זה אני

אני מתבייש. מדינת ישראל צריכה להרכין ראש ולבקש סליחה מחללי הקורונה שהלכו לעולמם. אנחנו צריכים לבקש 2,100 סליחות. סליחה שנפטרתם בדד, שעברתם את הרגעים, הימים, השבועות האחרונים לחייכם במחלקה פרוביזורית במרתף, או במחלקה רגילה. תחת אורות ניאון מרוחקים מאור שמש וצמחים של תקווה. מרושתים בצינורות, מוקפים בזרים מותשים בבגדי חייזרים ממוגנים. שפתיכם חרבות. ממתינים לפעמים שעות למישהו שייגש לקריאתכם. בסבל ובאימה לבד. חסומים בקירות זכוכית, באימת הקורונה. הישגיכם בחייכם התנדפו כלא היו. בני משפחותיכם ואוהביכם גחים במקרה הטוב לדקות ספורות, מתקשרים בזום ובטלפון בקולות מתכתיים. סליחה שהותרנו אתכם ללחום בדד על כל נשימה. שלא גייסנו עבורכם לוביסטים ויחצ"נים וקבוצות פייסבוק. סליחה שלא יצאנו לרחובות כדי לצעוק את צעקת בדידותכם והסוף הקודר של חייכם. סליחה שלא הרמנו את דגלי החמלה בים השנאה והקיטוב. סליחה שלא הפגנו בשערי בתי החולים שהמצב בלתי אפשרי ובלתי אנושי. סליחה שמדינת ההיי־טק הפנתה גב לאנושיות. שלא פתחה בקמפיין לאומי לגיוס מתנדבים רבים מכרבע מיליון מחלימי הקורונה כדי שיקלו עליכם את שעותיכם הקשות. ובוסס

 בוקר.......... כל כך רציתי להמשיך לישון, לשכב אפילו ער במיטה, העייפות עוד ממשמרת לילה מלפני יומיים עדיין משתקת אותי (כן...כן....) אבל.......... הייתי חייב לקום. להספיק לעשות דברים רגע לפני יציאה לעוד משמרת, גם אלפונסו חתול שלי רצה לאכול. בכל אדם עולם נסתר. לא תמיד נראה לעין, לראות אותו לא תמיד אפשר. לפעמים ניתן להבחין בוא בחיוך ביישן, בסיבוב ראשון בניצוץ בעין. לפעמים הוא על הגב , כך שקשה להמשיך ממנו הלאה. לפעמים בחלומות המחר, יתכן שהוא בעבר. א בל........ לכל אדם עולם נסתר. רוב האנשים לא ראויים אותו להכיר. ישנם שגם לא ירצו. אך, אלו שיחקרו ויישארו בכדי להבחין במעט ממנו, הם האנשים שאיתם אתם תישארו. אותו עולם נשאר תמיד והוא זה יעבור איתנו מים לים מגבעה לגבעה, ממדבר למדבר אך....... הוא תמיד יישאר נסתר. ***************** אני זוכר שבשנים הראשונות אחרי שסיימתי תיכון, הייתי עדיין תקוע בעבר. רציתי להשתחרר מהתדמית שנוצרה לי. לכל מקום שהלכתי - התאכזבתי כשקראו לי שקט. רציתי להיות בדיוק ההפך ממה שהייתי. יותר מזה - רציתי להוכיח לאלה שלמדו איתי שאני לא אותו אחד שלא התייחסו אליו. מן הסתם זה לא עזר לי.

טוב לי בלעדייך הראש שלי שקט הלכת כי לא הצלחת להתמודד איתי עם החרדות , הכאבים , חוסר ביטחון אבל שתדע טוב שהלכת לי מהחיים אני מסתדר לבד בכוחות עצמי עכשיו אני יודע מה אני רוצה מעצמי .. לא מצטער על שום דבר שעשיתי בחיים , רק נתן לי שיעור לחיים......... בלילות אני תמיד חושב על מה היה לי לאן אני ילך? יש לי את החתול שלי היחיד שכן נותן אהבה אמתית בלי אינטרס למה אתה בן אדם לא יכול להיות כמוהו? אין יותר מושלם מזה ******************* כדי לשרוד כלכלית בתקופת הקורונה, החלטתי להמציא את עצמי מחדש. בדרך הישנה והטובה פשוט לא היה לי סיכוי. חשבתי איך זה יהיה לי הכי כדאי, ובסוף הגעתי למסקנה להמציא את עצמי מחדש בתור חתול. לחתול יש רק יתרונות. אוכל בפח כמה שהוא רוצה, אנשים טובים משאירים לו מים, אין לו עבודה, הוא לא תלוי באף אחד. אישתי כצפוי לא התלהבה מהרעיון. היא לא רוצה לראות אותי בפח זבל אוכל שאריות. אבל כשאמרתי לה שאם אני חתול, זה עושה אותה חתולת מין, זה שכנע אותה. לא שכנע אותה לאהוב את הרעיון, שכנע אותה שחברות שלה צודקות ואני ממש ממש דביל. ההתחלה הייתה קשה. האוכל לא היה להיט וזה ממש מבהיל כשמישהו פתאום ז

