רשומות

בוקר

תמונה
ואתה מתנער מעוד יום שעבר, נכנס אל המקלחת, מתחת למים החמים, עושה חשבון נפש עם עצמך... מבלי לשים לב אתה מעביר בראש את כל השנה שעברה עליך ופתאום שם לב לשינוי שחל בך. שם לב לכל האהבות שלקחת בהם חלק ןגם לאכזבות שחווית. כמעט ונגמרו המים החמים, אתה יוצא מהמקלחת אל מגבת יבשה וכבר מתעטף בפיג׳מה החדשה שרכשת, נכנס אל תוך העולם הקטן שלך מתחת לפוך... אוסף את הזכרונות אל התרמיל הקטן ורץ לאגור חלומות חדשים שאולי גם יום אחד תצטרך גם אותם לשטוף במים חמים. ****************** אתה פוקח עיניים בבוקר, מותח את הזרועות, מבין שהגיע הבוקר ומתחיל עוד יום בשגרה הזאת שאתה לומד להתרגל אליה כל יום מחדש..... בדרך לשטוף את הפנים וכבר הראש מעביר לך את כל מה שהוא חלם בלילה, זורק לך זיקות חדשות, רעיונות והרבה מחשבות... א תה בדרך לעבודה ומעסיק את עצמך עם הרדיו או אולי איזה שיר מהבלוטוס, אתה מצליח להגיע לעבודה בזמן ונותן לעצמך על זה פידבק... המנהל קצת עושה לך כאב ראש אבל כל המחשבות של הבוקר נעלמו... מדיי פעם מקבל פיק מחשבה... הצלחת לסיים את היום הזה בשלום ואתה כבר בחזרה הביתה, עובר על אותו התהליך של הבוקר... פקקים מרגיזים

כתיבה וחתימה טובה

תמונה
ערב יום כיפור התשפ"ג. בבוקר עליתי לבית העלמין חולון - בת ים מוקדם מאוד לקבר של סבתי ז"ל, שנפטרה לפני 44 שנים, הסבתא היחידה שזכיתי לראות ב - 9 שנותיי הראשונות. מסורת שאני ממשיך עוד כשאבי ואחיו ז"ל היינו עושים, למורת רוחה של אמי שתבדל לחיים ארוכים שאני עולה לקברה לבד. לפחות אני עושה לבד את העלייה לקבר ושם אני משתתח על קברה ובוכה בכי מר ומבקש את כל הבקשות ממנה כנכד המועדף עליה בחייה. אני מתגאה בזה שאני עולה בקלות לקברה ויודע לצאת מבית העלמין כמו שאני נכנס. ****************** בחודש האחרון עשיתי הרבה חשבון נפש ביני לבין עצמי. העפתי הרבה נשמות טובות. עם מי שדיברתי ידעתי להגיד את אשר על ליבי בלי מורא ופחד מתוך הבנה שהדברים לא יישמעו טוב לצד השני אך תוך תובנה שלפחות הדברים חייבים להיאמר ולא להישמר בבטן. כולל לבנות הדודות והדודים שלי. מצד שני, אני יודע שזה לא טוב העיקר לשמור על קשר, אבל לא רוצה לשמור על קשר מזוייף - צבוע שזה לא עושה לי טוב בעליל. כולם מדברים על זה שלכל אחד ואחת יש את החבילה שלו / שלה ולא מעוניינים לשמוע על הצרות של אחרים. סבבה. יהיה קשה לצד השני לרכוש את האמון של

