הנני כאן

כמעט שבועיים מאז שהתחלתי לעבוד.

במחלקת הזמנות של שני בתי מלון משעה  08:00 בבוקר ועד 17:00 / 17:30 (כן, קשוח מאוד, ללא ספק) ושישי לסירוגין, לא משנה שבשני ימי שישי עבדתי רק בכדי ללמוד ולהשתפשף כמה שיותר.

איך אני מתמודד? מתמודד. בשבוע הראשון היה לי פחד גדול שאני לא ייזכר בכלום אבל די נזכרתי. המשימה הגדולה שלי זה ללמוד להבין איך המערכת עובדת, מצד אחד, ולהתנתק מהקבלה מצד שני. גם בשבוע הראשון היה לי מאוד קשה גופנית, אני חושב שאפשר להבין, כי זה לחזור לעבוד אחרי שישבתי בבית שנה וארבע חודש. ובנוסף לעשות סוויץ' בראש ולא להזכר במנהל המיתולוגי שלי שבמידה כזו או אחרת היה מלחיץ אותי נורא.

באופן טבעי גם מנסה להפעיל את היד הפגועה / נכה עד שלב הכאב ואז נותן לה לנוח. המצחיק הוא שאני שותה הרבה מים ומשתדל לא לשכוח, נכון אני רץ לשירותים בהתאם.

הקוד לבוש הוא לא מחייב חליפות או לבוש של מלון אך חובה לבוא עם לבוש מכובד כי לפעמים אני צריך לצאת לקבלה. וזה הכי טוב מבחינתי.

אחת המשימות שלי זה ללמוד להכיר את ההתנהלות של המלונות, את החדרים - זו משימה קשה בעיניי. אני רק מקווה לצלוח אותה.

איך פצ'וצ'ו מקבל את זה שאני נעדר כמעט כל היום מהבית? קשה לו. הוא מתגעגע וגם אני. כשאני חוזר הביתה אני מרעיף עליו הרבה אהבה, חיבוקים ונשיקות. בשבת כשאני בחופש הוא כל כך דואג שאני לא אעזוב אותו.

***************************

ישנה החלטה של וועדות הרפואיות של ביטוח לאומי.

אומנם היא לא יצאה בכתוב אבל הכיוון הוא מעל 80% נכות. זה אומר, שאני אקבל כל חודש קצבת נכות.

הם כבר הנפיקו לי תעודת נכות דיגיטלית. את הכרטיס עצמו פיזית אני אמור לקבל.

ברגע שאני אקבל את ההחלטה אני אדע מהן הזכויות שלי ואת היקף השעות שמותר לי לעבוד.

בטח יהיו כאלה שירצו לדעת כמה אני מקבל / ייקבל. בתכלס, מה אכפת לכם???

אם תהיה באחד מסעיפי ההחלטה התייחסות להיקף השעות יהיה עליי לדווח למנהלים שלי ישירות, אחרי שאני אלמד אותה.

***************************

בשבוע הראשון כשחזרתי לעבוד הייתי בלחץ נוראי.

לא רק בגלל האם אני אזכר?

אלא בגלל הרגשות שלי שאני יוצא לרחובות של תל אביב ונוסע הלוך ושוב באוטובוסים. הרגשות היו ועדיין. תכלס....... אני עדיין מתנהל בצורה מפוחדת. כשאני הולך ברחוב אני מביט כל הזמן על המדרכה והרעש של המכוניות בסוף היום די מלחיץ נורא. כל הזמן אני עם המחשבה האם יצאתי מוקדם מדי לעבוד? מצד אחד, שנה וארבע חודש ישבתי בבית והתחרפנתי. רציתי לצאת לעבוד. מצד שני, הגוף והנפש עדיין בפוסט טראומה. מצד שלישי, היציאה לעבוד אמורה לעשות לי על הנשמה וגם לגוף.

המצחיק הוא בכל הסיטואציה הזאת שאני מתעורר כל יום בשעה 04:30 / 04:40 בלי עזרת השעון המעורר.