כאילו אין מחר

מוצא את עצמי הבוקר שוטף את חלק מהבית ביום החופשי שלי.

בשבת הרביעית שלי.

למרות שאני עייף גופנית ונפשית.

כאילו אין מחר.

כאילו אני לא ביום חופש מחר. גם כן.

פשוט מנצל את מזג האוויר הנוראי שחם על מנת שהרצפה תתייבש במהירות.

תכלס????

גם זה סוג של מנוחה. סוג של תרפיה. לשטוף את הבית. להוציא את כל הלכלוך שהצטבר שלו.

רק לא לחשוב כמה זמן לא ניקיתי את הבית.

**************

בתור אחד שדואג לטיפוח האישי שלו ובין היתר מורח קרם פנים וקרם הגנה

בשנים האחרונות ממש לא מסוגל לעשות זאת מרוב שאני מתלונן על חום והזעת יתר.

מצד שני, אני ממש מרגיש רע עם זה שאני לא מורח קרם הגנה כשאני יוצא לקניות או כשאני הולך רגלית בימי שבתות לאמא שלי. רק חובש כובע.

ממש מפחד מהשמש. רק לחשוב שעד לפני 30 ומשהו שנה הייתי מטגן את עצמי לדעת מול השמש בחוף הים. היום לא מסוגל לסבול את המחשבה על כך: ללכת לים ולהטגן. רק מחפש את הצל ואפילו מתעצל לצאת מהבית מעצם המחשבה מהלחות הנוראית שבחוץ.

**************

למרות הכל...........

חי

כאילו אין מחר.