שיקוף

הבוקר התעוררתי מאוד מוקדם (כבר בשעה 04:50 בבוקר) לא בגלל ששלג רצה לצאת לחלון לא בגלל החום והלחות שבחוץ כי המזגן היה דלוק כל הלילה. אלא בגלל התעוקה, חוסר שקט שמלווה אותי כל חודש אוגוסט בשנים האחרונות. אפילו קריאת תהילים, שחזרתי לקרוא אתמול, לא נותנת לי מזור ומנוחה. הגעגוע למי שממזמן לא בחיים: אבי ז"ל 13 שנה, סבתי ז"ל (אמו של אבי) עוד 3 שנים 50 שנה שלא בחיים. סבתי ז"ל הייתי מרגיש אותה שהיא באה לבקר אותי על פי כמה סימנים. לצערי הרב, כבר תקופה אני לא מרגיש. יש בי געגוע חזק לסבתי ולאבי שהקנו לי ביטחון. אין בי געגוע לילד שהייתי. לא לחוסר הביטחון. לא לילד הלא מקובל חברתית. לא לילד שעבר אונס קבוצתי וחרם שכבתי שנשא את הסוד הנורא במשך 12 שנה שכתוצאה מכך הילדות והנערות שלי נעלמו להם, למרות שהייתי מתבגר מאוד מקובל בתיכון. אם היום שואלים אותי לאיזו תקופה אני מתגעגע? אני מתגעגע לתקופה שסבתא שלי הייתה בחיים עד שנת 1978 כי אצלה הרגשתי אהבה וחום של סבתא - אמא. את אמא שלי לא הרגשתי בנוכחות שלה, באהבה שלה כי היא הייתה אישה חולה באותה תקופה (התמוטטות עצבים, ניתוח טחורים) גם היום בגילה המופל...

הפרק האחרון שלי בבלוג "עבר הווה" גרף לייקים ותגובות בפרטי. הרבה זמן לא היה לי פרק כזה שממש כתבתי מהפנוכו של הפנוכו שלי.  בתוך שעה מכתיבה הפרק היו לי 100 קוראים שמבחינתי זה הרבה מאוד בתוך שעה. לא מצפה ללייקים. לא מצפה לטפיחות על השכם. אני כן מצפה שיקראו את הפרקים שלי בבלוג. אני כן מצפה להיחשף כמה שיותר שהרי לא בכדי אני כותב ומפיץ את הפרקים בבלוג שלי על מנת שאנשים יילמדו מסיפור היומיומי שלי. שיישאבו כוחות. שיראו שאפשר גם אחרת. **************************************** למה אני תמיד מתאהב במי שאי אפשר? למה אני תמיד מפנטז על מי שאי אפשר? שהרי אני לא מבלה במועדונים. לא מבלה בפאבים של גייז, המתי מעט שנשארו בתל אביב. לא מבלה בסאונות חשוכות שבתל אביב. בכל אתרי ההיכרויות בתכלס מחפשים סטוצים, תמונות עירום לגירוי עצמי ואחר כך נעלמים להם. כל גיי שפונה אליי ברשתות החברתיות יש לו פרצוף של חולה נפש. תכ'לס, כבר התרגלתי לחיות לבד. לא מצפה (ציפיות יש רק במיטה של הכריות) למצוא זוגיות בגילי המופלג. ***************************************** הרשתות החברתיות מוצפות בדיווחים על הרעבה של ילדים ברצו...

ישנם ימים שבך אני נזכר. אני נזכר בך לא בגלל שאני מתגעגע אלייך או אוהב אותך עדיין. היה ברור לכל מהרגע הראשון שאנחנו לא מתאימים ורק אני לא ראיתי את זה. התעקשתי והתעקשתי הלכתי ראש בקיר כנגד העולם בשמה של האהבה, שהיא הייתה חד צדדית. היא לא הייתה טהורה בכלל. 11 שנה היינו ביחד. 16וחצי שנה עברו שאנחנו לא ביחד. תכלס???!!! אני מרוצה מכך, כי היום אני מבין שלא השקעת גרם אחד של אהבה מצידך. הלב והפה שלך לא שווים בכלל. אני בטוח שאם תעבור מולי על האופניים בתל אביב אני לא אזהה אותך בכלל כי אתה לא אותו אחד שהתאהבתי בו אז.  בדיעבד, אני מבין שגרמת לי להבין שאני אפס, שאני מכוער שאף אחד לא יאהב אותי באמת. אני גם מבין היום מה שלא הבנתי אז שאני גם יפה חיצונית וגם יפה באישיות שלי ומי שרוצה אותי ייקח אותי כמו שאני, גם אז וגם היום. עשיתי דברים מה שלך לא האומץ לעשות כי אתה פחדן. 3 קעקועים, למשל. 2 עגילי פירסינג באוזן, למשל, למרות שיש לך עגיל באוזן. היום, אני ממש לא אוהב אותך. אין בי טיפה של אהבה כלפייך שלא לדבר על טיפה של כבוד והערכה. גם לא מתגעגע אלייך בכלל. 3 שנים אחרי שנפרדנו אבי נפטר. שלחתי לך הודעה שביק...

