מרכז התמונה

פחות משבוע חג פסח.

כולם עסוקים בניקיונות הבית והכשרות. כמו כל שנה אני צוחק על טרפת הניקיונות כאילו כל השנה לא מנקים את הבתים ואיך שחג הפסח מתקרב יאללה הופכים את הבית, מנקים, מקרצפים, צובעים. יאללה, תרגיעו. אתם מנקים את הבית כל השנה.

אני בכלל טוען שצריך לעשות ניקיון אישי ונפשי לא רק ניקיון בבית. כמו כל שנה אני עושה ניקיון אישי ונפשי: מעיף רגשות שליליים, אנשים שחשבתי שהם חברים, משתדל להגיע לתובנות ביני לבין עצמי. מה גם שאני לא סובל את נושא המצות שגורמות לי עצירות לשמה. לא מסתדר לי למה חייבים לשרוף את הלחם אם אפשר להחביא אותו מה גם ישנם אנשים שאין להם מה לאכול: שריפת הלחם היא נוראית מבחינתי גם מבחינת הריח. רק שלא יגידו לי שככה ההלכה אומרת, יש לי בעיה עם זה שאין בזה שום הגיון של 1+1= 2.

***************************

בשבועות האחרונים ניהלתי שיחות שבועיות בזום עם פסיכולוגית.

השיחות הללו משולמות על ידי קופת החולים שלי.

בשיחות הללו נגענו בקישקא של הקישקא. הייתה גם עבודה אישית ביני לבין עצמי, עדיין ישנה עבודה אישית. הייתי חייב להגיע לתובנות בכוחות עצמי שבעצם אני יכול ומסוגל להתגבר על התיסכול / הזעם שנובעים כתוצאה מתאונת העבודה. מה שלא הצלחתי להכיל שבעצם שכל מה שעברתי עד כה בחיי - החל ממקרה האונס בגיל כל כך צעיר, סרטן הערמונית וטיפולי ההקרנות - רק חיזקו, חישלו אותי. מה גם לעמוד על שלי, להתחבר לנפש שלי ולהבין ש - : בסך הכל אני אדם חזק אם עברתי את כל מה שעברתי מגיל 9 ועד גיל 21 עם תעצומות נפש וחוסן אישי ונפשי, לדעת להודות בטעויות שלי כולל בבחירת בן זוג שלא היה ראוי לי מלכתחילה וגם להתנתק ממנו סופית ולעמוד בזה בגאון, אני אדון לעצמי וגם לי מותר להגיד "לא", להפסיק להצטדק ולהתנצל כל הזמן, להפסיק לרדוף אחרי חברויות כביכול שלא עושות לי טוב (מי שלא רוצה בחברות שלי אז לא צריך שהרי חברות היא דו צדדית), להפסיק לחשוש, לדאוג מה האחרים יגידו שהרי לאנשים תמיד יהיה מה להגיד לטוב ולרע, להפסיק להשתנות בשביל אחרים, לאהוב את עצמי.

מהיום: אני במרכז התמונה. אני במרכז העולם.