וואו..... בן 50
מי מאמין שאני בן 50. בעוד שלושה ימים.
חשבתי לתומי כשאגיע ליום הולדת 50 זו תהיה סיבה למסיבה......
אז חשבתי.
לא חשבתי שליום ההולדת שלי אהיה עמוק בתוך ריצות בנושא בדיקות רפואיות, קרי: סרטן הערמונית. אומרים לי שזה בר-טיפול, אם תופסים את זה בזמן. למרות שסרטן הערמונית אופייני לבני 70 פלוס ולא לגברים בגיל שלי.
בימים האחרונים אני משתעשע במחשבה שאולי הולכים להפתיע אותי במסיבת הפתעה ליום הולדתי החמישים. כשכל פעם עלתה המחשבה פסלתי אותה משום שאני מזכיר לעצמי שלא לצפות לכלום. למרות שגיל חמישים זה לא הולך בכדי, יום הולדת 50. למרות שלאחרים חוגגים יום הולדת 50 בשמחה גדולה.
נזכרתי במה שאבי ז"ל סיפר לי על אביו, שהיה אדם רגיש מאוד ונפטר מהתקפת לב בבית. היה בן 50+ במותו. אומנם לא זכיתי להכירו - את סבי ז"ל - אבל אני נושא את שמו. בגאון. מדי פעם מוגנבת מחשבה שהאם המכתוב שלי זה לסיים את חיי בגיל 50 ולא בגיל 70 כפי שאנחנו מבקשים?
כמו כל שנה, גם ביום הולדתי השנה אני עובד. למחרת היום אני אהיה בחופש.
התוכנית שלי ליום חופש הוא לקום מוקדם בבוקר ולעשות הליכה לאורך הים, מה שלא עשיתי הרבה זמן, עם מוזיקה טובה שאני אוהב, לארגן את מחשבותיי, לעשות סיכומים אישיים וכמובן לנשום אוויר נקי של ים. אחר כך, להשתדל להיות בסביבה אוהבת ותומכת.
כחלק מהשינוי שאני עושה עם הגיעי לגיל 50 זה לשנות את הלוק שלי: לגדל זקן בצורה מסודרת.
עד לאחרונה התהדרתי בבייבי פייס שלי. אנשים לא האמינו שאני בן ארבעים +: חשבו שאני צובע את השיער, עושה בוטוקס, ועוד ועוד. הייתי צריך להוכיח שהכל טבעי אצלי, שהכל גנטי. פשוט משתדל לשמור על עצמי.
הגידול זקן נובע מזה שנמאס לי להסביר ולהצטדק - למרות שיש ברכה בבייבי פייס - בזקן שגדל לי קצת יוצאות השערות הלבנות, מה שאין בשיער שלי על הקרקפת. גם לא ממהרים להקים אותי בצעקותת ממקומות שמיועדים לגיל הזהב באוטובוסים.
יהיו כאלה שיטענו כנגד שגידול זקן הינו מתוך עצלות להתגלח. לא בבית ספרי: הטענה נכונה לצעירים ממני. אדרבא ואדרבא, החתול שלי נהנה להתחכך בפניי כשאני עם הזקן. גם ככה, עם בייבי פייס או עם הזקן לא אמצא כבר בן זוג נורמלי שיאהב אותי, בזה כבר התנחמתי שלא אמצא.
אני לא מפחד מהגיל חמישים.
אדרבא, אני מסתכל בעיניים פקוחות לגיל הזה. כל מה שאנחנו עוברים הרי זה מעניק לנו חוכמה וחוזק. במיוחד, כשמתגלה לך סרטן כזה או אחר. לפני עשור כשנכנסתי לגיל הארבעים הרגשתי שאני עדיין ילד, ואף חוויתי סוג של משבר גיל הארבעים שמאוד נפוץ אצל הגברים.
בעשור הזה שעבר די החכמתי. שחררתי דברים שהייתי צריך לשחרר ממזמן. התרחקתי מאנשים שחשבתי לתומי שהם חברים וחברות שלי, כשבפועל לא היו בכלל ודי הרעילו אותי ואת הסביבה שלי. הכל לטובה.
יש עכשו שלב שאני עובר אותו ואעבור אותו בגאון. אני אבריא ואתחזק. לפי הסטיסטיקה המשפחתית מצד משפחתו של אבי אני אמור לסיים את חיי בעוד 25 - 27 שנה, למרות שסבתי ודודי נפטרו בגיל 80/81.
ממשיך לחדד את השנינות שלי, את הציניות שלי. שבמידה מסויימת היא מהווה שריון מגן שלי למה שיש בפנים אצלי. שאם לא נהיה שנונים וצינים שהרי איך נתפקד, איך נעביר את המסרים שיש לנו להעביר?