לאחרונה אני מקבל מחמאות. שרזיתי המון. ושהתלתלים שנפתחים לי וגדלים עושים לי טוב ושאני נראה צעיר לגילי. גם ככה בידיעה ברורה שגידול התלתלים הינו פרוייקט בפני עצמו: לחפוף, להשתמש בתכשירי שיער שיגרמו לפתיחה. מצד שני, ברור לי שהקרקפת בקיץ מאוד מזיעה ואני חייב לשמור על ניקיון הקרקפת כמה שאפשר. תכלס???!!!! אני משתדל לא לאכול הרבה רק בשעות קבועות ולשתות הרבה מים במיוחד בתקופת הקיץ, למרות שזה גורם לי להשתנה מרובה. מה גם שהלחץ ממצבה הבריאותי של אמא שלי גם סיבה נוספת לירידה במשקל. לפעמים, אני נזכר בתקופת התיכון שלי שאז באמת השתדלתי לשמור על הפיגורה וגם להסתפר מבלי לפגוע בתלתלים. ואני מוצא את עצמי משחק בתלתלים כשאני תופס תלתל ומשחק בו, גם בזמן העבודה. כשהייתי ילד קטן, ככה מספרים לי, הייתי נרדם כשאני משחק בתלתלים ולפעמים הייתי שם את הראש שלי על הרגל של אמא שלי או של אבא שלי ז"ל והם היו משחקים לי בתלתלים וככה נרגע ונרדם. היום, אני מודע לזה שהנפח של השיער תופס תאוצה אם אני לא מורח קרם לחות או מסכה בשיער, במיוחד בתקופת הקיץ כשחם ולח כי אז אני שם לב לזה שהקרקפת שלי מגרדת המון. לכן, אני משתדל לא למר...

שירות צבאי חשוב לכולם. חילוניים, דתיים, גברים, נשים, סטרייטים, להט"בים. אני לא כותב את הפרק הזה בבלוג שלי לא רק בגלל המאבק של המילואימניקים כנגד חוק פטור גיוס לדתיים אלא אני מחזיק בדעה שכולם חייבים להתגייס. השירות הצבאי לא רק תורם למדינה אלא גם מחשל את האישיות: שירות קרבי או שירות תומך לחימה או ג'ובניק. אם המועמד אינו יכול לשרת בצבא מטעמי בריאות לפחות להתנדב לצבא / משטרה / מגן דוד אדום. אני יכול להעיד על עצמי ששירתתי בצבא 3 שנים מלאות כתומך לחימה והשתחררתי משירות סדיר בדרגת סמל ראשון ואז הייתי עמוק - עמוק בארון. אחרי שהשתחררתי המשכתי עד גיל ארבעים לעשות מילואים כשהשתחררתי אז רב סמל והייתי מחוץ לארון כבר. מה שאני מנסה להגיד כאן: לא רק הסטרייטים יכולים לשרת בצבא אלא גם לה"טבים. זו דרך מעולה להשתלב בחברה לכל הגייז, לסביות, טרנסיות ולקבל הכרה במקום ללכת ולצעוד במצעדי הגאווה. זו הדרך, בהא הידיעה, לקבל הכרה בזכויות שלנו כלהט"בים וכבוד. מי שלא מצליח להתגייס לצבא אז שיילחם עבור השירות הצבאי. האחיין האמצעי שלי הוא ילד מיוחד. כשהתקרב לגיל גיוס הוא החליט להתגייס כי הבין ברגישות...