״אתה יותר מדי טוב ואני בכלל לא מכירה אותך״ היא אומרת,משפט שיוצא לך לשמוע הרבה, כמו מנגינה חוזרת. ״איך זה שאין לך שום אינטרס? אתה הרי גבר, ואתם כולכם אותו הדבר״ מן מנגנון הגנתי שלה שיוצא על אוטומט כדי למנוע אכזבה עתידית. ״האמת אני אגיד לך, נמאס לי להתאכזב מגברים שמחפשים להכנס לי לכל מקום בגוף חוץ מללב, אבל אתה שונה, אתה מיוחד.״ היא מנגבת את הדמעה וממהרת להוסיף ולשאול ״איך זה שאף אחת לא חטפה אותך? יש בך הכל. מי שתהיה איתך צריכה להתגאות, מגיע לך שישוויצו בך ליד בחורות אחרות״. לך תסביר לה שאתה מזמן כבר ויתרת על לאהוב שאם האהבה היא העולם, אז אתה חתול רחוב. או יותר זאב בודד שמתעקש ללכת נגד הלהקה. כי גם כשהשוויצו בך, זה היה עבור מטרה. ״לא מצליחה להבין איך זה שאתה לבד״. לך תסביר לך שזה כי אתה כזה ״שונה״ ו״מיוחד״, וכנראה לאנשים טובים מדי מגיע להיות לבד אולי פשוט לא נולדת לשחק את המשחק. ״אבל בחורות נופלות לרגליך תסתכל על עצמך״ לך תסביר שאתה הולך אחרי הלב ולא אחרי העטיפה. לך תסביר שאתה אוהב עד כאב, ושזה מה שהורס לך. ואולי.......... בעצם אתה בסדר, מעריך את מה שטוב בזמן שאנשים מתעסקים בחרא ומתחמקים

היום בדיוק מלפני שנה קיבלתי את ההקרנה האחרונה במלחמה שלי נגד מחלת סרטן הערמונית. מאז, אני נמצא במעקב תמידי: מקבל כל חצי שנה זריקת ELIGARD, עושה בדיקות דם חצי שגרתיות - תודה לאל התוצאות עד כה הן מצויינות (המדדים בדם של הערמונית בנורמה).  רק לחשוב על התהליך האישי והרפואי במהלך השנתיים האחרונות מאז שגיליתי שאני חולה בסרטן הערמונית - שדרך אגב, גיליתי אותה במקרה בבדיקות דם שגרתיות חצי שנתיות שאני עושה אותן כבר מגיל 20 - על הפתיחות שאני מדבר על המחלה (שזה מאוד חשוב פסיכולוגית) גם אם זה קשה לצד השני להקשיב ולשתף פעולה בגלל שהם עברו במשפחותיהם את מחלת הסרטן מסוג אחר, על הכתיבה בבלוג שלי אני יכול להגיד על עצמי בכל הצניעות: שאפו לעצמי, אני גאה בעצמי. נכון, ישנם ימים שאני חוטא וצורך סוכרים בכמויות, מה שזה אסור לי בעליל כי סוכרים הם האוכל והמים של הסרטן, אבל זה נקודתי בלבד פעם ב..... מחלת הסרטן על כל סוגיו - עם כל הקושי והסבל במחלה הזאת - ישנם אמצעים לטיפול ולמיגור המחלה. הרפואה בישראל של ימינו משתכללת ומשתקללת עד מאוד. מניסיוני, לצערי הרב המר, למדתי ש - 50% מההחלמה היא חשיבה חיובית ולתפוס אותה בז

מאז ש"חמישים גוונים של שחרור" יצא לקולנוע אני נתקל כל יום בכמה בנות שמעלות צילום מהסרט (וזה תמיד מאותה סצינה של חתונה יא מקוריות רצח. וזה גם תמיד עם פלאש) לסטורי, וזה כואב לי בלב. אני מתאר לעצמי איזה פאקינג זין זה לכל האנשים שהולכים לסרט הזה כדי באמת להנות ממנו, ואז באות כמה בנות ודופקות פלאשים בכל האולם כדי לצלם את הרגליים שלהן על המשענת של המושב שלפניהן ואת הנאצ׳וס שלהן. זה תמיד מכעיס אותי ממש, אבל אני מיד מרגיע את עצמי בטענה שזה רק הסרט הזה ולאף אחד לא באמת אכפת, כי כולן גם ככה הולכות לראות את זה רק בשביל הסקס, והבנים ששם באו עם חברות שלהם בשביל הסקס הקינקי של אחרי *********************** ברכותיי! סיימת את יום העבודה המייגע הזה וירדת מהאוטובוס בתחנה הקרובה לביתך. באוזניות- אתה שם את השיר הזה שתקוע לך בראש כל היום. ינעל דינק, כמה חיכית לשמוע אותו כבר. אתה מתחיל את ההליכה הקצרצרה לביתך, כאשר לפתע- אתה נתקל בו. האויב הישן שלך. הצומת. זו עם הרמזור האדום הארוך. "לא..." אתה חושב לעצמך- "זה לא קורה לי עכשיו". אתה מחכה. ומחכה. ומחכה. ומחכה עוד קצת. כלום.......

