זה אני

מחקתי את הקבוצה בוואטצאפ של מועדון קוראי הבלוג שלי. לאחר שהגעתי לתובנה שאף אחד מחברי הקבוצה אינו קורא את הפרקים בבלוג שלי וזה פוגע. התובנה הנוספת היא שראיתי איך אנשים יוצאים מהקבוצה וזה פוגע. אני כותב ומפרסם גם בכדי לשתף וגם בכדי שאנשים יקראו את מה שאני כותב. ואולי..... בסתר לבי טיפחתי ציפיות שאנשים יקראו וידברו על הכתיבה שלי. כגודל הציפיות גודל האכזבות. לא רוצים לקרוא? לא מאמינים לי שאני כותב את הפרקים בבלוג שלי ואתם עוד צורחים את זה בקולי קולות? אתם טוענים שאני קטרן? אז........ יש לי תשובה אחת בשבילכם: FUCK OFF. אני לא אתן לכם את הזכות להוריד לי את המורל, כנראה אתם לא ראויים לקרוא את הפרקים שלי בבלוג שלי. אומנם אני לא פולני שמקטר כל הזמן - נכון אסתר הנדל - בסך הכל מציג את הפן האחר שלי. ****************** מסתובבים להם בעולם אנשים.  עם המון רגשות בפנים חלקם עצובים, חלק באמת שמחים. מחפשים אהבה , ויש כאלה שרק רוצים עבודה יציבה, חלומות במגירה , וההוא שרוצה ילדים ,משפחה. כולם הולכים לישון עם מחשבות על הא ודא ואם היה לי את האומץ לגשת לבחורה .. או לעזוב את העבודה .

למה לכתוב בכלל? לפעמים עולות לי השאלות האלו לראש ואז אני נזכר... למה בכלל התחלתי לכתוב מלכתחילה - שלפחות איכשהו אני אצליח להוציא את מה שיושב בתוכי, כי לדבר זה לא ממש הקטע שלי. אז כן אני כותב... כותב גם כשאין לי על מה באמת. כי אולי אז משהו בחיים שלי ישתנה, משהו חדש יקרה. "מחשבה יוצרת מציאות" וכאלה... אולי אני סתם משלה את עצמי, אבל עצם המחשבה שיום יבוא והבחור שאני רוצה, ירצה אותי בחזרה עושה לי כבר פרפרים בבטן. אז זה סיפור חיי - כותב על הדברים שלא קראו לי וכנראה שאף פעם גם לא יקרו, אם אני חסר מזל בחיים האמיתים אז לפחות שבדמיון יהיה לי טוב. אז כן אני כותב כי קשה לי להגיד את מה שאני מרגיש, ואולי רק אולי אם אכתוב מהלב ואדמיין לעצמי לרגע שזה לא חלומי מדי אז זה יהפוך למציאות. אולי אני כותב על כמה שטוב לי כדי שיום אחד באמת יהיה לי טוב. **************************** הבדידות, איך מתמודדים עם זה? זה קורה לכולם או רק לי? מה שבטוח זה דופק אותך, שורט אותך עמוק מבפנים אתה מתחיל לאמץ את זה ונמנע מקירבה עם הזמן. זה די דפוק וזה נמאס ולמרות המאמצים לשנות את זה זה לא משתנה אתה