ישנם ימים........ במיוחד אחרי שאני חוזר מללוות את אמי לטיפולים בבית חולים שאני רק רוצה להיות בבית ולהסתגר. לא רוצה לשמוע אף אחד...... לא רוצה לראות אף אחד.......... רק רוצה להיות עם עצמי ולהיטען מחדש.  האם זו בקשה מיוחדת???? שלג, החתול שלי, כל כך מבין אותי ומרגיש אותי.  ********************************* הסרתי את העגיל מאוזן שמאל  לאחר שהתגלתה במקום פריחה במקום. השארתי כרגע רק את שני עגילי הפרסינג באוזן שמאל. בתקווה שאני עדיין יפה. ********************************** נכנסו לחודשי הקיץ. חוץ מהחום הנוראי והלחות, לגדל מחדש את התלתלים נהיה פרוייקט בפני עצמו. כבר לא יכול למרוח קרם לחות  או מסכה לשיער. הקרקרפת שלי מגרדת בגלל שהיא מזיעה הן בגלל החום והן בגלל שאם אני אשים מסכה או קרם אז תאי העור בקרקפת נסתמים להם. יוצא מזה שאני מעדיף לא למרוח ולאוורר את השיער ואת הקרקפת. משתדל לחפוף את השיער לפחות 3 פעמים בשבוע. שואף שהתלתלים יתארכו ויסתלסלו להם כמו בקבוקים. ********************************** בין המשמרות מסתגר בבית מתחת למזגן. חלונות סגורים, מן הסתם. לא מעוניין לדבר עם אף אחד ...

רק רוצה להינעל בבית שלי......... להנאות מהשקט להנאות מהשלווה לרפא את הנפש ואת הנשמה שלי לחיות חיים נורמליים, פשוט להיטען מחדש, לא להרגיש שכל העולם על הכתפיים שלי להפנים שרק אני דואג לגוף ולנשמה שלי, לא אף אחד. גם לי מותר לחשוב שהשמש זורחת לי מהתחת. אני עדיין לא מנהיג, אני עדיין לא מציל של העולם ושל אף אחד.ת אני מנהיג ומציל של עצמי בלבד. לא מתאים לך?? את.ה רואה את הדלת?? את.ה מוזמן.ת לצאת דרכה ולא לחסום אותה. ************************************************ השנה ערב יום השנה לפטירתו של אבי יוצא ביום ההולדת שלו ה - 90. כמה סימבולי שזה יצא באותו יום. יום רביעי בשבוע.  אבי ז"ל תמיד התגאה בזה שהוא נולד ביום בריאת השמש, יום רביעי. אני חי יום יום עם רגשות אשם שלא התעקשתי יותר בצורה מאסיבית לקחת אותו לרופאה שלו כשהוא התלונן על כאבים בצד השמאלי של הגב שלו. כשהוא סירב ללכת לרופאה אז שלא התעקשתי לקחת אותו לבית חולים ולמצוא לעצמי מחליף למשמרת שהייתה לי באותו יום. רגשות אשם קשות מאוד. זו הלקאה אישית עצמית מאוד קשה, סיזיפית ברמות עד זוב דם.  לא יכול לבכות יותר מאז אותה שבעה, לא שאני לא רוצה...

בזמן האחרון אני לא במיטבי. חד משמעית. חסר סבלנות, מרגיש שלא מקשיבים לי,  לא סופרים אותי,  מרגיש שלא מתחשבים בי. אני שותק שתיקה רועמת. מחפש שייחבקו אותי אם לא פיזית לפחות וירטואלית. הרבה שומע "אני אוהב.ת אותך" ולא מרגיש את זה. הלו............... אני במצב של נפילה על הפנים. *********************************** יום ראשון הקרוב שוב ערב חג.  חג שבועות. אין אווירה של חג בכלל באוויר. הן בגלל המצב הכלכלי, הן בגלל המצב החברתי, הן בגלל המצב הביטחוני. המלחמה בעזה ממשיכה ועדיין יש לנו 58 חטופים חיים ומתים. בטלוויזיה כל הזמן מפמפמים לנו את הנושא. מדברים ללא הפסק. הממשלה לא עושה דבר וחצי דבר בנושא להחזיר את החטופים זה מעיב על מצב הרוח הפרסונלי והכללי. נושא החרת החטופים לא פחות חשוב שאני לא יובן אחרת. מצב הרוח שלי מושפע גם מהנושא הזה. אולי מצב הרוח שלי מושפע מזה גם שבעוד חודשיים וחצי יהיה יום השנה לפטירתו של אבי ז"ל (13 שנה) ואני נכנס בשנים האחרונות לסערת רגשות ורגשות אשם שלא עשיתי מספיק בשבילו להציל אותו, שאולי לא הייתי אולי ילד טוב בעבורו למרות שבשלוש שנים האחרונות לחייו היינו מנהלים ...

