דיווה


שלשום נפטרה דודה שלי, אחותה של אמי.

הבנו שהיא הייתה חולה הרבה זמן רק לא ידענו עד כמה ובמה הייתה חולה ואני מכבד את ההחלטה הזאת. אמי שתבד"לא מרגישה החמצה כלשהיא שלא הצליחה להיפקד ממנה.

במשך כמה שנים טובות אמי ואחותה לא היו בקשר בכלל - עד היום לא ידוע לי מהי הסיבה - וכך גם הבנות שלה לא היו איתי בקשר. לפני עשור כשאבי נפטר חודש הקשר שוב, אוטמטית התחברתי לבת האמצעית שאנחנו קרובים בגיל ומאז אנחנו מקפידים לדבר פעם בחודש ותמיד היה על השולחן שחייבים להיפגש שוב, רק ששנינו עסוקים. מיותר לציין שגם מצאנו הרבה דברים משותפים לשנינו.

פעם אחרונה שראיתי את דודה שלי זה בחתונתה של הנכדה שלה, הבת של הבת האמצעית זו שהתחברנו, היא הייתה מאוד מאושרת וגם הביעה את אהבתה אליי כדודה. אז לא תיארתי שזו תהיה הפעם האחרונה שאראה אותה.

אתמול בצהריים זו הייתה ההלוויה שלה בבית העלמין שברעננה וזה היה קשה לכולנו, כי לא ידענו עד כמה היא הייתה חולה ועד כמה היא סירבה שנבוא לבקר אותה כי רצתה שנזכור אותה כדיווה, כאישה יפה, פעלתנית ודעתנית.

להגיע לבית העלמין היינו אמי ואני חייבים לקחת מונית כי לא ידענו איך להגיע. מה גם שאחותי לא ידעה להציע את עצמה לבוא לאסוף אותנו ולהחזיר אותנו, לכשעצמו זה הרתיח אותנו במיוחד אותי. איך היא אמרה לנו כשההלוויה הסתיימה? "יש לנו מקום אחד ברכב", כי היא ובעלה הגיעו. הרגשתי שהם לא רוצים וגם שאנחנו תקועים להם כעצם בגרון. שאר בני המשפחה - בנות הדודה של אמי - פתחו עיניים  וגם לא יכלו לעזור לנו כי הרכבים שלהם היו מלאים. איך היא מעיזה להתנהג ככה? מה היא חושבת לעצמה? שאמא שלנו תשאיר אותי לבד בבית העלמין? שאני אשאיר אותה לבד בבית העלמין? 

ניסיתי להזמין מונית דרך האפליקציה "גט טקסי" אך משום מה היא לא זיהתה את המיקום שלנו. בסופו של דבר, אחת מבנות דודה שלי לקחה אותנו למרכז של רעננה על מנת שנוכל לקחת אוטובוס לתל אביב ומשם לבת ים. הרגשת השפלה נוראית. אמי לגילה הייתה צריכה להשתרך ככה מה גם שהיא הייתה צריכה לשבת עד שעות הערב והיא לא יכלה לעשות זאת.

העולם הוא עגול. יש אלוהים בשמיים. כל מה שאחותי עשתה ועושה כנגד אמא שלנו יחזור אליה בגדול. מבחינתי אני אומר על אחותי שהיא זכרונה לברכה בעודה בחיים. ככה לתת לאמא שלנו לסבול ולנסוע באוטובוסים? ככה לתת לי לסבול כשאני מתנייד עם יד מרוסקת? אפילו לא לדרוש בשלומי, לא לדבר איתי, לא לשאול איך אני מתמודד עם הטיפולים?

אנחנו בפתחה של שנה חדשה. במקום לברך אותה אני מקלל אותה.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

תראו אותי

סרטן זה סרטן

ימים טרופים