טיפוח

תמונה
כשמדברים על כל נושא הטיפוח זה לא זר לי בכלל.  מאז שהייתי בן 18 יש לי מודעות לטיפוח עור הפנים שלי: אני משתדל להתמרח בקרם פנים, במיוחד בתקופת החורף ולמרוח קרם הגנה בקיץ. לכן, אנשים מופתעים שאני לא נראה לגילי בכלל.  בזמנו - בתקופת השירות הצבאי הסדיר שלי -אחרי שהייתי "צולה" את עצמי בים הייתי מתמרח בקרם גוף אחרי המקלחת, בנוסף, כמובן שהתקופה הזו חלפה לה מהר מאוד כשפיתחתי את המודעות לסכנות השמש. כיום, אני מתמרח בקרם לחות שטוב לעור שלי - כל אחד ואחת מאיתנו עם סוג עור שונה - לכן מה שטוב לי בעצם לא טוב לאחר. ללא ספק, אני בעד, ממליץ לכל גבר להתמרח בקרם לחות גם כשהוא מגדל זקן, זיפים, אבל הכי חשוב לשטוף את הפנים טוב טוב עם מים וסבון רגיל לפני כן. אני שוטף את הפנים פעמיים ביום כשכל פעם פעמיים כך אני דואג שכל הליכלוך, שאריות הזיעה של כל היום יורדים מהפנים שלנו (לכל הגברים שמתביישים  בטיפוח הפנים לא צריכים להתבייש בכלל). מאז שגיליתי שאפשר להסתפר בבית ועשות גאלאח, בנוסף להתמרח בקרם פנים, אין מאושר ממני. כלכלית ותמידית. *********************** בשבעה, או טו טו שמונה, חודשים האחרונים מאז תאונת ע

התבהרות

תמונה
חג ראש השנה התשפ"ג - היום השני של החג. כבר משלשום בערב התחלתי עם חשבון נפש אישי:  מה היה לי בשנה אחרונה ומה אני מאחל לעצמי לשנה הקרובה מעבר לברכות הבנאליות, ממה אני למד ואיך אני ממשיך הלאה ולא לחזור על טעויותיי וחטאיי (כן - כן - כן חטאיי שהרי גם אני בן אדם בשר ודם כמו כולם) משנה שעברה. העפתי הרבה אנשים ונשים מחיי בשנה האחרונה מתוך הבנה וידיעה שהם שידרו לי אנרגיות שליליות. מי שלא רוצה להיות איתי בקשר איתי - כולל בנות דודים ודודות - זה גם טוב. הבעיה אצלם לא אצלי. יותר ויותר אני מבין שאין טעם להתעצבן על כאלה שלא רוצים לשמור על קשר, שהרי קשר הוא דו צדדי. התחברתי ועדיין מתחבר לצד הרוחני שבי ולדברים שעושים לי רק טוב, לנפש ולגוף.  לא לחשבן וגם לא להתחשב בדעות האחרים, רק לעשות מה שעושה לי טוב ומחזק את שלוות הנפש שלי. הבנתי והפנמתי לא לבכות בעצם אני לא משחרר. גם לי מותר לבכות, לפעמים. ********************* “התהילה הגדולה ביותר שלנו אינה בלעולם לא ליפול, אלא בלקום בכל פעם שאנו נופלים.” (קונפוציוס) “מזל הוא המשאלה הגוססת האחרונה של אלו שרוצים להאמין שניצחון יכול לקרות במקרה. מתוק לאלו שיודעי

דיווה

תמונה
שלשום נפטרה דודה שלי, אחותה של אמי. הבנו שהיא הייתה חולה הרבה זמן רק לא ידענו עד כמה ובמה הייתה חולה ואני מכבד את ההחלטה הזאת. אמי שתבד"לא מרגישה החמצה כלשהיא שלא הצליחה להיפקד ממנה. במשך כמה שנים טובות אמי ואחותה לא היו בקשר בכלל - עד היום לא ידוע לי מהי הסיבה - וכך גם הבנות שלה לא היו איתי בקשר. לפני עשור כשאבי נפטר חודש הקשר שוב, אוטמטית התחברתי לבת האמצעית שאנחנו קרובים בגיל ומאז אנחנו מקפידים לדבר פעם בחודש ותמיד היה על השולחן שחייבים להיפגש שוב, רק ששנינו עסוקים. מיותר לציין שגם מצאנו הרבה דברים משותפים לשנינו. פעם אחרונה שראיתי את דודה שלי זה בחתונתה של הנכדה שלה, הבת של הבת האמצעית זו שהתחברנו, היא הייתה מאוד מאושרת וגם הביעה את אהבתה אליי כדודה. אז לא תיארתי שזו תהיה הפעם האחרונה שאראה אותה. אתמול בצהריים זו הייתה ההלוויה שלה בבית העלמין שברעננה וזה היה קשה לכולנו, כי לא ידענו עד כמה היא הייתה חולה ועד כמה היא סירבה שנבוא לבקר אותה כי רצתה שנזכור אותה כדיווה, כאישה יפה, פעלתנית ודעתנית. להגיע לבית העלמין היינו אמי ואני חייבים לקחת מונית כי לא ידענו איך להגיע. מה גם שאחותי