"אני לא מושלם" כתבתי לו. הלוואי שהיית קרוב להיות מושלם אמרתי לעצמי בלב. אם אנשים היו יודעים מה עובר לך בראש, היית נכנס למאסר עולם. מושלם????? הצחקת אותי אסור לך להגיד את המילה הזאת בכלל. כלפי חוץ אתה אולי חמוד, המשכתי לכעוס על עצמי בלב, אבל במוח שלך? אתה נואף וסוטה. מה שאתה מדמיין את עצמך עושה עם אחרות. איככככ הלוואי שהם היו יודעים. לפחות היו מתרחקים. אבל אני משאיר את זה בראש ולא עושה כלום, ניסיתי להגן על עצמי. אז למה זה כל כך רע?? המיטה שלי ריקה וזה נשאר במחשבה. המחשבה בלב לא רצתה לתת לי מנוחה. הוא המשיך לעלוב בי ללא הפסקה. בעוד ועוד טיעונים, הוא הוכיח לי כמה אני אדם נורא. אז הפסקתי את השיחה עם הבחור הנחמד. והנחתי את הפלאפון על המיטה. "אחד לא מושלם" הוא כתב לי. "אבל אתה חמוד". הסמקתי הוא לא ידע. שגם במחשבה הכי גרועה. רק רציתי מילה אחת טובה. ******************************************************** בואי נניח שבחיים האלה ,בגלגול הזה לא נועדת למצוא זוגיות...... לפני שאתה נבהל תקשיב לי רגע כרגע אתה רווק בבאסה, לא מאושר מנסה להבין למה לא הולך לך רודף אחרי מישה...

רוצה להיות גבר? תתחיל בלסגור את הפה ולהפסיק להתבכיין. גבר לא מחפש אשמים — הוא מסתכל במראה. תקום מוקדם, תעבוד חזק, תשתוק כשכואב, תילחם על מה ששלך, ואל תתנצל על מי שאתה. לא כל דבר צריך רגש. לא כל רגע צריך אמפתיה. לפעמים פשוט צריך לעשות את העבודה. נשים לא רוצות ילד גדול — הן רוצות עמוד שדרה. החיים לא מחלקים מתנות — רק הזדמנויות למי שלוקח. אתה רוצה כבוד? תבנה אותו. רוצה עוצמה? תשלם בדם, בזיעה, בשקט שלך. גבר לא מבקש מקום — הוא לוקח אותו. זה לא פוסט השראה. זו בעיטה לבטן. קום. תתיישר. תתנהג בהתאם... ******************************************************* עברתי דרך. לא פשוטה, לא תמיד ברורה, מלאה בעליות, ירידות, תפניות מפתיעות וגם רגעים של תעוזה וניצחון. ראיתי את עצמי קם אחרי נפילה, ממשיך אחרי אכזבה, בוחר לנסות שוב – גם כשהלב רצה לוותר. למדתי להכיר את החוזקות שלי – את הנחישות, את היכולת לראות את האחר, את הרגישות שמבינה גם את מה שלא נאמר. ראיתי איך דווקא הרוך הוא כוח. איך הרצון להיטיב עם העולם, לא הופך אותי לחלשה אלא לאדם שלם יותר. אבל גם חוויתי כישלונות. היו פעמים שטעיתי, שציפיתי יותר מדי, שנ...

גל העלאות המחירים בישראל. בשנתיים האחרונות עלו מחירי המזון יותר מהדיור. מעלים מחירים ביד אחת וגוזרים דיבידנדים ביד השנייה. לאן הגענו, ריבונו של עולם???!!! איזו מדינה נהיינו? איזו ממשלה חזירה יש לנו. אם תושבי מדינת ישראל לא יתעוררו על עצמם ויתחילו לצאת לרחובות ולבצע השבתות אנחנו נמות מרעב, לא יהיה ערך לשקל וגם תיירות - שאנחנו נסמכים עליה - לא תגיע לארץ. אין פלא שמשקיעים זרים וחברות הייטק ישראליות בורחות. מוחות מבריקים בכל התחומים בורחים. העיקר לקרוא למילואים סבב שביעי ושמיני הכי קל ולא יהיה ייצור במדינה, לא יהיו עסקים במדינה כי הם יקרסו, אנשים לא יוכלו להתקיים בכבוד, תושבים יתחילו לחיות ברחובות ולהתגלגל ברחובות בין עיתונים ישנים. די ליוקר המחייה!!!!! הגיע הזמן להשבתות נרחבות ולהרבה זמן של המשק ולא השבתות מינוריות. תתעוררו על עצמכם.ן המצב הכלכלי פוגע לכולנו בכיס, לא משנה אם אתה ימין או שמאל דתי או חילוני. אין פלא שאין מצב רוח בעם. אין פלא שאין מצב רוח לחגים. אין פלא שאנשים אוכלים אחד את השני. בחודש מרץ נרשמה של עלייה של 2.1% בפיגורים של החזרי הלוואות. כמעט כל משכנתא שנייה שנלקחה בחודש מר...

