זה אני

בשבוע הבא אני אמור להגיע לוועדה הרפואית של ביטוח לאומי.  זו הולכת להיות הוועדה הסופית שבה יקבעו לי את אחוזי הנכות הסופיים. אז אני אוכל לחזור לעבוד סופסוף אחרי שנה וחודשיים שאני יושב בבית. די התחרפנתי מלשבת בבית בחודשים האחרונים, כמה אפשר לשבת. אני די מודע למסלול שאצטרך לעבור עד שאחזור סופית: רופא תעסוקתי, ייעוץ של קורסים דרך לישכת התעסוקה לשם הסבה מקצועית כי אני חושב על זה הרבה זמן, לבחון אפילו להישאר בענף המלונאות למרות שזה לא כל כך בא לי - למה לי להשתכר שכר של 29.12 ש"ח לשעה ולעשות עבודה של 20 אנשים? שהרי לעמוד בקבלה ולתפקד עם יד נכה בימים הלחוצים (חמישי עד שבת) זה די קשה במיוחד עם הישראלי המצוי. ************************* בשבת שעברה העלאתי פוסט אישי כואב וחושפני בפייסבוק. לצערי הרב, רק אבל רק 19 חברים מתוך 119 טרחו לעשות סימון אמפתיה ולהגיב. להלן הפוסט: "לפני 45 שנה עברתי אונס קבוצתי בשטח בית הספר היסודי שלמדתי בו כשהייתי בן 9, בזמן הלימודים. מאותו יום נהפכתי מילד עם ציונים של 90 ו - 100 לילד עם ציונים של 50 ו - 60. מילד שהיה משתתף בשיעורים נהפכתי לילד ששותק בשטח ביה"ס

זוג הומואים הותקפו בדירתם בתל אביב לפני 3 ימים בבוקר. אחרי שאיים לפגוע בהם ושבר את התריסים בחלון דירתם, שוחרר התוקף ממעצר בתנאים מגבילים, אך הפר את צו ההרחקה מיד לאחר השחרור. בני הזוג מיואשים וברחו מדירתם: "אין משטרה, אין הגנה. ארזנו הכל ויצאנו" בכל יום אנחנו כחברה מתוודים לעוד ועוד מקרי שנאה נגד להט״ב. הלהט״בופוביה המשתוללת ומשטרת ישראל עוצמת עיניים, מתעלמת וסוגרת תיקים אפילו מבלי לזמן לחקירה תוקפים שזוהו במצלמות וידיאו. חברי וחברות הקהילה הגאה הם לא שק החבטות של קיצוניים. זאת מציאות שאנחנו לא נקבל. לא נשתוק ולא נאפשר הפקרה של הזכות שלנו לחיות בביטחון מלא במדינה שלנו. אנחנו קוראים למשטרת ישראל להתעשת ולהראות יד קשה כנגד התקיפות והאיומים על הקהילה הגאה. *************************** כל יום שעובר............. אני חושש נורא מהשכן שלי שרק לאחרונה חזר בתשובה ובעל עבר פלילי. הוא סובל מהתקפי זעם והבן אדם ממש לא צפוי, בעליל. כל דבר לא מוצא חן בעיניו. רק בשבת האחרונה כשתליתי כביסה הוא עמד בפתח דלת הבית ונישנש חטיפים ושמתי לב שהוא לוטש עיניים לכיווני וכשהוא קלט שאני רואה אותו מהר מאוד ה