הכרת תודה

תמונה
לקום בבוקר ולראות את השמש זורחת זו ברכה. כל בוקר שאני קם אני מברך את פצ'וצ'ו בברכת "בוקר טוב" ונותן לו חיבוקים ונשיקות ומודה לבורא עולם על שהחזיר נשמתי ונותן לי את הכח לקום ולראות את השמש זורחת. כל השאר זה בונוס. *************** החודש הזה כמעט ולא כתבתי ביומן האינטרנטי. לא בגלל שלא היה לי מה לכתוב, לאמר, לשתף אלא בגלל שרצף הדברים לא הגעתי למצב של לשבת ולכתוב. הכתיבה הייתה חסרה לי מאוד. נפשי, נשמתי התחבטה עם עצמי לפעמים אם בכלל לכתוב. *************** ככל שהזמן עובר ואני עדיין בבית...... זה לא סוד שעברתי הרבה התחבטויות נפשיות עם עצמי, שאין צורך שאפרט אותן שוב ושוב. רק אציין שמהיום הראשון בבית אחרי ששוחררתי מבית החולים התחלתי לקרוא תהילים יום יום, התחלתי לענוד צמידים כחולים נגד עין הרע, התחברתי לנשמה שלי ולכוחות הרוח והאדמה וגיליתי את צמידי ושרשרת הסאוטה שמהר מאוד הזמנתי לעצמי אותם והתחלתי לקבל אנרגיות חיוביות. למרות שישנם "נשמות טובות" שלא אהבו את זה בכלל לא אכפת לי מהם העיקר שאני מרגיש טוב עם עצמי יחד עם הצמידים והשרשרת. כמובן, שבכל התהליך הזה עשיתי תהליך של

מה הלו"ז?

תמונה
כבר אמרתי בעבר את זה: אני מפסיק להפיץ את הפרקים בבלוג שלי, אולי רק בין 3 עד 5 אנשים. תכלס, אני כותב את הדברים לעצמי הן בגלל שאני רוצה לפרוק את אשר על ליבי והן לקבל פרספקטיבה אחרת לדברים אחרי שאני כותב וקורא את מה שכתבתי. שהרי ברור לי מאוד שלאנשים נמאס לקרוא, לשמוע, את הצרות של האחרים וגם לא יודעים לחוות דעה כנה ואמיתית של חבר או חברה. מי שיירצה לקרוא את הבלוג שלי יידע איך לאתר את הבלוג ולקרוא אותו. שהרי הבלוג שלי הוא סוג של יומן אישי דיגיטלי. גם ככה לאף אחד ולאף אחת לא בא לקרוא ולשמוע צרות של אחרים. ****************** חודש אוגוסט נגמר, וטוב שכך. כל החודש הזה, כמו במשך בעשר שנים האחרונות, הייתי על טורים. בגלל הזיכרון הכואב שאבי נפטר לפני 10 שנים בטרם עת וחמישה ימים לפני יום הולדתו. הוא חסר לי מאוד ביום יום. אני רואה את אמא שלי שתבדל לחיים ארוכים איך היא מתקשה כבר בלעדיו. רק המחשבה שבסוף החודש ספטמבר יתחילו חגי תשרי ושוב נחגוג אותם בלעדיו וזה קשה לשנינו. שהרי בכל חג מחודשי תשרי ישנה טקסיות יחודית ומיוחדת לחג ואין טעם וריח לחגים הללו בלעדיו. יהיו כאלה שאומרים לי, יותר נכון אמרו לי, שאלה ה

תראו אותי !!!!!