ניקיון בית החדש בפעם הראשון שבועיים אחרי שעברתי. לשם שינוי לקח לי שעתיים לנקות. בבית הקודם זה היה אורך יותר: חצי יום לכל היותר. נו, זה היה בית של 2.5 חדרים. אלפונסו החתולי שלי נהנה מהאוויר הנקי של הבית ומהניקיון. לשם שינוי קפץ לספה לישון עליה אחרי שישן כל השבועיים על הרצפה וסירב לישון איתי במיטה שלי או שלו. מודה עכשו, שאני מרגיש סוף סוף אחרי הניקיון שזה הבית שלי ואני חש שגם אלפונסו. סוג של שייכות סופית, סוף סוף. במיוחד כשהניקיון הסיר כל ריח של אי שייכות. ************* מאחר וכל העציצים שהיו לי בבית הקודם נשארו שם, לצערי. אין לי עציצים במרפסת בבית החדש. היו לי אדניות על הסורגים בבית הקודם ומאחר והם התפתחו שם לא הייתה לי אפשרות להעבירם, לפחות עציץ אחד מהם. יש לי בבית החדש אדנית ריקה במרפסת על המעקה ויש עליה שמש חצי יום. במקרה עברתי אתמול דרך חנות צמחים ונדהמתי לגלות שגם אם אני רוצה לקנות שתיל עם אדמה העסקה מסתכמת בעלות של 70 ש"ח. בחנות אחרת, שהמוכר שלה היה עסוק לאכול בוטנים, שתילים של תבלינים עולים בעשרה שקלים כל אחד. לעת עתה, ויתרתי על הרעיון. גם ככה, המרפס

יש האומרים לי שמה שאני כותב בבלוג שלי זה שטויות במיץ עגבניות. יש האומרים לי שאין להם זמן לקרוא את הפרקים בבלוג שלי. מילא אין לכם זמן לקרוא את הפרקים בבלוג שלי אבל להרחיק ולאמר שאני כותב שטויות במיץ עגבניות??  אותם אלה שטוענים כך מפריע להם הכישרון שלי בכתיבה והתשובה שלי: תתמודדו עם הכישרון. זה שלי ולא תוכלו לקחת את זה ממני. ואני לא מתכוון להצטדק על כך. אותם אלה שטוענים שאין להם זמן לקרוא את הפרקים בבלוג שלי חוטאים כנראה כן בקריאה ואזי לא מאמינים שאני זה שכותב, מפקפקים בכישרון שלי. בחייאת זומזום........ זה אני!!!!!! זה הכישרון שלי!!!!! אף אחד לא כותב בשמי. זה הבלוג שלי ורק אני רשאי לכתוב בו ואת דעותיי ואת כל מה שאני רוצה. לכן, אנחנו חיים במדינה דמוקרטית. (לא נראה שבקצב הנוכחי נשאר מדינה דמוקרטית אלא מדינת דיקטטורית). זכותכם המלאה לא להסכים לכל הדברים שאני כותב. גם להסכים שלא להסכים זה בסדר. כל אחד ואחת והדעה שלו / שלה. זכותכם המלאה. נקודה. סוף פסוק. רות עבור. **************** זְכוּת היא מושג  סוציולוגי ,  היסטורי ,  משפטי  ו פילוסופי ,

בילדותי לא אהבתי חתולים. עברתי שטיפת מוח שחתולים בוגדניים ולא נקיים בכלל. עובדה, שיש הרבה חתולי רחוב שהם מקור למחלות ולזיהומים. מה גם, שאבי ז"ל הפחיד אותי שקרובת משפחה שלו נפטרה כתוצאה מזיהום / נשיכה של חתול: אז לא הייתה מודעות לזריקות נגד זיהומים בכלל וזריקת טאטנוס במיוחד. מעולם לא הפסקתי לאהוב כלבים. אהבתי בטירוף כלבים. חתולים הייתי בעמדת כבדהו וחשדהו. לפני כ - 6 שנים, עוד מעט 7 שנים, החלטתי לאמץ חבר על ארבע. באותה תקופה עשיתי משמרות לילה בכמויות בלתי מוסברות. הייתי בהתלבטות נוראית. משום שמצד אחד אם אני אמץ כלב שהרי אני "אהרוג" בגלל שאני רוב היום נמצא מחוץ לבית בגלל העבודה שלי במשמרות וכלב זקוק לבעליו ולמשחקים איתו וגם ליציאות. באחת ממשמרות לילה, אחרי שסיימתי את העבודה הנדרשת שלי התחלתי לעשות מחקר על חתולים. ידעתי שיש חתולים פרסיים ויש חתולים סיאמים. לא אהבתי חתולי רחוב בכלל - שייסלחו לי כל אוהבי החתולים בכלל וחתולי רחוב בפרט - לא הסתדר לי שהם יכולים להיות מבוייתים והם מאוד פראים, לטעמי. ככל שהתמקדתי בקריאה על חתולים פרסיים לעומת חתולים סיאמים הבנתי ש -

