החלטתי לפתוח את הלב, את המחשבות ולתת לכם להיכנס. בגלל זה אני חושף את היומן האישי שלי.
יהיה פה כיף ומצחיק.
קצת בלבלות.
לפעמים אפילו עצוב ושוב כיף ומצחיק.
מעשי חסד
קבל קישור
Facebook
Twitter
Pinterest
אימייל
אפליקציות אחרות
-
הריני כאן....
שוב.
בימים האחרונים לא כתבתי כי התחרבשתי ביני לבין עצמי. הייתי כמו אריה בתוך כלוב. הלקתי את עצמי. בכיתי בכי מר עד השמיים, בוכה גם עכשו.
פאקינג 30 שנה עבדתי ובשנה האחרונה לא עובד בגלל תאונת עבודה שבגינה יש לי פוסט טראומה. יש כאלה שמפנים אותי לכל מיני סדנאות כשבסך הכל אני מבקש יחס אישי של אחד על אחד, חיבוק, אוזן קשבת לא סדנאות המוניות.
מי שמכיר אותי, מי שמקשיב לסיפור חיי והאונס שעברתי ואיך התמודדתי טוב מאוד עם זה מזכיר לי שאני חזק ומסוגל להתמודד עם כל דבר. ישנם רגעים שאני פשוט נשבר ושאני זקוק לנוכחות של חבר רק שיישב לידי וישתוק, שיקשיב לשתיקה הרועמת שלי. למה אני לא מרגיש חזק כל כך? למה אני מרגיש שעל כל דבר אני צריך להילחם על מה שמגיע לי?
אין לי סבלנות כבר........ היא פוקעת......... גם לסבלנות יש סוף.
***************************
שכל אחד יחיה את חייו איך שהוא רואה לנכון.
ושלא יגיד לאחר איך לחיות.
אתה רוצה לשמור שבת? תשמור אתה. אתה רוצה להיות בסדנא בנושא קלילות? תהנה מהסדנא. אתה הולך לסדנא ויפאסנה? יופי לך. אל תכריח אף אחד בנושא. מה שעושה לך טוב זה לא אומר שלאחר זה יעשה טוב.
נכתב בלשון זכר וזה מתייחס לשני המינים.
***************************
פורסם לפני יומיים מחקר מעניין מאוד בנושא "ציפרלקס זה לחלשים: נמצאה התרופה הטובה ביותר לריפוי דיכאון וחרדה"
מתברר שמעט טוב לב המופגן כלפי אחרים יכול לעזור לנצח תחושות של דיכאון וחרדה, כך על פי מחקר חדש שמפרסמת אוניברסיטת אוהיו סטייט. החוקרים מדווחים כי ביצוע מעשים טובים מוביל לשיפורים בולטים בבריאות הנפש, שלא נראו בשתי טכניקות טיפוליות אחרות הנפוצות לטיפול במצבים.
אולי חשוב לא פחות, מחבר המחקר דיוויד קרג, שהוביל את העבודה במסגרת עבודת הדוקטורט שלו בפסיכולוגיה ב-OSU, מוסיף כי מעשי חסד כלפי אחרים היו ההתערבות היחידה שנחקרה בבריאות הנפש שהביאה לנבדקים להרגיש מחוברים יותר עם אחרים.
מתברר שמעט טוב לב המופגן כלפי אחרים יכול לעזור לנצח תחושות של דיכאון וחרדה, כך על פי מחקר חדש שמפרסמת אוניברסיטת אוהיו סטייט. החוקרים מדווחים כי ביצוע מעשים טובים מוביל לשיפורים בולטים בבריאות הנפש, שלא נראו בשתי טכניקות טיפוליות אחרות הנפוצות לטיפול במצבים.
אולי חשוב לא פחות, מחבר המחקר דיוויד קרג, שהוביל את העבודה במסגרת עבודת הדוקטורט שלו בפסיכולוגיה ב-OSU, מוסיף כי מעשי חסד כלפי אחרים היו ההתערבות היחידה שנחקרה בבריאות הנפש שהביאה לנבדקים להרגיש מחוברים יותר עם אחרים."חיבור חברתי הוא אחד המרכיבים של החיים הקשורים הכי חזק לרווחה", מסביר קרג בהצהרה.
המחקר החדש גם מראה שמעשי חסד מועילים להילחם בדיכאון וחרדה, מכיוון שכאשר אנו עוזרים לאחרים, זה מוריד את מוחנו מהמחשבות השליליות שאחרת היו צורכים את תשומת הלב שלנו. ממצא זה מצביע במיוחד על כך שתפיסה נפוצה שאנשים רבים חולקים לגבי אחרים עם דיכאון עשויה להיות שגויה, על פי מחברת המחקר ג'ניפר שייבנס, פרופסור לפסיכולוגיה במדינת אוהיו. "לעיתים קרובות אנו חושבים שלאנשים עם דיכאון יש מספיק עם מה להתמודד, אז אנחנו לא רוצים להכביד עליהם בכך שהם מבקשים מהם לעזור לאחרים. אבל התוצאות האלה מנוגדות לזה", היא מסבירה, "לעשות דברים נחמדים עבור אנשים ולהתמקד בצרכים של אחרים עשויים למעשה לעזור לאנשים עם דיכאון וחרדה להרגיש טוב יותר עם עצמם".