תמונה
יום השנה העשירי לפטירתו של אבי. היום זה גם יום השנה של סבי מצד אבי ז"ל שלא זכיתי להכירו. היום התעוררתי בבהלה בשעה 03:00 בבוקר. לא בגלל פצ'וצ'ו אלא בגלל שפתאום הרגשתי מועקה עד מחנק עם הרגשת טילטול חזקה. מודה שלא יכולתי להירדם שוב ולו עוד שעה אחת נוספת בגלל הרגשות הללו. קמתי האכלתי את פצ'וצ'ו ועוד התלבטתי האם להירדם לעוד חצי שעה עד 3/4 השעה אך חששתי לתפוס את השינה שוב. קמתי סופית וציחצחתי שיניים ושטפתי פנים והתחלתי להכין לי ספל גדול של קפה שחור עם ארוחת בוקר שלא נהנתי ממנה בכלל. היה לי קשה כל ההתנהלות הזאת. ידעתי שהמונית שהזמנו שתקח את אמי ואותי לבית העלמין ירקון אמורה להגיע. שנאתי את המחשבה ללבוש מכנסיים ארוכות. שנאתי את המחשבה לנסוע לבית עלמין כי עדיין אני לא מצליח לעכל סופית בתת מודע שלי שעברו כבר עשר שנים מאז פטירתו של אבי בטרם עת. נרות הנשמה דלוקות כבר מאתמול בערב, שתיים במספר, הן הזכירו לי כל העת. הידיעה שהביקור בבית העלמין יהיה קצר מבלי אפשרות להתייחד עם זכרו של אבי ז"ל. מבחינתה של אמי שתבדל לחיים ארוכים וטובים זו רק אבן ולא מאפשרת לי להיות עוד קצת כי מבח

כי פי רשע ופי מרמה עליי

תמונה
א  לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר  אֱלֹהֵי תְהִלָּתִי אַל תֶּחֱרַשׁ. ב  כִּי פִי רָשָׁע וּפִי מִרְמָה עָלַי פָּתָחוּ דִּבְּרוּ אִתִּי לְשׁוֹן שָׁקֶר. ג  וְדִבְרֵי שִׂנְאָה סְבָבוּנִי וַיִּלָּחֲמוּנִי חִנָּם. ד  תחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי וַאֲנִי תְפִלָּה. ה  וַיָּשִׂימוּ עָלַי רָעָה תַּחַת טוֹבָה וְשִׂנְאָה תַּחַת אַהֲבָתִי. ו  הַפְקֵד עָלָיו רָשָׁע וְשָׂטָן יַעֲמֹד עַל יְמִינוֹ. ז  בְּהִשָּׁפְטוֹ יֵצֵא רָשָׁע וּתְפִלָּתוֹ תִּהְיֶה לַחֲטָאָה. ח  יִהְיוּ יָמָיו מְעַטִּים פְּקֻדָּתוֹ יִקַּח אַחֵר.  ט  יהְיוּ בָנָיו יְתוֹמִים וְאִשְׁתּוֹ אַלְמָנָה. י  וְנוֹעַ יָנוּעוּ בָנָיו וְשִׁאֵלוּ וְדָרְשׁוּ מחָרְבוֹתֵיהֶם.  יא  יְנַקֵּשׁ נוֹשֶׁה לְכָל אֲשֶׁר לוֹ וְיָבֹזּוּ זָרִים יְגִיעוֹ. יב  אַל יְהִי לוֹ מֹשֵׁךְ חָסֶד וְאַל יְהִי חוֹנֵן לִיתוֹמָיו. יג  יְהִי אַחֲרִיתוֹ לְהַכְרִית בְּדוֹר אַחֵר יִמַּח שְׁמָם. יד  יִזָּכֵר עֲוֺן אֲבֹתָיו אֶל יְהוָה וְחַטַּאת אִמּוֹ אַל תִּמָּח. טו  יִהְיוּ נֶגֶד יְהוָה תָּמִיד וְיַכְרֵת מֵאֶרֶץ זִכְרָם. טז  יַעַן אֲשֶׁר לֹא זָכַר עֲשׂוֹת חָסֶד וַיִּרְדֹּף אִישׁ עָנ

