אלבום תמונות
ביום שבת עברתי על אלבום התמונות שלי.
(הוא לא כזה גדול).
ראיתי בתמונות ילד קטן ושמנמן עם עיניים עצובות. ישנן תמונות בבגרותי שרואים שממש אילצו אותי להצטלם.
נשארתי עם השאלות: מה קרה באותה תקופה? מה גרם לי להצטלם עם עיניים עצובות גם כשאני בין בני משפחה שלי במעגל הראשון? ריבונו של עולם, מה הם שם? למה? אני מפחד אפילו לשאול את אמא שלי על זה כי בטוח שאתקל בהתנגדות מצידה לספר את מה שלא ידוע לי: היא לא תרצה לדבר על התקופה ההיא. אבי נפטר לפני עשור ואין לי את מי לשאול חוץ ממנה.
כמה שאני זוכר דברים ועוד מגיל 4 אני לא זוכר מה קרה בתוך המשפחה הגרעינית שלי. אני כן זוכר שאמא שלי עברה ניתוח טחורים ראשון בילדותי וגם לא הייתה אישה בריאה בנפשה - עברה התמוטטויות עצבים - חרדתית עד עצם היום הזה. חרדתית שמתבטאת בחשדנות כלפיי אחרים ומה הם יגידו ובגין זה לא לחשוף יותר מדי. בגלל האובר חרדתיות הזו היא רבה, ניתקה קשר עם כל העולם ואחותו בזמנו. עד היום היא מסרבת לשתף בקושי שלה עם אחרים, לטענתה היא לא מחפשת צומי: מעדיפה להישאר עם הקושי האישי שלה בינה לבין עצמה. אני זוכר סיפורים שפטירתה של סבתי - אמא של אמי - נפטרה מסרטן השד, התאבדותו של אחיה ממרפסת הבית הם הובילו להתמוטטות עצבים. כל שנות ילדותי ונערותי השוו אותי שאני מזכיר את הצד המשפחתי של אמי ובמיוחד את אחיה שהתאבד ותמיד היה החשש שמא אני אתאבד כמוהו. זה היה חתיכת תיק: היום בדיעבד אני יודע שלא עושים את זה לילד, לנער. איך זה השפיע עליי? הייתי ילד מופנם מאוד. הייתי ילד בית שמסתתר מתחת לסינר של אמא עד לכדי כפייתיות. הייתי ילד הורה של אמא שלי במקום שהיא תהיה ההורה שלי ואני אתפתח רגשית, נפשית, גופנית בצורה נורמלית. יש בי צד חרדתי שאני נלחם בו על מנת להשתחרר ממנו.
ובכל זאת.............
זה משגע אותי מה קרה אז בבית הוריי? למה בכל תמונה שתיעדה אותי מהילדות שלי מהבגרות שלי הייתי ילד - נער - בוגר עם עיניים עצובות גם כשחייכתי? ראיתי, הבחנתי, בתמונות שממש הכריחו אותי לחייך. עובדה: אני שונא עד היום הזה להצטלם. יש לציין, כי לכל אורך כתיבת הזו אני נשאר עם השאלה: האם לפתוח את הנושא או שלא? האם יש בי את הכוחות הנפשיים והגופניים לגעת בנושא הזה שהוא כנראה תפוח אדמה לוהט? מדוע כל כך התקשיתי לספר על מקרה האונס שעברתי? ממה נבעה האווירה העכורה, העצובה, באותה תקופה? מדוע אמא הייתה אובר חרדתית ברמות שלא ניתן לתאר במילים? האם זה קשור לאבא שלה (סבי) שהיה אדם עם חינוך נוקשה וזה מה שהנחיל לה או גרם לה להגיב בצורה אחרת?
תגובות