יושב וכותב פרק ועוד פרק בבלוג שלי כותב מדם ליבי, מהקישקה שלי רק רוצה שיקראו, יבינו אותי,  יחבקו אותי - אם לא פיזית לפחות וירטואלית - אבל......... למי יש היום סבלנות לקרוא את מה שהאחרים כותבים???   הנשמות של הכותבים מתייסרת בהם רוצות שיתייחסו אליהן, יאהבו אותן, יקרבו אותן ולא ירחיקו אותן........ הנשמה צועקת: "תראו אותי, תסתכלו עליי, אני קיימת, הנני כאן" לפעמים היא צועקת: "הצילו. SOS. עזרה, בבקשה" *********************** הייתי רוצה להיות מספיק חזק. / שתביט בחיוכי / ולא תפסיק לחייך. / שתדמע רק מאושר. שתדמע, / אבל רק משמחה. / הייתי רוצה להרגיש מספיק, מספיק בשביל נצח. הייתי רוצה להאמין שאפשר. / שמותר. / שננצח. הייתי רוצה שלא להילחם. / להכריז מראש על גורל, / ולקבוע מראש מנצחים. ללא מתים. ללא פצועים בשטח. / להיות כאן לנצח, / עכשיו, לתמיד. הייתי רוצה להיות מנצח, / מבלי להאפיל. / מבלי להפיל. / מבלי להשפיל. הייתי רוצה לדעת / שהיקום בעדי. / שתחלוף הקורונה / ואגשים את עצמי. נראה את הכוח שבי. / אוולד מחדש אל עולם עצמאי, / שבו השליטה היא השולטת והעצמאות יומיומית. הייתי רוצה להוכי

אני לא יכול להבטיח לך את כל העולם, אבל אני יכול להבטיח לך שאתה כל העולם בשבילי. אני לא יכול להבטיח לך שלא יהיו משברים בדרך, אבל אני יכול להבטיח לך שאני אהיה שם לצידך בכל רגע. אני לא יכול להבטיח שאוכל לתת לך כל מה שתרצה, אבל אני יכול להבטיח לך שאני אתן לך את כל מה שיש לי, שאני אלחם בכל יום בשביל שהחיוך שלך לא יירד מהפנים. אני לא יכול להבטיח לך מתנות יקרות וארוחות במסעדות יוקרה, אבל אני יכול להבטיח שבכל יום אעשה הכל להפתיע אותך, לתת לך רגעים קטנים של אושר ששווים המון. אני לא יודע מה יביא איתו העתיד, אבל אני יודע שאני רוצה שתהיה איתי כל הזמן, שאני רוצה לצאת איתך למסע הכי ארוך שאפשר. שאני רוצה להתעורר לצידך בכל בוקר אחרי שחיבקתי אותך במשך כל הלילה. אני לא יכול להבטיח להיות איזו דמות מושלמת של גבר מסרט שובר קופות, אבל אני יכול להבטיח להיות הגבר הכי טוב שאני יכול להיות בשבילך, שתביט בי ותדע שאתה יכול לסמוך עליי, שלא משנה מה אני תמיד אהיה פה בשבילך. אני יכול להבטיח לתת לך את הלב שלי בכל יום שעובר, לאהוב ולשמור עלייך, לעשות כל מה שאני יכול בשביל להפוך אותך לאיש הכי מאושר שיש. ****************

קלישאות יום כיפור נמאסו עליי. כל שנה הפיד שלי בפייסבוק מוצף בסיסמאות בשקל, משפטי סטיקרים, גיבובים של קופי פייסט של סליחות וכפרת עוונות כללית. בשיא הפשטות, אנשים שיודעים לבקש סליחה מבקשים אותה כל השנה ואלה שמבקשים רק בכיפור ונשארים חארות כל שאר השנה יכולים לדחוף את הסליחה המאולצת שלהם להיכן שהשמש לא זורחת, עשו לי טובה. הדבר היחיד שאני יכול לומר בוודאות הוא שאף אחד לא מושלם ולא צריך לשאוף לשלמות. צריך לבקש להיות אדם טוב לפחות ברוב הזמן, אנחנו לא מלאכים ולא מושלמים. רק בני אדם. לנסות להיות בני אדם הגונים, זאת כבר התחלה טובה. אני נכנס לכיפור השנה עמוס ברגשות ומחשבות חיוביות ושליליות יחד. תקווה לצד ייאוש, אופטימיות לצד פסימיות. כמו כולם, אני מניח, אין בי שום דבר יוצא דופן. בענייני סליחות, אני לא צבוע. יש אנשים שאני לא סולח להם כי לא מגיע להם סליחה או מחילה והם גם לא ביקשו ממני אחת, ולכן הם לא נמצאים בחיי. אנשים כאלה יוכלו לצום ולחשוב שזה מספיק, אבל אני חושב שהסליחה שבין אדם לחברו חשובה יותר מסליחה בין האדם למקום. אני מקווה שביקשתי סליחה היכן שראוי היה ורצוי היה לבקש אותה ואני מקווה שאלמד ל