מדינת ישראל המאה 21 שנת 2025. החברה הישראלית עדיין לא מסוגלת לעכל, לשמוע, להבין, מקרי אונס של נשים / ילדים / נוער והטרדות מילוליות. החברה הישראלית עדיין מטאטאה את מקרי אונס אל מתחת לשטיח. לא מסוגלים, מוכנים לשמוע, להקשיב. כאילו זה ייעלם מעל פני השטח. כאילו זה לא ייקרה. העיקר, כשיש עדויות של חטופות ששוחררו מידי חמאס כולם בוכים למשמע הדברים. דמעות של תנין. וכשמבינים שזה מתרחש, מתקיים במקומות עבודה קרוב אליהם אזי גוועלד מתחפרים להם כשבלולים ולא מעוניינים לשמוע, להקשיב, להבין מבחינתם זה לא רלוונטי. העיקר, הצד השני הוא בסדר והצד הנאנס, המוטרד שכן עבר אונס שמאושם כביכול שהטריד הוא לא בסדר. לי, אישית, כבר נמאס לדבר על הזהות המינית שלי. נמאס לי כבר לדבר על השיוך המגדרי שלי. נמאס לי לדבר על מקרה האונס שעברתי. כשאני בא לעבוד אני בא לעבוד אני לא בא לעבודה ומשתדל לעשות את העבודה על הצד הטוב ביותר ללא שום שיוך מגדרי או שיוך מיני. היו לי בעבר בתקופת המלונאות הרבה מאוד הצעות כאלה או אחרות לעלות לחדרים ו / או לצאת לבלות עם אורחים גייז ולא עשיתי זאת מתוך אמונה שזה מקום עבודה ואני לא מעוניין לאבד אותו. ...

החגים נגמרו להם......... לפחות עד חג השבועות. בעשור האחרון אני לא אוהב את החגים בלשון המעטה. כל חג מזכיר לי את בית הוריי איך היינו נערכים אל כל חג וחג. היום, 12 שנה אחריי מאז שאבי נפטר, אין לי משמעות לחגים בכלל. כל היערכות מזכירה לי אותו. להבדיל אלף הבדלות, מצבה הבריאותי של אימי לא משתפר בכלל: ישנה הידרדרות במיוחד עם מחלת הסרטן. ישנם ימים שהיא מאבדת את הרצון לחיות ואני צריך לספוג את זה, עם כל הקושי שבעניין. מתי מעט, אם בכלל, יכולים להבין את זה. עם היד על הלב: חוץ מללכת לעבודה ולחזור הביתה או ללוות אותה לטיפולים בבית החולים אין לי כל שינוי, קרי: סתם לשבת בבית קפה, מפגש חברים וכיוצא בזה. רק מחפש להיות בבית שלי בימי חופש מהעבודה שזה אחת לשבוע ואז לישון כמה שיותר או לשים מכונות כביסה. תכלס??? הבריחה לשינה היא מבחינתי הבריחה כי טובה ככה להתנתק מהעולם ומהסביבה. האם אני מגלה סימני דיכאון??? אולי. האם זה ההשפעה של פוסט טראומה מתאונת עבודה??? אולי. גם ככה לכל אחד ואחת מאיתנו יש את החבילה שלו/ה. למי יש חשק למפגשים חברתיים??!!! גם ככה מצב הרוח הכללי - הכלכלי - הביטחוני במדינה לא בשמיים כל עוד המל...

