מדריך למנהל מתחיל
ברכות לתפקיד החדש. בהצלחה.
אתה אמור ללמוד להכיר את המערכת.
את הנוהלים שלה. את צוות העובדים של המערכת - הכפופים לך ואלה שעובדים איתך. אף לבצע שיחות של אחד על אחד עם העובדים לכפופים לך במחלקה.
אתה לא אמור להפגין שרירים כבר מהיום הראשון ולא משנה כמה שנים אתה בתחום, 12 / 20 / 30 שנה. לפחות בחודשיים הראשונים אם לא בשלושה חודשים הראשונים אתה אמור לסתום את הפה, לפחות. אתה רוצה לבצע שינויים במחלקה שלך? סבבה, זה מבורך רק אחרי שאתה לומד את המערכת למרות דרישות המנהלים שמעלייך. מנהל חדש / עובד חדש כאחד.
עבדתי במקום עבודה שמהיום הראשון הפגנתי שרירים, נתתי לכולם את ההרגשה שאני יודע את העבודה ומהר מאוד הראו לי את הדלת החוצה. כי נכשלתי בלהכיר את המערכת, בלהכיר את הצוות המנהלים ואת העובדים (הכפופים אליי ושעובדים איתי). לא השכלתי להבין שמה מתנהל במערכת X לא מתנהל ככה במערכת Y: כל מערכת היא יחודית לעצמה.
גם אני הייתי סגן מנהל, ממלא מקום מנהל מחלקה ומנהל תורן בסופי שבוע.
גם הקמתי את המחלקה במלון חדש על כל הקושי שבעניין וזה היה אתגר בעיניי. למדתי המון מהשלב הזה, מקצועית ואישית.
כן........
אני גאה בזה שיש לי ראייה רחבה לכל הכיוונים של המערכת. לא בכדי הרווחתי את זה. נכון, אין לי תואר BA או MA בניהול. יש לי את הניסיון המקצועי שלי שהרווחתי אותו בעשר אצבעותיי. יש לי את הניסיון האישי (מה שעברתי בחיי לטוב ולרע) בכדי להיות קשוב לשותף לעבודה שלי. את זה אי אפשר לקחת ממני.
היום, אחרי 30 שנה נטו ו - 32 שנה נטו, בדבר אחד אני לא מוכן לוותר ולשתוק: שישפילו אותי!!! אם זה בגלל שאני גיי, אם זה אני יליד הארץ ממוצא טורקי, אם זה שאני לא בלונדיני (זה היה החלום שלי להתעורר איזה בוקר אחד ולגלות שאני בלונדיני אמיתי ולא צבוע). נכון, אני דעתן - אומר את מה שאני חושב מקצועית ואישית, לפחות תכבדו את זה שהפה והלב שלי שווים.
במאמר מוסגר: אני גאה להשתייך למועדון מחלימי פקולטת מחלת הסרטן בכלל וסרטן הערמונית בפרט. למרות שעברתי ריסוק יד שמאל, שבוע אחרי שהוכרזתי כמחלים מחלת הסרטן, שבגינה יש לי פלטינה ביד ועברתי כמעט שנתיים וחצי טיפולי פיזיותרפיה ורפואה משלימה בכדי שאני אוכל להפעיל אותה בהתאם לאחוזי הנכות שיש לי ובהתאם לנכות של היד. אף אחד לא יכול לקחת את זה ממני BY HOOK & BY COOK. אחרי כל זה ולמרות הכל, נשארתי עם 3 חברות וחברים קרובים שעדיין אוהבים אותי ומעריכים אותי על זה שהלב והפה שלי שווים. ידעתי לנפות אנשים שלא ידעו לכבד אותי, להעריך אותי, ולהסכים איתי שאפשר להסכים שלא להסכים.
למרות הניסיון המקצועי הרב שלי אין לי בעיה לקבל מרות של אנשים אחרים שהם יותר צעירים ממני. כל עוד שיודעים להקשיב לדעתי המקצועית. לא להגיע למצב שעושים צעד ואז קורה אסון מסויים שכתוצאה מכך מקבלים שכל שהיה אפשר לעשות את הדברים אחרת. כמו שנאמר: "סוף מעשה במחשבה תחילה". ספרה של ברברה טוכמן "מצעד האיוולת" למרות שזה ניתוח היסטורי מקיף מאז תקופת האפיפיורים ועד עצם ימינו אנו (לפחות לפני 20 שנה) הינו דוגמא טובה ללמוד איך להיות מנהל / עובד מצטיין.
****הפוסט הזה נכתב לשון זכר אך מתייחס לשני המינים.******
תגובות