בסוף
את הפרק הזה בבלוג שלי כנראה לא אשתף אותו.
לפחות בין החברים ומשפחה שאותם אני משתף.
לא בגלל שאני לא רוצה לשתף אלא בגלל שהבנתי שאותם זה לא מעניין יותר מה עובר עליי: כל אחד בענייניו.
****************************************
ערב ראש השנה התשפ"ה.
השנה קשה מאוד לאחל "חג שמח. שנה טובה" אחד לשני כשישנם עדיין 101 חטופים בעזה ויותר מ - 360 ימים בשבי ושנה אל תוך המלחמה.
השנה קשה מאוד לאחל "חג שמח. שנה טובה" אחד לשני כשישנם עדיין מפונים מהבתים שלהם ושוהים בבתי מלון.
השנה קשה מאוד לאחל "חג שמח. שנה טובה" אחד לשני כאילו אין עדיין פיגועים.
אין אווירת חג בחוץ כמו שהייתה בכל השנים.
בגלל המצב הביטחוני וההתרעות הגבוהות לירי רקטות וכטב"מים ולפיגועים הרחובות יהיו גם ריקים מאנשים (אולי יהיו כמה רוסים שלא חוגגים את ראש השנה) החלטתי יחד עם אמא שלי שאני לא אגיע אליה לאכול את ארוחת ערב חג ראשון של החג. מה גם מזג אוויר מתחיל להתקרר ופה אמא שלי ובצדק מפחדת שלא אתקרר, לא בא לי לחלות שוב במיוחד לא בדלקת ריאות.
די עצוב לי מאוד מכל המצב הזה. זה רק ממחיש לי כמה אני לבד בעולם הזה, כמו שאבי ז"ל אמר לי בזמנו. מצד שני, אני מבין כמה העולם הוא אכזר. מצד שלישי, אני מודע לכמה אני אהוב ואהוד אצל אנשים ושנכנסתי להם ללב, ברמה האישית וברמה המקצועית, ושזה מאוד קשה להיות מוערך אצל הישראלי המצוי.
מה אני מאחל לעצמי בשנה החדשה?
אני מאחל לעצמי בריאות. פרנסה טובה. להיות אהוד ואהוב. הצלחה. למצוא זוגיות אמיתית כנה ואוהבת.
****************************************
פרידה קאלו אמרה פעם: ״בסוף, אני חושבת שאתה לא צריך לעשות שום דבר כדי שיאהבו אותך. אנחנו מבלים את חיינו בניסיון להיראות יפים יותר, חכמים יותר, מוצלחים יותר. אבל הבנתי שני דברים: אלה שאוהבים אותנו רואים אותנו עם הלב שלהם ומייחסים לנו תכונות אפילו מעבר למה שיש לנו בעצם. ומי שלא רוצה לאהוב אותנו לעולם לא יהיה מרוצה מכל מאמצינו. אכן כן. אני חושבת שחשוב להניח לעצמנו ולפגמים שלנו."
תגובות