עשו טובה לאנושות

תמונה
במהלך הסופשבוע האחרון יצא לי הרבה לחשוב על מה שכתבתי לאחרונה. לא כולם אם לא הרוב ששלחתי להם את מה שכתבתי לא טרחו בכלל לקרוא את מה שכתבתי, זו זכותם המלאה לא לקרוא אבל לבוא לשפוט אותי מבלי לקרוא את מה שכתבתי ומשתף ושאני מתבכיין ושאני מצפה מהאחרים ושעליי לדאוג לעצמי. במילים אחרות: לדאוג לתחת שלי ולחשוב שהשמש זורחת מהתחת שלי. הבלוג שלי הוא שלי והוא סוג של יומן אישי אם אני נותן לכם הצצה ליומן האישי שלי זה לא אומר שיש לכם את הזכות לשפוט אותי. היו גם אנשים שחשבו שחיי הסקס שלהם מעניינים אותי ומתקשרים דווקא בימי שישי בשעות אחר הצהריים אם לא לפני כן מבלי להתחשב האם אני יישן או מתגרבץ או סתם מתפנן לי ולא בא לי לשמוע על סיפורי סקס. נכון, דיברנו גם עליי: חיי כרגע בבלבלה לחלוטין ולא בא לי לשמוע על חיי המיטה שלכם. ו נכון, אולי שימשתי להם איש סודם לחלקם מצד שני חאלאס אני לא אוהב לשמוע את זה למרות שהבהרתי שזה לא מעניין אותי. עוד כעסו עליי שאני לא מעדכן אותם בחיי הפרטיים: הלו............ אני לא אמור לפרסם ולצעוק ויש גבול, אני פועל בטאקט. בסופו של דבר נחסמתי על ידם, סבבה אני לא בוכה ואני לא מתייסר על כך.

בית רעיל

תמונה
בדיעבד כשאני מסתכל לאחור לבית אבא ואמא שלי אני מבין........ שגדלתי בבית שהכיל הרבה רעל!!!!!! רעל מניפולטיבי רגשי. וזה חילחל לתוכי. הייתי ילד רגיש. הייתי כמו בוב ספוג. וזה ליווה אותי כל השנים עד עכשו. התנהגתי ככה במשך שנים כי חשבתי שזה נורמטיבי ובגלל זה לא היה נעים להיות בחברתי. חשבתי לתומי שיש לפעול ככה: לוותר על עצמי, על תחושותיי, על מחשבותיי, חלילה למצוא זוגיות חדשה ובריאה ולהכיל את אמא שלי שהיא אישה חלשה ריגשית, להיות מוחצן כשבאותה מידה להיות מופנם, להתנהג כמו ילד. איך פעם פסיכולוג שטיפל בי אמר לנו את זה? "גב' סוזי, את והבן שלך מחוברים בחבל הטבור עדיין למרות שנותקתם ממנו בזמן הלידה". אלה לא היו חיים בכלל. היום אני מבין את אחותי למה היא התנתקה שנה אחרי פטירתו של אבינו. נכון לכתיבת השורות הללו אני לא יודע איך אני הולך לפעול אבל דבר אחד זה בטוח שעליי להתחיל בתהליך של ניקוי רעלים: לשקם את עצמי, לנקות את רגשותיי ולהבין שהעולם לא מסתובב סביב מניפולציות רגשיות. תהליך זהה לתהליך שעברתי בזמנו כשנפרדתי מהאקס התימני שלי אחר מערכת יחסים ארוכה של עליות ומורדות (11 שנה נטו, 19 שנה ב

