מה הלו"ז?

כבר אמרתי בעבר את זה:

אני מפסיק להפיץ את הפרקים בבלוג שלי, אולי רק בין 3 עד 5 אנשים. תכלס, אני כותב את הדברים לעצמי הן בגלל שאני רוצה לפרוק את אשר על ליבי והן לקבל פרספקטיבה אחרת לדברים אחרי שאני כותב וקורא את מה שכתבתי. שהרי ברור לי מאוד שלאנשים נמאס לקרוא, לשמוע, את הצרות של האחרים וגם לא יודעים לחוות דעה כנה ואמיתית של חבר או חברה.

מי שיירצה לקרוא את הבלוג שלי יידע איך לאתר את הבלוג ולקרוא אותו. שהרי הבלוג שלי הוא סוג של יומן אישי דיגיטלי.

גם ככה לאף אחד ולאף אחת לא בא לקרוא ולשמוע צרות של אחרים.

******************

חודש אוגוסט נגמר, וטוב שכך.

כל החודש הזה, כמו במשך בעשר שנים האחרונות, הייתי על טורים. בגלל הזיכרון הכואב שאבי נפטר לפני 10 שנים בטרם עת וחמישה ימים לפני יום הולדתו. הוא חסר לי מאוד ביום יום. אני רואה את אמא שלי שתבדל לחיים ארוכים איך היא מתקשה כבר בלעדיו.

רק המחשבה שבסוף החודש ספטמבר יתחילו חגי תשרי ושוב נחגוג אותם בלעדיו וזה קשה לשנינו. שהרי בכל חג מחודשי תשרי ישנה טקסיות יחודית ומיוחדת לחג ואין טעם וריח לחגים הללו בלעדיו.

יהיו כאלה שאומרים לי, יותר נכון אמרו לי, שאלה החיים. קשה לי לקבל את זה בהתחשב שהוא היה בריא חוץ מכמה בעיות של גיל הזהב. הגעגוע נשאר: להריח את הריח שלו כשהוא היה מנשק אותי על המצח או על הלחי ו / או מחבק אותי.

תעריכו כל יום שההורים שלכם בחיים, כי יבוא יום והם יהיו חסרים לכם עד מאוד.