יום כיפור השנה הוא מיוחד בשבילי. ועל מה? חליתי במחלת הסרטן הערמונית והבראתי ממנה. זכיתי בהזדמנות שנייה ועליי לנצל אותה: לא לקחת את הדברים אישית מידיי, לא להתעצבן בעבודה כמו שהייתי שלא לדבר שלא להתעצבן בחיי היום - יום, להנאות מכל רגע מכל שעה ודקה. להיות ברגוע. להקשיב יותר ויותר למוסיקה מרגיעה שאני אוהב. השנה, להבדיל משנים קודמות, בגלל שרק בתחילת השבוע יצאתי מהמחלה פורמלית אסור לי לצום. לא שאני מצטער שאני לא צם, כי כבר בשנה שעברה התחלתי לגלות סימני כפרנות בהליכי היום והצום: שהרי אם אני משתדל לשמור על כבודו של האדם שמולי כפי שאני מבקש שינהגו כלפיי אזי מדוע עליי לצום? מדוע אבי ז"ל נפטר בטרם עת, רק השנה היה צריך לחגוג את יום הולדתו ה - 84? את חשבון הנפש שלי אני עושה ביום - יום ולא צריך צום כזה או אחר בכדי לכפר על עוונותיי. רק לפני שבוע עברתי דירה...... באמצע הטיפולים האחרונים........לעשות את הצעד הזה הוא צעד גדול מאוד. מכרתי את הדירה ועברתי לגור בדירה בשכירות. יש לזה מכלול של סיבות: 1. בשנתיים האחרונות שמתי לב שאני חולה הרבה. במיוחד חוטף את התקפות הסינוסיטיס ובשנה האחרונה את

אני נקי ממחלת סרטן הערמונית.  אין מאושר ממני בתוצאות. למאות הידיעה שעליי להיות במעקב תמידי, לפחות ב - 3 שנים הקרובות. על פי בדיקת דם שערכתי לפני שבועיים, עוד כשהייתי בשלבים האחרונים של ההקרנות - 5 הקרנות אחרונות -  הערכים בדם של ה - PSA ירדו פלאים מ - 52 ל - 0.05 כשזה בטווח שבין 0 ל - 4, אצל אדם בריא. מודה באשמה: אני יודע לקרוא תוצאות בדיקות דם. כשקיבלתי את תוצאות הבדיקות צרחתי מאושר ובכיתי דמעות של שמחה יחד עם הרופאות הכלליות שלי ויחד עם רופאת ההקרנות שלי, ד"ר יסמין נתן-עוז. היום כשנפגשתי עם האונקולוג שלי, ד"ר דוד סריד, הוא שמח שהטיפול הצליח. לא ביקשתי הנחות בהמשך טיפולי ההקרנות - המשכתי עם ההקרנות עד הסוף. אתמול סיימתי את ההקרנות, בשמחה ובששון. נפרדתי מהצוות הרפואי שטיפל בי בשמחה מהולה בעצב, כי בכל זאת נקשרתי אליהם אחרי כמעט 40 טיפולי הקרנות. שלשום, סיימתי בשעה טובה עם הכדור ההורמונלי. עכשו עליי להמשיך להקפיד על הזריקה פעם בחצי שנה. כמו כן, עליי להקפיד על נטילת כדורי הסידן ולהמשיך במעקב של כל חצי שנה של בדיקות דם עם הדגש על ה - PSA (ערמונית). א