אני רגיל
לשחרר זה אחד הדברים הכי הכי קשים שיש, עבורי.
הרבה יותר מלהיות לבד. ואם יש מישהו שיודע מה זה לבד, זו אני. אני לא יכול לאחוז באנשים עם כמה שאני מנסה יכול לרגעים ולפעמים הרגעים האלה נותנים קצת אוויר לנשימה. וכמה שזה קשה לשחרר.
כשאתה יודע שאתה עושה מה שהאינטואיציה שלך אומרת לך, כשאתה מרגיש שאתה עושה את הדבר הנכון ללב שלך, לעצמך.
ובכל זאת, אתה קצת מפקפק, אולי יכולת אחרת, אולי האינטואיציה טועה, אולי אתה מדמיין, אולי זה יכל להיות אחרת.
בעתיד, אתה תבין שצדק, שעשית מה שיכולת, וגם אם טעית, זו טעות שהיית צריך לעשות.
אבל לפעמים אתה רק רוצה להרגיש טוב באותו רגע, לפעמים זה מצליח ולפעמים זה לא.
זו התמודדות קשה, קשה לי ולשחרר. כי אף אחד לא נשאר בסופו של דבר או שזה לא בדיוק ככה זה יותר מורכב מזה, נו......... כמו תמיד אצלי. אבל לא יכולתי לאחוז בכל מקרה רק רציתי.......... תמיד רוצה. איזה מזל שאת עצמי אני אף פעם לא אשחרר. ואת אלוהים כי הוא קיים בתוכי ואמונה ותקווה וכל השאר.
אני חזק הרבה יותר מזה. אני תמיד חזק גם כשאני שבורה לרסיסים. לא מגיעים לי פירורים. מגיע לי הכל וקצת יותר. ואני כל הזמן מתלבט אם צריכה לשחרר גם את הרצון הזה כי זה טו מאץ' או שזה רק עניין של עוד קצת (או הרבה) עבודה, מאמץ, תקווה, תפילות, אמונה ומזל הרבה מזל. וכרגיל, יודע את כל התשובות מראש. כאילו שאי פעם יכולתי לוותר. גם כשויתרתי במעשים, לא ויתרתי רגשית אף פעם.
ואולי זו לא ההתלבטות שצריכה להיות לי בכלל. ואולי חבל על האנרגיה המבוזבזת שם. אולי אין התלבטויות. אולי יש רק דרך אחת: לשים מטרה, להכין תוכנית עבודה, לפרק אותה לקטן קטן קטן, לעשות בייבי סטפ אחרי בייבי סטפ. למצוא תמיכה פנימית אם אפשר גם חיצונית. לא להקשיב לרעשי רקע, שום רעש רקע לא להקשיב לשום דבר שלא מתאים. ליפול, לבכות, להתייאש, לקום, להמשיך, להתעודד. ולהמשיך ולהמשיך ולהמשיך ולהמשיך ולהמשיך כששום דבר מלבד הצלחה היא לא אופציה.
אולי צריך יותר להתחבר לצד הפרקטי הרוסי שבי, למצויינות שבי, במקום להתמזמז עם הרגשי שבי. להאמין, להתפלל, לקוות. עושה מה שיכולה, קצת חמלה.
אז לשחרר אה? לשחרר.
וכמה מפתיע.. לפעמים הסימנים שעשית את הדבר הנכון באים הרבה יותר מהר ממה שחשבת, תן לעצמך טפיחה על השכם, בחרת נכון, שיחררת נכון.
*************************
היי אתה, כן כן אתה.
כניראה זה בשבילך... הגיע הזמן שתבין מה זה להיות גבר.. כי בינתיים איכזבתה.
אתה כניראה לא יודע עדיין מה זה לאהוב באמת.
אתה אומר שאתה כזה "פרימיטיבי" אבל תכלס אתה פשוט אוהב שאני עושה את כל מה שאתה מבקש. יש בך משהו שמשתוקק לכוח, לרצון לשלוט בי. ואני... אני אכלתי את זה כמו גדול נתתי לך לשלוט בכל חלק מהגוף שלי, בכל מחשבה שלי ובכל צעד שלי. אבל השליטה עלתה לך ביוקר כי איבדתה הכל, במקום להשאיר אותי בין הזרועות שלך הרגשתי חנוק. אז ברחתי.... ברחתי מהשליטה הנוראית שלך, מהאהבה השטלתנית שלך. וזה כואב......
כואב שאתה לא מבין מה לא בסדר בך, מה השריטות שלך. ואתה לא תשתנה אלא אם תיראה את ההודעה הזאת שמיועדת אלייך. כי עכשיו אני השולט מבין שנינו, אני זה שמחליט מה טוב ומה נכון.
**************************
אני רגיל........
רגיל לאנשים נעלמים
רגיל לזה שהם לא חוזרים
רגיל לנטישה
רגיל לזה מגיל קטן
חומר ממכר
והעבירו אותי לידיים שאמורות היו לחבק
חשבתם שחיבקו? חשבתם לא נכון
אבל אני לא ידעתי לתקשר
כי התקשורת היחידה שלי הייתה כאב וכאב כשהוא לא יוצא בבכי, הוא יוצא בכעס ולי היה המון!
לא כעסתי כי ידעתי למה. פשוט כעסתי כי לא ידעתי על מה וכמה.
כעסתי כי זאת השפה היחידה שהכרתי
עד היום אני מפרש את המילים "אני שונא אותך" בתור "אני אוהב אותך".
לא ידעתי מה זה טוב כי הכרתי רק את הרע.
אבל לב טוב ברא לי מאלוקים
והלב הזה נהיה מבולבל
בכל סיפור היה סוף טוב. ואם זה לא טוב אז זה לא הסוף.......
אבל בסיפור שלי הסוף, לא היה פאקינג מגיע .
תגובות