החלטתי לפתוח את הלב, את המחשבות ולתת לכם להיכנס. בגלל זה אני חושף את היומן האישי שלי.
יהיה פה כיף ומצחיק.
קצת בלבלות.
לפעמים אפילו עצוב ושוב כיף ומצחיק.
מעשי חסד
Get link
Facebook
X
Pinterest
Email
Other Apps
-
הריני כאן....
שוב.
בימים האחרונים לא כתבתי כי התחרבשתי ביני לבין עצמי. הייתי כמו אריה בתוך כלוב. הלקתי את עצמי. בכיתי בכי מר עד השמיים, בוכה גם עכשו.
פאקינג 30 שנה עבדתי ובשנה האחרונה לא עובד בגלל תאונת עבודה שבגינה יש לי פוסט טראומה. יש כאלה שמפנים אותי לכל מיני סדנאות כשבסך הכל אני מבקש יחס אישי של אחד על אחד, חיבוק, אוזן קשבת לא סדנאות המוניות.
מי שמכיר אותי, מי שמקשיב לסיפור חיי והאונס שעברתי ואיך התמודדתי טוב מאוד עם זה מזכיר לי שאני חזק ומסוגל להתמודד עם כל דבר. ישנם רגעים שאני פשוט נשבר ושאני זקוק לנוכחות של חבר רק שיישב לידי וישתוק, שיקשיב לשתיקה הרועמת שלי. למה אני לא מרגיש חזק כל כך? למה אני מרגיש שעל כל דבר אני צריך להילחם על מה שמגיע לי?
אין לי סבלנות כבר........ היא פוקעת......... גם לסבלנות יש סוף.
***************************
שכל אחד יחיה את חייו איך שהוא רואה לנכון.
ושלא יגיד לאחר איך לחיות.
אתה רוצה לשמור שבת? תשמור אתה. אתה רוצה להיות בסדנא בנושא קלילות? תהנה מהסדנא. אתה הולך לסדנא ויפאסנה? יופי לך. אל תכריח אף אחד בנושא. מה שעושה לך טוב זה לא אומר שלאחר זה יעשה טוב.
נכתב בלשון זכר וזה מתייחס לשני המינים.
***************************
פורסם לפני יומיים מחקר מעניין מאוד בנושא "ציפרלקס זה לחלשים: נמצאה התרופה הטובה ביותר לריפוי דיכאון וחרדה"
מתברר שמעט טוב לב המופגן כלפי אחרים יכול לעזור לנצח תחושות של דיכאון וחרדה, כך על פי מחקר חדש שמפרסמת אוניברסיטת אוהיו סטייט. החוקרים מדווחים כי ביצוע מעשים טובים מוביל לשיפורים בולטים בבריאות הנפש, שלא נראו בשתי טכניקות טיפוליות אחרות הנפוצות לטיפול במצבים.
אולי חשוב לא פחות, מחבר המחקר דיוויד קרג, שהוביל את העבודה במסגרת עבודת הדוקטורט שלו בפסיכולוגיה ב-OSU, מוסיף כי מעשי חסד כלפי אחרים היו ההתערבות היחידה שנחקרה בבריאות הנפש שהביאה לנבדקים להרגיש מחוברים יותר עם אחרים.
דיכאון (צילום freepik)
מתברר שמעט טוב לב המופגן כלפי אחרים יכול לעזור לנצח תחושות של דיכאון וחרדה, כך על פי מחקר חדש שמפרסמת אוניברסיטת אוהיו סטייט. החוקרים מדווחים כי ביצוע מעשים טובים מוביל לשיפורים בולטים בבריאות הנפש, שלא נראו בשתי טכניקות טיפוליות אחרות הנפוצות לטיפול במצבים.
אולי חשוב לא פחות, מחבר המחקר דיוויד קרג, שהוביל את העבודה במסגרת עבודת הדוקטורט שלו בפסיכולוגיה ב-OSU, מוסיף כי מעשי חסד כלפי אחרים היו ההתערבות היחידה שנחקרה בבריאות הנפש שהביאה לנבדקים להרגיש מחוברים יותר עם אחרים."חיבור חברתי הוא אחד המרכיבים של החיים הקשורים הכי חזק לרווחה", מסביר קרג בהצהרה.
המחקר החדש גם מראה שמעשי חסד מועילים להילחם בדיכאון וחרדה, מכיוון שכאשר אנו עוזרים לאחרים, זה מוריד את מוחנו מהמחשבות השליליות שאחרת היו צורכים את תשומת הלב שלנו. ממצא זה מצביע במיוחד על כך שתפיסה נפוצה שאנשים רבים חולקים לגבי אחרים עם דיכאון עשויה להיות שגויה, על פי מחברת המחקר ג'ניפר שייבנס, פרופסור לפסיכולוגיה במדינת אוהיו. "לעיתים קרובות אנו חושבים שלאנשים עם דיכאון יש מספיק עם מה להתמודד, אז אנחנו לא רוצים להכביד עליהם בכך שהם מבקשים מהם לעזור לאחרים. אבל התוצאות האלה מנוגדות לזה", היא מסבירה, "לעשות דברים נחמדים עבור אנשים ולהתמקד בצרכים של אחרים עשויים למעשה לעזור לאנשים עם דיכאון וחרדה להרגיש טוב יותר עם עצמם".