בראשון לספטמבר לפני 40 שנה נכנסתי לבית ספר תיכון בפעם הראשונה. לא תיארתי לעצמי שהתקופה של התיכון היא אחת מהתקופות המכוננות בחיי. שמחתי כל כך להתחיל בבית ספר חדש. כל כך שמחתי לסיים את בית הספר היסודי שבשלוש שנים האחרונות שם היה לי רע מאוד. דווקא בתיכון הצוות הפדגוגי מהמנהל והסגנית שלו - שהייתה אחר כך מנהלת - ועד אחרון המורה מעבר שהיו לזה שבאו ללמד הם היו קשובים לתלמידים. היועצת החינוכית, שאני לא זוכר את שמה משום מה, זיהתה בחוכמתה האישית והמקצועית שמתחוללת אצלי בעיה אישית ולא וויתרה לי וציוותה אותי לפסיכולוג חינוכי קליני שבזכותו הצלחתי לגעת בסיפור ההוא והנורא מכל שפצע את הנפש שלי שנשארה מצולקת עד היום. תמיד אהבתי היסטוריה. תמיד נמשכתי לסיפורי השואה שלא נפסקו להיחשף עוד ועוד: בעצם עד היום נחשפים עוד ועוד סיפורים מצמררים מתקופת השואה. אבי עליו השלום גם כן אהב היסטוריה למרות שהוא לא היה אדם משכיל תמיד טען שההיסטוריה חוזרת על עצמה. עד שיום אחד קראה לי המורה להיסטוריה והציעה לי להשתתף בתחרות עבודות בהיסטוריה, מיד הסכמתי. שנינו הבנו שלא מדובר רק בלזכות במקום כזה או אחר, לא מדובר רק בפרס כזה או

רגע לפני כניסת שבת...... מספר התוודויות: 1. ניקיתי את הבית כי הייתי חייב את עצמי ולפצ'וצ'ו שלי. מה שעברו שבועיים מאז שניקיתי. איך שסיימתי רק חטפתי לאכול וחיכיתי למשלוח שהזמנתי ובין לבין שמתי מכונת כביסה. (הרגשתי כמו אישה קטנה). רק אחרי שהמשלוח הגיע ואירגנתי הכל במקרר אז הרשתי לעצמי לקרוס לשנ"צ של שעה וחצי. 2. די הורדתי פרופיל למרות שזה מאוד קשה לי בכל ההתבטאויות ברשתות החברתיות לאור המצב במדינה. אני מאוד מפחד, מאד מפחד, ממה שהולך להיות. אסור להתבטא ולהביע דעה גם אם היא שונה משל האחר. נהגים חותכים בכבישים רכבים אחרים ואף מרימים יד. אנחנו בכיוון של דיקטטורה כמו בטורקיה, פולין, הונגריה אם לא נתעשת אזי נגיע לשם מהר מאוד. אם אני להטבי אזי משייכים אותי ישר לשמאל ואף לשמאל הקיצוני למרות שאני ממזמן כבר לא בשמאל - אני מעיד על עצמי כקול השפוי במרכז בעל תפיסות של לא ימין ולא שמאל. אני לא משתתף בההפגנות למרות שהן מאוד חשובות. 3. הגרוע מכל, בסביבה הטבעית שלי, קרי: הבית, מתפתחת לה כת של כפייה דתית בנוסח איראן. התעוררת בבוקר? יופי. שים תפילין, תקרא שחרית, תקרא תהילים ואחר כך תאכל ותרוץ ל

אתה לא מבקש ממני להשתנות אתה לא חושב שאני מושלם אבל אתה מקבל אותי ככה שבור אתה לא מבקש ממני לשפר אתה לא מבקש ממני להוכיח אתה מקבל את הסדקים אתה לא מבקש ממני להתנצל אתה לא מבקש ממני לשפר אתה מקבל את החוסר שלמות אתה לא מבקש להרגיש יותר אתה לא מבקש ממני להתאהב אתה מבקש רק להיות אתה לא רוצה יותר ממה שיכלתי לתת אתה משלים את החסר אתה לא מבקש ממני להתמסר אתה מסתפק בשאריות חיבוק אתה לא מבקש ממני לרפא את הפצעים אתה מסתפק בחצי במבט אתה לא מבקש ממני הבטחות אתה מסתפק בהודעת לילה טוב אתה לא מבקש ממני מחר אתה מסתפק בשניה הזאת אתה לא מבקש ממני לאהוב אתה מקבל אותי שבור עם סדקים בלב עם חוסר יכולת להרגיש אתה לא מבקש ממני כלום בטח לא עתיד אתה מסתפק בשניה הזאת בחצי מבט אתה מסתפק שאני פה גם אם הלב אצלו ***************************** זהו שיר ישן על אניטה וחואן גבהו עשבי הזמן והשושן פרח עם החוחים הם שייכים עכשיו למלאכים. אניטה לחואן חיכתה אך הוא איחר לקטוף את רימוני אהבתה גביעי שפתיה הוא עוד לא שתה פתאום הקיץ תם אך לא ייתם סיפור אהבתם. זהו כל השיר הוא שייך לחלומות שיש לאנשים שאיחרו לפרוח באביב שלא למדו את שפת

