הכרת תודה
היא אחד מהכלים היעילים ביותר להגברת תחושת האושר, הסיפוק והשייכות שלנו.
היא גם תורמת לבריאות, למערכות יחסים טובות יותר, ובאופן כללי, לשקט הנפשי.
אפילו אם זה לא תמיד קל, או נוח או אפילו מרגיש אמיתי, עדיין – מסתבר שמשתלם לנו להכיר תודה,
ולא רק כי זה מנומס או מצופה מאתנו, אלא דווקא כי זה טוב בשבילנו. למעשה כי זו אחת הטכניקות הכי קלות, קצרות ויעילות, לשפר את חיינו בכל התחומים.
ועוד ועוד.ההודיה ביהדות נחשבת לערך עליון שחוצה דורות, ונאמר שאנו חבים תודה, גם למי שעזר לאבותינו. התודה אינה נחשבת ל"גמול" חד פעמי שיש לשלם בגין משהו שקיבלנו, אלא כחוב תמידי שאנו חבים לבורא עולם, שאינו מסתיים, גם אם הזמנים או הנסיבות קשים לנו. (ראו סיפור איוב).
מלבד ההודיה לאל על נשמת החיים, ועל כל דבר ודבר, התורה מצווה גם על מתן תודה לאנשים הסובבים אותנו, כמו גם לחי לצומח ואף לדומם.
להכרת התודה יש גם יתרונות פיזיים ברורים. מסתבר שכאשר אנו מוקירים תודה, מערכת העצבים הפאראסימפתטית, האחראית להרגעת ושימור הגוף במנוחה, נכנסת לפעולה ומרגיעה את הגוף ואת קצב פעימות הלב, בעוד שמחשבות שליליות – הוכחו כמדכאות את הפעילות של מערכת זו.
פסיכולוגים שמשתמשים בכלי הזה, מדווחים כי הכרת התודה משנה את זווית הראיה של המטופלים על חייהם ברמת התת מודע. זה קורה משום שתרגול קבוע של דפוסי הכרת תודה, משנה את הנתיבים של הנוירונים במוח, ומתעל אותם לדפוס חשיבה חדש, חיובי ומעצים יותר.
"הכרת תודה אינה רק המעלה הגדולה ביותר, היא ההורה של כל שאר המעלות" – סיסרו (פילוסוף רומאי)
למה קשה לנו לומר תודה?
למרות שהדתות, ההורים והסביבה, דווקא מלמדים אותנו על משמעות התודה – הן במסגרת כללי הנימוס בין אדם לחברו, והן כדרך של תפילה לאל, הרי שאם נהיה ראלים, סביר להניח שגם אתם כמו רוב האנשים, מבלים הרבה יותר זמן במחשבות על מה חסר לכם, ו"מה לא בסדר", מאשר על מה יש לכם, ומה "הולך בסדר"… אז למה קשה לנו לומר תודה?
1. אנו לוקחים את מה שיש כמובן מאליו: בגלל שכבני אדם, אנו מסתגלים לשינוים במהירות רבה (לטוב ולרע…), גם אם נקבל למשל רכב חדש שישמח אותנו מאוד ויגרום לנו להכיר תודה, התחושה הזו תתפוגג מהר מאוד. אולי שבוע גג שבועיים לאחר מכן, והנה – החידוש פג, ואנו לוקחים את הפריט (המאוד משמעותי בחיינו אגב), כמובן מאליו. כמו שאנו לוקחים את כל השאר…
זו אגב לא לגמרי אשמתנו… זהו שוב המוח ההישרדותי שלנו, שבאין מפריע, קובע את מוקד תשומת הלב. המוח שלנו מכוון להבחין בשינוים בסביבה, כדי להבין אם הם מאיימים עלינו ועל חיינו. ברגע שהאיום מוסר, השינוי או החידוש מפסיקים להעסיק אותו, כי אין להם ערך השרדותי. מאחר וכך, אנחנו כבר לא "רואים" אותם, וסביר שנוכל להתרגש מחדש, רק כשנקבל משהו חדש. למעשה, רק אם ייקחו לנו את הרכב, נוכל להעריך שוב את מה שאיבדנו…
2. אנו נוטים להשוות את עצמינו לאחרים או למה שהיה בעבר: השוואה, היא הדרך שלנו לבחון היכן אנו עומדים ביחס להיכן שאנו רוצים להיות. היא הדרך שבה המוח שלנו מתנהל בעולם דואלי, שיש בתוכו קטבים של רע וטוב, שווה יותר ושווה פחות וכיוצא בזאת. למרבה הצער, הנטייה הטבעית שלנו היא להתמקד במקומות בהם ההשוואה היא לרעתנו, ולא לטובתנו, גם כחלק ממנגנון שידחוף אותנו להשיג יותר. זו כמובן טעות, כי ככול שאנו מתמקדים יותר במה שחסר לנו, כך נמשוך עוד מהמחסור הזה, וננציח אותו, וכך גם יהיה לנו קשה יותר, להכיר תודה על מה שיש לנו.
3. אנשים רבים חשים שחייהם רצופים בקשיים. שאין להם מזל, ולכן אין להם על מה להוקיר תודה. כמובן שזהו מעגל שמזין את עצמו, ומזמין אנרגטית עוד קשיים, רק על מנת שנבין את הנקודה ונשנה את הגישה שלנו… אז גם אם אתם חשים שאין לכם על מה להודות – נסו למצוא דברים קטנים ותתקדמו משם. מה שהיה היה, העתיד שלכם מתחיל עכשיו!
4. יש אנשים הסבורים שהכרת התודה היא נחלתם של אנשים מאמינים בלבד. אלו שיש להם למי להודות (למשל לאלוהות או לכוח עליון). לתפיסתם, כל מה שיש להם הגיע בעבודה קשה, התמדה וכישורים, ואף אחד לא שלח להם "מתנות" או ניסים מלמעלה, כך שאין להם על מה, או למי להודות. לאנשים האלו, כדאי פשוט להתנסות בטכניקה, אפילו מהצד האינטלקטואלי. אחריו יגיע גם הרגש והחוויה. מה יש לכם להפסיד?…
למה הכרת תודה חיונית כשאנו רוצים להגשים?
1. הכרת תודה, היא כלי שמרים את האנרגיות שלנו ומעורר שמחה פנימית.
כשאנו מודים על מה שיש 
לנו, שעד כה לקחנו כמובן מאליו, אנו נזכרים ומכירים בנוכחות של כל אלו בחיינו, מה שתורם לרגשות חיוביים.
2. הכרת תודה יכולה לשחרר אותנו מאכזבה ותחושת קורבנות. היא עוזרת לשחרר שיפוט מהעבר וההווה, ומחזירה תחושת שליטה לחיים. היא הופכת את כל מה שלקחנו עד כה, כמובן מאליו, לדבר יקר ערך.
3. הרגשות שתוקעים אותנו יותר מכל, הם פחד וכעס. מאחר ולמוח שלנו אין אפשרות להחזיק בשתי מחשבות באותה העת, כשאנו בהוקרת תודה, אין לנו אפשרות להכניס מחשבות שמלבות פחד או כעס, וזה משנה את המאזן לטובה. והמאזן הזה, הוא שמפעיל את חוק המשיכה.
4. הפוקוס שלנו הוא שקובע אילו דברים ימשכו לחיינו. כל מה שאיננו מתמקדים בו או איננו מודעים לו- למעשה לא קיים מבחינתנו, ולכן כדי שלא נשכח – עלינו להודות בצורה יזומה.
תגובות