החלטתי לחזור לתלתלים. לא חשבתי שזו משימה קשה על מנת לגדל אותם שוב. כמה העבודה קשה לפתוח את התלתלים ולטפח אותם. לא לתת לשיער להיות בצורה של אפרו. אם זה למרוח מסכת שיער, אם זה למרוח קרם לחות, אם זה לדאוג לחפוף את השיער כמעט כל 3 עד 4 ימים. כמובן, להקפיד על עיצוב השיער ותספורת בצדעי הראש על מנת לתת לשיער כוח להתפתח יותר. שלא יישתמע: אני לא מתלונן. החלטתי ולקחתי על עצמי את הנושא, עם כל הקושי שבעניין. חלק משינוי חיצוני שאני חייב לעצמי. חלק מתהליך קבלת העצמי שלי. ************************************ יום הזיכרון לשואה ולגבורה 2025 תשפ"ה. כמו כל שנה אני נזכר בעבודות הגמר שהייתי עושה בתקופת התיכון בנושא השואה. משפחתי באה מטורקיה. גרמניה הנאצית הייתה כפסע לפני פלישה לטורקיה. היצר הגדול שלי להבין את התקופה ההיא כמה שאפשר (אי אפשר להבין את זה בכלל למי שלא היה שם) היה גדול מאוד. שהרי תמיד אהבתי היסטוריה. תמיד רציתי להבין כמה שאפשר. עם כל הצניעות: עבודות הגמר שלי תמיד זכו במקומות הראשונים. הפרס הגדול שקיבלתי זה הידע וההבנה לא התעודות הוקרה ולא סכומי הכסף. עשיתי את עבודת הגמר בשביל הידע האישי וה...

רוני יושב לבדו......... בינו לבין עצמו מהרהר. הוא מבין שעליו לשים גבולות לסביבה הקרובה שלו ולחברים שלו, לא לאלה שממש קרובים אליו, 3 במספר. זה רק בכדי להציל את עצמו ואת נפשו לא רק את גופו מהם. "ישנם אנשים, שכנים שממש מחפשים לחטט בחיים שלך וללמוד ממך מה שאתה לא מעוניין בזה בכלל. מבחינתם, הם שומרים על פרטיותם בקנאות. לא מבינים שהם חודרים לפרטיות שלך. בגללם אתה לא יכול לפתוח אפילו חלון בכדי לאוורר את הבית, לנשום אוויר נקי שהרי אני מגדל חתול בבית. כמה אפשר לחיות ככה??" ככה רוני חושב לעצמו "זה שהם אנלפביתים ולא מבינים את זה זו בעיה שלהם לא שלי. זה שהם לא יודעים גבולות זו בעיה שלהם לא שלך." מי שלא חווה את מה שהוא עבר בחייו לא יבין. לעולם. מי שלא תמך בו בימים הקשים לא יבין את זה לעולם את מה שעבר.  עליו להפסיק להתעסק בעבר. עליו להתמקד בהווה ובעתיד. לא לצפות מאף אחד ומאף אחת לעזור לו.  על רוני להבין שההבטחות שניתנו הן חסרות תוכן וכיסוי. הן לא יתממשו לעולם. הוא חייב לעצמו להבין שרק הוא מנהל את חייו שלו. "תעשה את מה שאתה אוהב לעשות. תעשה את עבודתך שאתה אוהב על הצד הטוב ביו...

אני נגד כפייה דתית. נקודה. ברגע שמנסים לכפות עליי אורח חיים דתי כזה או אחר או אורח חיים של מישהוא אחר זה מביא לי את הסעיף. בדרך כלל, מי שמנסה לכפות עליי ועל האחרים הם כאלה שעברו מהפך פרסונלי כזה או אחר: אם לכם זה טוב זה לא אומר שלאחר זה טוב. שכל אחד ואחת יחיו את חייהם  כראות עיניהם. ברור לכל בר דעת אלה אותם אנשים שנהפכו מחילוניים מוגמרים לדתיים מוגמרים. במקום להבין את המשפט "חייה ותן לחיות" ממש מכריחים להניח תפילין, לקרוא תהילים, ללכת לבית הכנסת. ובכסות הכיפה והציציות עושים עברות בין אדם לחברו הכי גדולות. אני מסייג את דבריי ואומר: לא כל חובשי הכיפות ולובשי טליות קטנות וציציות הם כופים אורח חיים דתי. רק בכדי שאני אבהיר את עצמי שוב: אני גיי את זה כולם יודעים. כמו שאני לא כופה את אורח חיי ואת ההשיוך המגדרי שלי על אחרים אל תכפו עליי את אורח החיים הדתי שלכם. זה ממש לא לעניין. כמו שאני לא הולך למצעדי הגאווה כי אני לא מתחבר לרעיון ללכת ערום ברחובות ואני מכבד את הסביבה ואת המרחב הציבורי אז............ תכבדו אותי ואת חיי הפרטיים. הבהרה שלישית: בדרך כלל אלה שחוזרים בתשובה הם עבריינים ל...