הגיע הזמן שאני אודה על שאיפה אחת מני רבות: להגיע לטלוויזיה !!!! אם כל אלוף במיל' יכול לשבת באולפני הטלוויזיה גם אני יכול. אומנם אני לא תת אלוף או אלוף במילואים בסך הכל רב סמל במילואים, שהשתחרר מהצבא פורמלית לפני 14 שנה. אם כל יועץ אסטרטגי בהווה ולשעבר יכול לשבת באולפני הטלוויזיה גם אני יכול. בכלל אני טוען שהגיע לרענן את השורות משתתפי הדיונים באולפני הטלוויזיה ולהביא מוחות חדשים, כמוני למשל. גם לי יש על מה להגיד: בין היתר על הבלוג שלי הזה שאני כותב כבר 8 שנים והגעתי לכמעט 67,000 קוראים מאז שפתחתי את הבלוג ושינם פרקים שמגיעים לראשי מדינות בעולם. גם על הפעילות שלי ברשתות החברתיות. אני רואה את המציאות היום בחברה ובביטחון שהרי בתוך עמי אני חי. בזמן האחרון, הפחתתי את הפעילות שלי בפייסבוק שלי ואני יותר פעיל ב - X (טוויטר) מתווכח, מתלהם (כן, אני יודע להתלהם כשצריך). רק אתמול היה לי ויכוח עם טורקי מוסלמי תומך ארדואן - חמאס - דעא"ש שלדעתו אנחנו צריכים לעזוב את מדינת ישראל וזה בתגובה לדבריי שר החוץ אלי כהן שכל עוד ארדואן נשיא טורקיה לא יהיה שגריר בטורקיה. עוד הרשתי להעלאות תהיה מדוע העלא
בחמישה חודשים האחרונים למדתי על עצמי כמה תעצומות נפשיות יש לי..... למרות שגם אני בן אדם עם רגשות. כמה אני יכול להיות אריה בלהגן על אמי מאז שהתגלתה חולת סרטן המלונומה. מבחינתי כשהייתי ילד ציפיתי, היה לי ברור, שהיא תהיה שם בשבילי (לא משנה שהיא לא הייתה כשהייתי באמת צריך אותה). במיוחד עכשו שאבי לא בחיים כבר 11 שנה. כמובן, שסרטן המלונומה הוא לא סרטן הערמונית שאותו חטפתי והחלמתי. הסרטן הוא סרטן ולא משנה איזה סוג הוא. בחמישה החודשים האחרונים אני מלווה אותה לבי"ח וחזרה, מנהל את יומן הטיפולים שלה, מתקשר טלפונית ובוואטצאפ עם כל הגורמים הרלוונטים. רואה אותה מקשיב לה ברגעים הקשים לה שבהם היא אומרת שלא בא לה לחיות יותר ובמקביל היא בוכה ומשתדל לא לבכות יחד איתה כי אני צריך לתת לה חוסן גופני ונפשי. מודה ומתוודה: גם לי יש רגעים שגם אני רוצה להתפרץ בבכי ואז אני מתפרץ בבכי בבית שלי רק לא מולה. יש לי רגעים, במיוחד לפני השינה, שאני מתמלא בפחדים שהיא תמות ואז אני אשאר יתום מאבא ומאמא. ישנם רגעים שאני רואה, מדמיין, את ההלוויה שלה שבה אני מתפרץ בצעקות על אחותי שלא הייתה שם גם בשבילה וגם בשבילי ובמקבי
את הסילבסטר, נובי גוד, מעולם לא חגגתי. זה לא החג שלנו בכלל. גם ככה אני שונא לצאת למועדונים, לבארים ולשלם מחירים מופקעים רק בגלל שזה ליל סילבסטר. לא אוהב להרגיש שאני פראייר שקורעים לי את הכיס. פעם אחת הוזמנתי על ידי שכנה לשעבר שלי לחגיגות נובי גוד אצלה בבית: היה אוכל ושתייה בשפע אך לא הרגשתי בנוח בכלל בכל החגיגות הללו למרות שהכרתי את שאר המוזמנים. אדרבא ואדרבא, הרגשתי שאותה שנה לא הלכה לי בטוב רק בגלל שחגגתי אצלה את החגיגות הללו. מעדיף לנשק את הכרית בחצות אחרי שאני מנשק את פצ'וצ'ו וחוזר לישון. השנה זה היה מלחיץ נורא: דווקא ישנתי חזק מאוד והתעוררתי לקולות האזעקות ושמעתי את עצמי קורא לפצ'וצ'ו שיבוא איתי למקום המוגן אך הוא לא הגיע והוא נשאר לישון בתוך הארון וכשחזרתי לחדר ברגליים כושלות ורועדות הייתי צריך לחבק כמה דקות טובות. הרעד ברגליים לא הפסיק בכלל במשך כמה דקות טובות. באותם רגעים פשוט קיללתי את כל הקללות העסיסיות שהכרתי (אני גם בן אדם וגם לי מותר). ******************************************* בימים הטרופים שעוברים עלינו בשלושה חודשים האחרונים אני מחפש נחמה כלשהיא. מודה ו
תגובות