה. זו בעיטה לבטן. קום. תתיישר. תתנהג בהתאם... ******************************************************* עברתי דרך. לא פשוטה, לא תמיד ברורה, מלאה בעליות, ירידות, תפניות מפתיעות וגם רגעים של תעוזה וניצחון. ראיתי את עצמי קם אחרי נפילה, ממשיך אחרי אכזבה, בוחר לנסות שוב – גם כשהלב רצה לוותר. למדתי להכיר את החוזקות שלי – את הנחישות, את היכולת לראות את האחר, את הרגישות שמבינה גם את מה שלא נאמר. ראיתי איך דווקא הרוך הוא כוח. איך הרצון להיטיב עם העולם, לא הופך אותי לחלשה אלא לאדם שלם יותר. אבל גם חוויתי כישלונות. היו פעמים שטעיתי, שציפיתי יותר מדי, שנ...

מדינת ישראל יקרה לי

Image
גל העלאות המחירים בישראל. בשנתיים האחרונות עלו מחירי המזון יותר מהדיור. מעלים מחירים ביד אחת וגוזרים דיבידנדים ביד השנייה. לאן הגענו, ריבונו של עולם???!!! איזו מדינה נהיינו? איזו ממשלה חזירה יש לנו. אם תושבי מדינת ישראל לא יתעוררו על עצמם ויתחילו לצאת לרחובות ולבצע השבתות אנחנו נמות מרעב, לא יהיה ערך לשקל וגם תיירות - שאנחנו נסמכים עליה - לא תגיע לארץ. אין פלא שמשקיעים זרים וחברות הייטק ישראליות בורחות. מוחות מבריקים בכל התחומים בורחים. העיקר לקרוא למילואים סבב שביעי ושמיני הכי קל ולא יהיה ייצור במדינה, לא יהיו עסקים במדינה כי הם יקרסו, אנשים לא יוכלו להתקיים בכבוד, תושבים יתחילו לחיות ברחובות ולהתגלגל ברחובות בין עיתונים ישנים. די ליוקר המחייה!!!!! הגיע הזמן להשבתות נרחבות ולהרבה זמן של המשק ולא השבתות מינוריות. תתעוררו על עצמכם.ן המצב הכלכלי פוגע לכולנו בכיס, לא משנה אם אתה ימין או שמאל דתי או חילוני. אין פלא שאין מצב רוח בעם. אין פלא שאין מצב רוח לחגים. אין פלא שאנשים אוכלים אחד את השני. בחודש מרץ נרשמה של עלייה של 2.1% בפיגורים של החזרי הלוואות. כמעט כל משכנתא שנייה שנלקחה בחודש מר...

מדוע חברות חשובה

Image
מדינת ישראל המאה 21 שנת 2025. החברה הישראלית עדיין לא מסוגלת לעכל, לשמוע, להבין, מקרי אונס של נשים / ילדים / נוער והטרדות מילוליות. החברה הישראלית עדיין מטאטאה את מקרי אונס אל מתחת לשטיח. לא מסוגלים, מוכנים לשמוע, להקשיב. כאילו זה ייעלם מעל פני השטח. כאילו זה לא ייקרה. העיקר, כשיש עדויות של חטופות ששוחררו מידי חמאס כולם בוכים למשמע הדברים. דמעות של תנין. וכשמבינים שזה מתרחש, מתקיים במקומות עבודה קרוב אליהם אזי גוועלד מתחפרים להם כשבלולים ולא מעוניינים לשמוע, להקשיב, להבין מבחינתם זה לא רלוונטי. העיקר, הצד השני הוא בסדר והצד הנאנס, המוטרד שכן עבר אונס שמאושם כביכול שהטריד הוא לא בסדר. לי, אישית, כבר נמאס לדבר על הזהות המינית שלי. נמאס לי כבר לדבר על השיוך המגדרי שלי. נמאס לי לדבר על מקרה האונס שעברתי. כשאני בא לעבוד אני בא לעבוד אני לא בא לעבודה ומשתדל לעשות את העבודה על הצד הטוב ביותר ללא שום שיוך מגדרי או שיוך מיני. היו לי בעבר בתקופת המלונאות הרבה מאוד הצעות כאלה או אחרות לעלות לחדרים ו / או לצאת לבלות עם אורחים גייז ולא עשיתי זאת מתוך אמונה שזה מקום עבודה ואני לא מעוניין לאבד אותו. ...