אנחנו במאה ה- 21
אנחנו כבר במאה ה - 21!!!!!!
ועדיין........
ישנם גברים סטרייטים שמפחדים להיות בקשר חברי, ידידותי, עם גייז. לא ברור מדוע אולי פחד לא מודע.
"רק על עצמי לספר ידעתי" כדברי השיר של רחל המשוררת: נכון, ישנם כמה וכמה גברים סטרייטים חתיכים אבל לא טורח להטריד אותם מינית, לא מנסה להתחיל איתם כי אני מכבד אותם על מי שהם ומה הם. לא חושב אפילו על הכיוון הזה בכלל.
זה מקומם.
זה מפריע.
מה רוצה כל אדם באשר הוא? להיות מוקף בחברים וחברות. לא להיות לבד בעולם.
כמו שאני לא מנסה לשנות אותם כך אני מצפה מהצד השני לא לשנות אותי.
הגרוש שלי תמיד טען שאצל כל גבר סטרייט יש אחוז מסויים של הומואיות רק שצריך לעורר את זה. אני לא מחזיק בדעה הזאת בכלל.
גם אם אני מכיר מי שהוא שהוא גיי דרך אחד מרשתות החברתיות הוא מהר מאוד נעלם ונאלם דום בטוענות שווא. זה קרה לי לא פעם ולא פעמיים. לא שאני נותן לזה חשיבות מסויימת.
*************************
חודש השנה של אבי ז"ל התחיל.
12 שנה מאז שאבי נפטר בהפתעה. הגעגועים מתגברים להם מיום ליום. הטענה שהזמן עושה את שלו ממש לא נכונה.
כמובן שאני נמצא במערבולת רגשות גבוהה, מצבי רוח משתנים מקצה לקצה.
ובנוסף לכך אמי אושפזה בבית חולים ביום שישי שעבר (2.8) בגלל הרפס (שלבקת חובקת) ביד שמאל כמעט בכל היד. היא נמצאת בבידוד. אם אני נכנס אליה לחדר אזי עליי להתמגן טוב טוב ולא להתקרב אליה שמא לא להידבק, למרות שכבר הייתי חולה בהרפס מסוג שלבקת חובקת. היא מחוברת להינפוזיה 24/7 ולטיפולי אנטיביוטי ורידי. קשה לי לראות אותה ככה. על פי שיחת הטלפון עם הרופא בבית החולים הבנתי שזה נפוץ מאוד שאנשים שנמצאים בגיל הזהב מערכת החיסון שלהם חלשה והם נוטים לחלות ולהידבק במחלות זיהומיות גם אם הם מקפידים על היגיינה אישית טובה מאוד. אדרבא ואדרבא שאמא שלי היא חולה אונקולוגית אז מערכת החיסון שלה חלשה יותר.
דיברתי עם אמא שלי שהשנה אני לא רוצה שהיא תתאמץ לעלות לבית העלמין איפה שאבא שלי קבור מקסימום נעשה את האזכרה בבית הכנסת. ושאני אעלה לקבר של סבתי, אמא של אבא שלי. פשוט רוצה לתת לה להתחזק ולא לשהות בשמש למרות שאנחנו יכולים לעשות את זה בשעות הבוקר המוקדמות, כמו בכל השנים.
במשמרות לילה השבוע יצאתי החוצה בשעות הקטנות של הלילה גם בכדי להתאוורר וגם מביט השמיימה ומבקש מהמקום ומאבי שימשיכו לתת לי את הכוח הנפשי והפיזי.
*******************************
את הפרק הזה ממש התלבטתי האם לכתוב, לשתף.
אנשים נרתעים כשהם קוראים על אבל, צער, עצב, מחלה ויראלית כזאת או אחרת.
הייתי חייב לכתוב.
הייתי חייב לשתף.
תגובות