בכל זאת, אני בן 50 בעוד שלושה ימים.
חשבתי לתומי כשאגיע ליום הולדת 50 זו תהיה סיבה למסיבה......
אז חשבתי.
לא חשבתי שליום ההולדת שלי אהיה עמוק בתוך ריצות בנושא בדיקות רפואיות, קרי: סרטן הערמונית. אומרים לי שזה בר-טיפול, אם תופסים את זה בזמן. למרות שסרטן הערמונית אופייני לבני 70 פלוס ולא לגברים בגיל שלי.
בימים האחרונים אני משתעשע במחשבה שאולי הולכים להפתיע אותי במסיבת הפתעה ליום הולדתי החמישים. כשכל פעם עלתה המחשבה פסלתי אותה משום שאני מזכיר לעצמי שלא לצפות לכלום. למרות שגיל חמישים זה לא הולך בכדי, יום הולדת 50. למרות שלאחרים חוגגים יום הולדת 50 בשמחה גדולה.
נזכרתי במה שאבי ז"ל סיפר לי על אביו, שהיה אדם רגיש מאוד ונפטר מהתקפת לב בבית. היה בן 50+ במותו. אומנם לא זכיתי להכירו - את סבי ז"ל - אבל אני נושא את שמו. בגאון. מדי פעם מוגנבת מחשבה שהאם המכתוב שלי זה לסיים את חיי בגיל 50 ולא בגיל 70 כפי שאנחנו מבקשים?
כמו כל שנה, גם ביום הולדתי השנה אני עובד. למחרת היום אני אהיה בחופש.
התוכנית שלי ליום חופש הוא לקום מוקדם בבוקר ולעשות הליכה לאורך הים, מה שלא עשיתי הרבה זמן, עם מוזיקה טובה שאני אוהב, לארגן את מחשבותיי, לעשות סיכומים אישיים וכמובן לנשום אוויר נקי של ים. אחר כך, להשתדל להיות בסביבה אוהבת ותומכת.
כחלק מהשינוי שאני עושה עם הגיעי לגיל 50 זה לשנות את הלוק שלי: לגדל זקן בצורה מסודרת.
עד לאחרונה התהדרתי בבייבי פייס שלי. אנשים לא האמינו שאני בן ארבעים +: חשבו שאני צובע את השיער, עושה בוטוקס, ועוד ועוד. הייתי צריך להוכיח שהכל טבעי אצלי, שהכל גנטי. פשוט משתדל לשמור על עצמי.
הגידול זקן נובע מזה שנמאס לי להסביר ולהצטדק - למרות שיש ברכה בבייבי פייס - בזקן שגדל לי קצת יוצאות השערות הלבנות, מה שאין בשיער שלי על הקרקפת. גם לא ממהרים להקים אותי בצעקותת ממקומות שמיועדים לגיל הזהב באוטובוסים.
יהיו כאלה שיטענו כנגד שגידול זקן הינו מתוך עצלות להתגלח. לא בבית ספרי: הטענה נכונה לצעירים ממני. אדרבא ואדרבא, החתול שלי נהנה להתחכך בפניי כשאני עם הזקן. גם ככה, עם בייבי פייס או עם הזקן לא אמצא כבר בן זוג נורמלי שיאהב אותי, בזה כבר התנחמתי שלא אמצא.
אני לא מפחד מהגיל חמישים.
אדרבא, אני מסתכל בעיניים פקוחות לגיל הזה. כל מה שאנחנו עוברים הרי זה מעניק לנו חוכמה וחוזק. במיוחד, כשמתגלה לך סרטן כזה או אחר. לפני עשור כשנכנסתי לגיל הארבעים הרגשתי שאני עדיין ילד, ואף חוויתי סוג של משבר גיל הארבעים שמאוד נפוץ אצל הגברים.
בעשור הזה שעבר די החכמתי. שחררתי דברים שהייתי צריך לשחרר ממזמן. התרחקתי מאנשים שחשבתי לתומי שהם חברים וחברות שלי, כשבפועל לא היו בכלל ודי הרעילו אותי ואת הסביבה שלי. הכל לטובה.
יש עכשו שלב שאני עובר אותו ואעבור אותו בגאון. אני אבריא ואתחזק. לפי הסטיסטיקה המשפחתית מצד משפחתו של אבי אני אמור לסיים את חיי בעוד 25 - 27 שנה, למרות שסבתי ודודי נפטרו בגיל 80/81.
ממשיך לחדד את השנינות שלי, את הציניות שלי. שבמידה מסויימת היא מהווה שריון מגן שלי למה שיש בפנים אצלי. שאם לא נהיה שנונים וצינים שהרי איך נתפקד, איך נעביר את המסרים שיש לנו להעביר?
בכל זאת, אני בן 50 בעוד שלושה ימים.
תגובות