השמש זורחת ממזרח

תמונה
התחלתי טיפולי דיקור סיני ושיאצו אתמול. כולי תקווה שזה יעזור לי במקביל לטיפולי פיזיותרפיה וריפוי ועיסוק. לפני כל טיפול בדיקור סיני אני אצטרך להוריד את הצמידים שיש לי ביד ימין  כי גם היא הולכת לקבל מחטים. הופתעתי שגם הרגליים שלי מקבלות מחטים. ********************** החלטתי ש - : 1. הבלוג שלי הוא סוג של יומן אישי. 2. להפסיק את פירסום הפרקים מהבלוג שלי בין החברים. הגיע הזמן להפסיק לשתף      אותם בתחושותיי, בהרגשותיי שהרי לא  את כולם זה מעניין. מצד שני, זה עלול לפגוע בי.      מי שיירצה לקרוא את הפרקים בלוג שלי הוא ייצטרך לטרוח ולחפש.  רק מתי מעט יקבלו      את הפרקים שלי מהבלוג. 3. להפסיק לחפש תשומת לב. 4. להפסיק להתנצל. 5. להפסיק להצטדק. 6. להפסיק להתרפס. *********************** מודה ומתוודה: אני נאמן לחינוך שקיבלתי בבית הוריי ולעקרונות שלי. לא מזגזג. לא חושב שהשמש זורחת לי מהתחת. באותה מידה לא מצליח להבין אנשים שמשנים את דעתם על פי הרגשתם ועל פי כעסם את העקרונות שלהם ואת אורח החיים שלהם: לא יכול להיות שביום אחד אתם שומרי מסורת וכעבור יומיים אתם לא כי החלטתם שנמאס לכם ושהקב"ה מנסה אותכם

עלה נידף ברוח

תמונה
הביקורת אצל הרופא שלשום הייתה מתחת לכל ביקורת. פשוט הרגשתי שהוא זורק אותי מכל המדרגות ועוד בטענה של "אני רופא מנתח ואין לי זמן בשביל ביקורות". מילא אם לא היה אומר לי לחזור לביקורת לפני חודשיים וחצי וחזרתי בכל זאת. לטענתו, עליי להתאזר בסבלנות ולהמשיך בטיפולי פיזיותרפיה וריפוי ועיסוק משום שהריפוי לוקח זמן רק הוא לא יודע כמה זמן להגיד מאחר וזה אינדבדואלי. כשהוא שמע את הביקורת שלי על מכון הפיזיותרפיה שמזלזלים בהנחיות שלו לגבי טיפולי פיזיותרפיה אינטנסיבים בעוד שלגבי טיפולים בריפוי ועיסוק יש לי עד 3 טיפולים בשבוע אזי הוא התעשת ואמר "בוא ונתחכמה להם" ונתן לי הפנייה למכבי טבעי בכדי שאקבל טיפולים משלימים. (אני לא הייתי צריך את ההפנייה שלו למכבי טבעי מאחר ופניתי אליהם באופן עצמאי ויש לי תור השבוע אליהם). עוד לצאת מהקליניקה שלו ואז להגיע הביתה ואז לקלוט שהוא נתן לי סיכום ביקור רפואי מלפני חודשיים וחצי. כשניסיתי להשיג את המזכירות בקליניקה שלו פשוט לא היה מענה ובמוקד ללא הפסקה של קופת חולים "מכבי שירותי בריאות" לא ניסו לעזור לקחת הודעה עבור המזכירה שלו והעבירו אותי מאח

לב מאבן

תמונה
יחשוב האדם לפני הדיבור. אדם באשר הוא - דתי חילוני, ספרדי אשכנזי, סטרייט גיי. אם דתי אתה אל תתהלל בהלכות שלא נכתבו או נאמרו על ידי פוסקי הדור או בהלכות אשר אתה המצאת בכל רגע נתון. אם חילוני אתה אל תתהלל בחיי ההוללות שלך. שהרי כולנו שווים בפני בורא עולם. מאפר באנו ואל אפר נשוב. שהרי כולנו תולעה ורמיה בחיינו ובמותנו. על פי אגרת הרמב"ן לבנו: "שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ" ( משלי א ח ). תִּתְנַהֵג תָּמִיד לְדַבֵּר כָּל דְּבָרֶיךָ בְּנַחַת, לְכָל אָדָם וּבְכָל עֵת, וּבָזֶה תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, שֶׁהִיא מִדָּה רָעָה לְהַחְטִיא בְּנֵי אָדָם. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל ( נדרים כב ע"א ): כָּל הַכּוֹעֵס – כָּל מִינֵי גֵיהִנּוֹם שׁוֹלְטִים בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ( קהלת יא י ): "וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ, וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ". וְאֵין "רָעָה" אֶלָּא גֵיהִנּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר ( משלי טז ד ): "וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה".  וְכַאֲשֶׁר תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הָעֲנָוָה, שֶׁהִיא מִדָּה

