מכתב ליהודית אלטלף - אשכנזי
יהודית אלטלף - אשכנזי,
אני יודע שאת לא תקראי את המכתב הזה.
כמו שלא קראת את כל המכתבים, ההודעות, מיילים ששלחתי לך.
שש שנים את לא בקשר עם אמא ואיתי!!!!!
6 שנים!!!!! מתוך שבע שנים מאז שאבא נפטר.
ביקשתי ממך לשבת ולדבר איתי פנים מול פנים במקום נייטרלי - בית קפה - על חשבוני שבו תסברי את עצמך למה את כועסת, למה את מחרימה אותי ואת אמא. מה עשינו לך. לא קיבלת את ההזמנה שלי לשבת ולדבר איתי. רציתי להבין, לדבר, להציג את הגרסה שלי, להתעמת איתך, שנצעק אחת על השני, אבל כשהיינו קמים לפחות היינו חוזרים לדבר, לא כמו שהיה פעם. לא קיבלת את ההזמנה שלילשבת ולדבר איתי.
כשנפגשתי עם דורית ברחוב באחד מימי העצמאות האחרונים זו שטפה אותי בשצף קצף על כך שאנחנו האשמים ולא את. שאנחנו נזכרים בך בראש השנה ובפסח, ולא את. היא טרחה להזכיר את העובדה שהיא אוהבת אותך והיא מכילה אותך איך שאת ושהיא לא מנסה לשפוט אותך.
רק שהיא לא מכירה אותך כמו שאני מכיר אותך. רק שהיא לא יודעת את מה שעשית להורים.
ניסיתי לברר את הסיבה לכעס, לחרם שלך, ולא הצלחתי. הבנות של דוד דני ז"ל ניסו גם כן שלא לדבר על דודה רחל. טענת כלפיהן: "אל תתערבו אני יודעת מה אני עושה". הגישה שלך גרמה לנתק מצידה של אדיבה: היא לא מדברת איתי ודרשה ממני לא להתקשר אליה, לא לשלוח אליה הודעות. במילים אחרות: לא רוצה איתי קשר.
תראי, אני אישית התמודדתי טוב מאוד במשך שנים עם חרם כיתתי ושכבתי בבית הספר. מי שלא רוצה לדבר איתי, סבבה. מי שלא רוצה להכיר בי כחבר, כבן משפחה, סבבה. ראיתי אפילו כשחליתי במחלת הסרטן זה לא עשה לך כלום. לא טרחת אפילו להרים טלפון או לשבור את הקרח.
את בת 56. מורה לחינוך מיוחד בישראל, בעלת תואר שני בחינוך שהגעת לדרגה של יועצת חינוכית בתחום שלך. אמא בישראל לשלושה ילדים, כשהגדול בן 32 והקטנה בת 19. כשהגדול התחתן לא הסכמתי ללכת משום שטענתי שרק אז אתם נזכרים בי כאח וכדוד, למרות שהרבה טענו שזה יכול לשבור את הקרח בינינו. לא באתי לחתונה שהתקיימה ביום שישי בצהריים. מה שצפיתי זה מה שקרה: מה שהיה זה מה שיהיה.
בתמונה הנ"ל צולמנו ביום שאייל נבחר לחייל מצטיין. חייכנו למצלמה. היינו מאושרים, כביכול.
כיום, כמה ימים לפני ראש השנה תש"פ, אני לא מצפה ממך לכלום.
נואשתי ממך.
כמו שאבא ז"ל היה אומר: "בגילנו קשה מאוד לשנות. זה מה שאנחנו". הגעת לגיל שקשה להקשיב לך, לשנות אותך. לא משנה כמה נדפוק את הראש בקיר. לא משנה כמה את תדפקי את הראש בקיר.
חבל מאוד שלא יכול לשמוע ממך את המילים: אני גאה בך שאתה אחי" או "אני אוהבת אותך על מי שאתה, אחי".
*******************************
https://www.youtube.com/watch?v=wwCykGDEp7M
תגובות