בית רעיל

בדיעבד כשאני מסתכל לאחור לבית אבא ואמא שלי אני מבין........

שגדלתי בבית שהכיל הרבה רעל!!!!!!

רעל מניפולטיבי רגשי. וזה חילחל לתוכי. הייתי ילד רגיש. הייתי כמו בוב ספוג. וזה ליווה אותי כל השנים עד עכשו. התנהגתי ככה במשך שנים כי חשבתי שזה נורמטיבי ובגלל זה לא היה נעים להיות בחברתי. חשבתי לתומי שיש לפעול ככה: לוותר על עצמי, על תחושותיי, על מחשבותיי, חלילה למצוא זוגיות חדשה ובריאה ולהכיל את אמא שלי שהיא אישה חלשה ריגשית, להיות מוחצן כשבאותה מידה להיות מופנם, להתנהג כמו ילד. איך פעם פסיכולוג שטיפל בי אמר לנו את זה? "גב' סוזי, את והבן שלך מחוברים בחבל הטבור עדיין למרות שנותקתם ממנו בזמן הלידה". אלה לא היו חיים בכלל. היום אני מבין את אחותי למה היא התנתקה שנה אחרי פטירתו של אבינו.

נכון לכתיבת השורות הללו אני לא יודע איך אני הולך לפעול אבל דבר אחד זה בטוח שעליי להתחיל בתהליך של ניקוי רעלים: לשקם את עצמי, לנקות את רגשותיי ולהבין שהעולם לא מסתובב סביב מניפולציות רגשיות. תהליך זהה לתהליך שעברתי בזמנו כשנפרדתי מהאקס התימני שלי אחר מערכת יחסים ארוכה של עליות ומורדות (11 שנה נטו, 19 שנה ברוטו. זה מספיק?). דווקא בתקופת ההחלמה הנוכחית אני עובר את הטלטלה הרגשית הזאת לבד וטוב שכך, לפחות אני מסתכל, מנתח, מתחרבש עם עצמי. לפחות זה הצד החיובי בכל הסיפור הזה. מרגיש שעברתי אונס שני: אונס רגשי לא כמו האונס פיזי לפני 44 שנים.

התחרבשתי עם עצמי במשך השבוע האחרון עם התובנה הזאת בין הטיפולים. פשוט אני צריך זמן לעצמי, ובכלל למה אני מתנצל? אני רוצה לקבל ולשדר אנרגיות חיוביות ולא לקבל אנרגיות שליליות. לא לשמוע על התחרמנויות ועל סקס של אחרים. לא רוצה אנשים שליליים לידי. לא רוצה אנשים בסביבתי שעושים לי עין הרע. לא רוצה אנשים לידי עם בדיחות מטומטמות. לא רוצה אנשים שלא מכבדים את הפרטיות שלי שלא לדבר על זה שהם לא מכבדים אותי. אני רוצה בסביבתי אנשים שמפרגנים לי, נותנים לי פירגון ותמיכה.

אני לא מבקש עזרה פיזית, רק  מבקש לקבל אוזן קשבת וכתף פיזית לבכות עלייה. אני לא מבקש לשמוע ציקצוקי לשון. אם ישנם כאלה שלא יכולים להכיל אותי אזי שלא יהיו בסביבה שלי, לי את הכוחות הנפשיים והגופניים להכיל את האחרים. (יש מי שהוא או מי שהיא בקהל שמוכנים לתת לי אוזן קשבת וכתף לבכות עלייה, פיזית?)

הגיע הזמן שאני אדאג לעצמי. גם ככה אני בתקופת טיפולי פיזיותרפיה ורפואה משלימה ליד המרוסקת - שאני בספק אם היא תחזור לתפקד במאה אחוזים אסתפק רק שהיא תחזור לתפקד 85% לפחות - אזי זה הזמן לטפל בנפש שלי בכוחות שלי ורק אני אבין את עצמי ומה טוב לי.

אני אופטימי.

רק צריך זמן לעצמי, ככל שיידרש. לא אגיד לא למי שיירצה / תרצה לבוא לשבת לצידי ושיישתקו וכשצריך לתת את הכתף וחיבוק גדול.