חוסר רגישות, צריך לזכור שיש אלפי אנשים

תמונה
בימים האחרונים הייתי על טורים. קרי: עצבני שאי אפשר היה לדבר איתי. וזה למה? לפני חמישה וחצי חודשים עברתי תאונת עבודה - ריסוק יד שמאל וניתוח כתוצאה מכך בבית חולים "איכילוב". לאחר הניתוח עם שיחרורי מבית החולים הופנתי לפיזיותרפיה וריפוי ועיסוק. התחלתי בטיפולים עד אשר המנתח שלי מהבית חולים ד"ר רוזנבלט ישי הפסיק לי אותם בגלל שראה שישנו חלק שדורש איחוי עם הזמן שאחר כך, לטענתו, עליי לעבור ניתוח שני. מה שהוביל אותי זה לבקש חוות דעת שנייה שאותה קיבלתי מד"ר יהודה דוד, כשלטענתו אין צורך בניתוח אבל עליי להתחיל בטיפולי פיזיותרפיה אינטנסיביים. כשחזרתי עם הסיכום ביקור של ד"ר יהודה למכון הפיזיותרפיה בבת ים הם סירבו לגעת בי עד אשר אביא להם חוות דעת נוספת מאחר וישנן שתי דעות שונות. היה לי קשה לקבל את זה אבל הבאתי חוות דעת שלישית של ד"ר אבישר ארז, שהוא לא עובד איתכם וזה היה פרטי. רק אז היו מוכנים לטפל בי. הטיפולים בריפוי ועיסוק התחילו במיידי והיו אינטנסיביים - 3 טיפולים בשבוע ועל זה אין תלונה - לפיזיותרפיה הייתי צריך לחכות חודש וחצי עד אשר המטפלת בשם עדי טלמור תתחיל לטפל בי.

תמיד דופקים את השחורים

תמונה
לא מאמין שאני כותב את הפרק השוב...... פשוט לא מאמין........ התחלתי שוב טיפולי ריפוי ועיסוק לפני חודשיים כשבכל שבוע זה פעמיים עד שלוש, בהתאם להנחיית 2 הרופאים שנתנו לי שעליי לחזור לטיפולי פיזיותרפיה אינטנסיביים, בעוד שלטיפולי פיזיותרפיה הייתי צריך להמתין כמעט חודש וקצת עד שהואילה המטפלת שאקרא לה ע' לקבל אותי, אני יכול להבין שיש לחץ מטופלים על זה עוד הבלגתי. אבל מה????!!!!! כעבור 10 ימים אינטנסיביים של טיפולים ע' הודיעה לי שהיא יוצאת לחו"ל לשבוע ימים וקבעה לי טיפול אחד למטפלת מחליפה, שבמקרה ובטעות אני מכיר אותה. ולעצמה היא קבעה מיד ביום ראשון בשעות אחר הצהריים. עד לפה הכל טוב ויפה. כשהגיע יום ראשון, מדובר על יום ראשון האחרון, הודיעו לי שע' חולה והיא לא מגיעה ולכן מעבירים את הטיפול היחידי שהיה לי השבוע שלי לאותה מטפלת מחליפה. ביקשתי לפחות עוד טיפול במהלך השבוע אך סורבתי. יצאתי ממכון הפיזיותרפיה עם הרגשה גועלית עד כדי קאבס. לא יכולתי לשתוק. הייתה לי הרגשה שע' לא מעוניינת לטפל בי ודוחה אותי בכל דרך אפשרית עד אשר אתייאש. ישבתי וכתבתי מייל חריף בנושא ובו סיפרתי את תחושותי