פני החברה

הרבה לא מבינים וגם יבינו אותי.

כמו שכל אחד מבקש שידברו אליו בכבוד: לא ישפילו אותו וגם לא יפגעו בו גם אני דורש את זה.

זה כבר לא עניין של אגו. זה עניין של כבוד של אדם לאדם. 

נראה שמאז הגל הראשון של הקורונה החברה איבדה את זה, כמו שהיא איבדה הרבה מאוד דברים.

שוק העבודה מצפים מהעובדים שיעשו תמורת שכר מינימום אלף ואחד דברים. המנהלים, גבר או אישה, מדברים בצורה לא מכבדת לעובד. אותם מנהלים חושבים שהעובד, גבר או אישה, תלוי בחסדו הטוב. כשיש מועמד רלוונטי שמציע את עצמו למשרה שואלים אותו על הקפיצות בין מקומות העבודה בצורה בוטה וישירה מבלי שום טקט וכשאותו מועמד מסביר שההפסקה של שנתיים / שנתיים פלוס זה בגלל בעיה רפואית אישית / משפחתית אותו מראיין אינו מתנצל, אינו מגלה אמפתיה גם אם היא שיקרית ומזוייפת. 

מחירים ברשתות ובמכולות מעמירים שחקים והשכר נשאר אותו דבר.

מקומות עבודה גם אם ישנו עובד, גבר או אישה, שמתלונן על הטרדה מינית במקום העבודה בפני מנהל מאותו מין (גבר לגבר אישה לאישה) והמוטרד אינו פונה לממונה על חוק ההטרדות המיניות במקום העבודה מסיבותיו הוא ולרוב זה לא נוח לו (במידה וזה גבר) עם מנהלת אישה על זה וההפך. עובדי משרדי משאבי אנוש ועובדי משרדי הסמה לא כל כך מבינים, מפנימים, את זה. כן........ אני עברתי הטרדה מינית במקום עבודה, כקורבן אונס קבוצתי ברוטאלי בגיל 9 זיהיתי את זה. פניתי למנהל הבכיר שלי במערכת תוך הבהרה שאני פונה אליו לא בגלל תפקידו במערכת אלא  בגלל שהוא גבר ונוח לי לדבר איתו ולא עם מנהלת משאבי אנוש שהיא ממונה על חוק הטרדות מיניות. הוא לא עשה עם זה כלום במשך חודש - חודש וחצי. רק אחרי שעזבתי בגלל זה, בין היתר, כל המערכת מאשימה אותי למה לא דיברתי על זה עם הבן אדם הנכון, למרות שהעלאתי את הדברים בכתוב, גם. החברה בהכללה מעודדת פריצות ולא מבינים מה לא בסדר? מי שנשאר עם רגשות אשם הוא אותו עובד שהוטרד. במקרה שלי: אני במשך 3 ימים רק הסתגרתי בבית, בבכי נוראי כשהחתול שלי צמוד אליי. הרגשתי מזוהם שוב. מוטרד שוב. אמא שלי ברוב חוכמתה ורגישותה עוד אומרת: "מה שהיה היה. זה בעבר. מה אתה בוכה." וזה במקום לחבק, להבין ולהכיל. זו רק דוגמא כמה המשפחתיות רקובה. גם.

משפחה משפחות מתפרקות. כל משפחה זה סיפור בפני עצמו. ההורים זורקים את האחריות על הילדים על האחרים שאין להם לפעמים את המיומנויות, הידע, היכולות הרגשיות. אם הורה אומר לילדו "עברת אונס, אז מה?" "האונס קרה בעבר תשאיר את זה בעבר" אינו מסוגל להיות הורה בשום גיל ובשום קונסטילציה. אם הילד שלו (בן או בת) עבר אונס הצלקות הנפשיות נשארות איתו לכל החיים גם אם הוא נראה בריא חיצונית. אותו הורה חייב להבין שהשמש לא זורחת לו מהתחת. תפקידו של ההורה להגן על הילדים שלו ולא להפקיר אותם. הורה, אין לך הבנה איך להתמודד עם האונס שהילד שלך עבר? תשאל אנשי מקצוע, פסיכולוגים / עובדים סוציאלים. תקרא. תעשה הכל בכדי להגן על הילד ולשקם אותו מחדש ותת לו ביטחון. אל תפקיר אותו. 

תנאים סוציאליים במקומות עבודה המעסיקים במקום להפריש כספים לתנאים סוציאלים גונבים אותם לכיסם. ובתלושי שכר הם מציגים כאילו הם הפרישו אותם לטובת העובד. העובד, גבר או אישה, לא בודק מתוך אימון או חוסר ידיעה / הבנה וברגע ההתפטרות / פיטורים מתגלה העברה לכשעצמה ואז לך תתדיין מול גופים משומנים ובתי משפט ועורכי דין שמן הסתם לא עובדים בחינם ואז הם גורפים כספים לכיסם.

פוליטיקה אם חברי הכנסת מעוררים ומתסיסים את החברה, ימין בשמאל וההפך, אז מה נשאר? החברה משוסעת. אין מנהיג אחד שיכול לאחות את החברה. אנחנו, כחברה, כמעט שנה במלחמה על קיומינו ואין אופק. אנשים נרצחו כאן רק בגלל שהם יהודים ולא בגלל דעותיהם הפוליטיות הימניות או שמאלניות. תושבי יישובי עוטף עזה, בשדרות, בנתיבות, בבאר שבע ישנם כאלה שמחזיקים בדעות פוליטיות ימניות ויש כאלה שמחזיקים בדעות שמאל. הם לא הזמינו את ההתקפה הנוראית של השבת השחורה (7.10) כמו שרוב הפוליטיקאים טוענים.

קורבנות אונס גברים ונשים כאחד לא אשמים במקרי האונס שעברו. הם לא הזמינו את האונס. הם לא הזמינו את המניפולציות הרגשיות. רק בגלל שהאנסים הם עברייני מין שלא מסוגלים להשתלט על היצרים המיניים שלהם והם לא טופלו וגם לא מטופלים בהתאם על ידי גורמים מוסמכים. מי שלא עבר אונס קבוצתי או אונס בודד לא יכול להבין את זה בכלל ולעולם.