מובן לי מאוד שהמצב היום במדינה מכל הבחינות לא טוב, בלשון המעטה. מבחינה ביטחונית, מבחינת ביטחון פנים, מבחינת יחסי חוץ. מבחינה כלכלית ורווחה, העם מפולג, משוסע החדשות לא מרנינות בכלל. ממשלה מנותקת, עם משרדים מיותרים. אין לאנשים חשק, רצון, לקרוא ולשמוע צרות של אחרים. כל אחד בפני עצמו. כמעט כל יום ישנן הפגנות להחזרת החטופים. כל פעם שאני מעלה פוסט, פרק, בבלוג שלי לאחרונה אני תוהה ביני לבין עצמי האם יהיו לי מספר קוראים רב? כמי שהיה רגיל למספר של 300+ קוראים לפרק היום בקושי אני מגרד את המספר 210. כן.......... אני מתחיל לעשות לעצמי חשבון נפש האם אני מעניין מי שהוא בכלל? האם אני יפה בכלל? האם אני אטרקטיבי בכלל? ברור לי כשמש שיופי, אטרקטיביות, היא בעיניי המתבונן בלבד. שמתי לב שיש מצב שאני כותב , ממחזר בלי כוונה, דברים שכבר כתבתי עליהם וזה אולי כבר נמאס לאנשים לקרוא, לשמוע. התחלתי לחשוב לתומי: האם אני מיותר? האם עליי להפסיק לכתוב? אולי להמשיך לכתוב אך לא לשתף? אנשים שרק אתמול - שלשום הכרתי שולחים לי חיבוק וירטואלי רק מתי שנוח להם ולא זמינים כשצריכים אותם באמת. כבר לא מדבר על המשפח...
עוד מעט שנתיים לשבת השחורה. אנחנו בפתח של חגי תשרי התשפ"ו. ברור לכל שאין מצב רוח, גם השנה, לחגוג את החגים. אין אווירת חג, אין מצב רוח לחגוג. הן בגלל המצב הכלכלי. הן בגלל המצב הביטחוני. הן בגלל שהאווירה לא ברורה במדינה השסע בתוך החברה מאוד עמוק. הקיצונים משתי קצוות החברה יותר ויותר מקצינים. אם היום היו מתקיימות הבחירות לא היה באמת למי להצביע: בעיני האנשים שאני מדבר כל הכנסת הנוכחית, כל חברי הכנסת הנוכחית שאני מניח שירוצו לכנסת הבאה אשמים אחד אחת באותו מחדל נוראי, מושחתים, דואגים לכיס ולכיסא שהם יושבים עליו. כבר שש עשרה שנה אני לא משרת בצבא, שוחררתי משירות מילואים פעיל בפיקוד העורף. אין יום שאני לא מודה על כך כי לא הייתי רוצה לצאת לסבב חמישי של מילואים כשישנם אוכלי חינם שלא משרתים. כן, אוכלי חינם. את ה - 7 באוקטובר אני זוכר טוב מאוד כאילו זה היה אתמול. לא שהייתי באותה מסיבת נובה. הייתי בשעה האחרונה של משמרת לילה שעשיתי במלון שעבדתי שחציו היה מלון וחציו בניין משרדים בתל אביב. כל הכניסה של המלון הייתה מזכוכיות שלא נשברו, תודה לאל. איש של בניין המשרדים שישב בדלפק שלו ממש לא...
כאשר הורים עוזבים את העולם הזה, החיים משתנים באופן שאי אפשר באמת להתכונן אליו. נוצר חלל שקט וכואב — לא זעקה של כאב, אלא תחושת חסר עמוקה שאי אפשר למלא. אנחנו לא מאבדים רק את מי שגידלו אותנו. אנחנו מאבדים את התחושה של להיות תמיד הילד של מישהו, מוחזק באהבה ללא תנאים. הזרועות שלהם היו המחסה הראשון שלנו. הקולות שלהם היו הרוגע ברגעי פחד. ההכוונה שלהם הייתה מצפן שקט שליווה את צעדינו. כשהם אינם, העולם מרגיש גדול יותר — וגם קר יותר. פחות סלחני, פחות רך. וגם כבוגרים, אנחנו מבינים עד כמה נשענו על הנוכחות שלהם, על התפילות שלהם, על האמונה שלהם בנו. החסר מתגלה בפרטים הקטנים: טון מוכר, שאלה פשוטה, חיוך שמבין בלי מילים. פעם האהבה שלהם עיגנה אותנו וגרמה לחיים להרגיש אפשריים. עכשיו אנחנו ממשיכים הלאה, נושאים איתנו גם זיכרון וגם כאב, ולומדים לחיות כשגעגוע שקט שוכן קרוב ללב. ********************************************************* תעריכו את ההורים שלכם. תאהבו את ההורים שלכם. תדאגו להם. גם כאשר פרשתם כנפיים מהבית. הם לא יהיו שם כל הזמן. אל תקחו אותם כמובן מאליו. תזכרו: כמו שאין ספר, מדריך, טוב להורה מושלם...
Comments