על גילוי עצמי
אני כותב את הפרק הזה כסיכום ביניים. זהו הולך להיות פרק ארוך כאורך הגלות. בילדותי הייתי ילד שמנמן. הייתי משקיע בלימודים, מגיע ללימודים מוכן אחרי שעשיתי שיעורי בית ולמדתי את החומר ואפילו יותר מכך. לא הייתי ילד מקובל בכלל, נחשבתי ילד חננה. בגיל 9 עברתי אונס קבוצתי בשירותי הבנים בבית הספר על הרצפה שהייתה מלאה בשתן באחת מההפסקות. בעקבות האונס הקבוצתי סבלתי במשך 3 שנים מחרם שכבתי כלל בית ספרי (מיותר לציין, כי למרות ניסיונותיה של המחנכת בחודשים האחרונים של כיתה ח' לפני שנפרדנו וכל אחד ואחת פנה לבית ספר תיכון שהוא בחר לא צלחו). המורה לתנ"ך שהייתה עדה לאונס הקבוצתי לא דיווחה למנהל בית הספר היסודי שלמדתי בו בזמנו, מבחינתי היא הייתה שותפה לפשע, כשהיא ואני היינו עוברים ברחוב היא הייתה עוברת למדרכה שממול או הייתה עוברת עם מבט מושפל. עד גיל 9 הייתי תלמיד מצטיין - ציונים של 80/90/100. במשך 3 שנים האחרונות אחרי האונס סבלתי לא רק מהחרם השכבתי אלא גם משתיקה. לא הצלחתי לדבר בכלל. איבדתי את יכולת הדיבור. מתלמיד מצטיין התדרדרתי ברמת הלימודים לציונים של 60 ומטה, למ