הדברים שאני כותב אני כותב לעצמי קודם כל, זה דברים שאני עובד עליהם לומד עליהם ומתמודד איתם ומחזק אותם אצלי בגלל גודל החשיבות שלהם, לכולם יש נפילות, וצריך לקום מהר. לא שאני מתעניין בפוליטיקה, ומבין פוליטיקה, אבל אני רואה שיש הרבה מחלוקות בעם ישראל. זה מובן, יש הרבה דעות ואמונות שונות. לא באתי לדבר על איך העולם נוצר, ומי ברא אותו והתורה שהיא אמת, שאלוקים נתן לנו - עם חוקים ומצוות שצריכים ללכת לפיהם. ורק ככה יהיה שלום ואחווה. ידוע שעם חוקים דעות ואמונות של בני אדם שכל אחד ממציא והכל נכון יהיה הרבה מחלוקות בין אנשים, ולא יכולה להיות הסכמה בין כולם, כי אם כל אחד חושב- שמה שהוא חושב או אומר או עושה נכון, זה מתנגש עם האחר. ועם דעות יותר חזקות יש יותר התחככויות. נכון אני יודע שאני צריך לקבל את האחר- ״אבל״ הוא אוהב את מה שאני שונא מה אני יעשה? וגם הוא מפריע לי בדרך, והוא מחסום אצלי בדרך למטרה? הוא לקח לי מה ששלי, ובגללו אני לא מקבל את מה שאני רוצה? איך אני לא אקנא בו? ישנא אותו? זה הכל בגללו. -בשביל שנאהב ונכבד את האחר קודם כל צריך לדעת דבר חשוב ובסיסי ביותר שעליו בנוי כל הבניין- אני קודם כל צרי

נכנסנו אל תוך חודש אפריל. בעוד מספר ימים אני אציין שנה וחודשיים לתאונת עבודה שעברתי.  אני משתדל להפעיל את היד כמה שאפשר, הכל בהתאם לסף הכאב וליכולת הספיגה. בסוף החודש אמורה להתכנס וועדה רפואית של ביטוח לאומי שבה יוחלט על אחוזי הנכות הקבועים ליד המרוסקת שלי. רק אז אוכל לחזור לשוק העבודה לא לפני שאעבור אצל רופא תעסוקתי. ללא ספק, שאני כבר מחכה ומצפה לחזור לעבוד שהרי כמה אפשר לשבת בבית ללא תעסוקה? מה שעומד אצלי על הפרק זו הסבה מקצועית, זה כבר הרבה זמן עוד לפני תאונת העבודה - לחזור לענף המלונאות אין מה לדבר בכלל שהרי לעמוד בקבלה ולתפקד עם יד נכה בימים ובשעות הלחץ ועם אורחים ישראלים זה לא אפקטיבי בכלל. כמו כן, לעבור למחלקת הזמנות כשיש כל הזמן ויש לגלות זריזות לא כשיש יד נכה זה לא קל בעליל. מה גם שענף המלונאות מאז הגל הראשון של הקורונה זה לא ענף נוצץ בעליל כמו שהיה פעם. הגיע הזמן לשינוי. כבר חשבתי על קורס עיצוב פנים ועל קורס קווצ'ינג - אימון אישי.  כרגע, עליי להמתין בסבלנות לוועדה הרפואית ואז להתחיל לפעול בהתאם. **************************** לפני מספר שבועות התקשר אליי חבר שעבדנו ביחד באבט