זה אני

שוב עוד שנה עברה עוד פעם יום הולדת כמו בכל שנה שוב פעם עוד תקופה חלפה כבר לא צעיר מבטיח כמו בהתחלה הלוואי ויכולתי לעצור את הזמן לעצור את הזמן ולא להזדקן שוב משנים קידומת עוד פעם יום הולדת ממש לא חגיגה עוד פעם עוד שנה עברה עוד שנה חלפה אתה מי שהיה הלוואי ויכולתי לעצור את הזמן לעצור את הזמן ולא להזדקן שוב עוד שנה עברה עוד פעם יום הולדת כמו בכל שנה **************** עברה לה עוד שנה........ ואני מוצא את עצמי מתאם יחד עם אמי את נושא יום האזכרה לפטירתו של אבי. ככל שהזמן עובר לו אני יותר ויותר למד שהגעגועים לא פוסקים. אנחנו החיים נשארים ושואלים את אותה שאלה: למה? למה הוא לא הקשיב לי? אני זוכר את דמותו של אבי ז"ל טוב מאוד. הוא חסר לי מאוד, הן כהורה והן כחבר הן כיועץ. מתגעגע לשיחות שבינינו שהיינו יושבים שעות על גבי שעות מחסלים 3/4 ספלי קפה שחור. אני שואל את עצמי: מה היה אומר על מקרה כזה, על מקרה אחר, על הקידום שקיבלתי? לבטח היה מתרגש, היה מברך אותי עם שתי ידיו על ראשי.  גם השנה בחגי תשרי הוא יהיה חסר לי, במיוחד בערב צום יום כיפור שהיינו מבקשים סליחה ומחילה אחד מהשני, מתחבקים ומתנשקים אחד עם

למילים ולמעשים שלך יש השלכות, אנשים שופכים רעל מסביבם ולא מבינים עד כמה הנזק הזה עצום. זה סיפור על ילדה מאוד חכמה יפה ומוכשרת, דעתנית שלא חששה לומר מה היא חושבת, היא היתה ילדה מאוד מאושרת, עד שיום אחד היא פגשה את מי שהפכה אותה להיות אחרת. היא זרקה לה בהתחלה מילה פה ומילה שם, טיפטפה את הרעל שלה כמו שרק היא יודעת, כולם ראו את זה ושתקו, היו אפילו כאלה שזה מאוד הצחיק אותם, אף אחד לא עצר אותה. ומה שזה עשה למכשפה ההיא זה העצים אותה, היא הרגישה בעננים, זה מה שגרם לה לעשות עוד ועוד מעשים שירסקו את הביטחון העצמי של הילדה ההיא. לאט לאט היא התחילה לאבד עניין בחיים, הסתגרה בתוך עצמה, התנתקה מהסביבה. והמכשפה עברה למישהו אחר וכך הסיפור חזר על עצמו , אבל אצל מישהו אחר. אל תתנו יד לתופעה המכוערת הזאת, תעשו לזה סוף, למילים ולמעשים שלכם יש השלכות, לפעמים זה יכול להיות קטלני, אנשים בלי מצפון לעולם לא יבינו זאת. ********************** אל תדון אדם עד שתגיע למקומו . אל תשפטו שום אדם במה שעובר עליו.. אל תשפטו!!!! נכון פשוט להגיד את זה? אז למה אנשים חושבים שמותר להם לשופט אחרים ולא מסתכלים על עצמם? זה טבעו של

בהתלבטות ובהתחבטות האם לכתוב, לדבר על הנושא..... שמא הדברים הללו שאני מעלה וכותב לא יבוא לי בהפוכה, כי זה עלול לבוא. מצד שני אני לא יכול שלא לכתוב רק בכדי לפרוק את אשר על ליבי. כי אם הרגשות שלי אני לא אפרוק אזי זה יבוא על חשבון הבריאות שלי. לא רוצה. כבר הייתי במקום הזה שם והרגשות שלא פרקתי אותם פגעו לי בבריאות שלי. אני יודע שאני צודק. המצפון שלי נקי. מצד שני כמה אפשר לספוג עלבונות, לספק הסברים, להיות פסיכולוג של אחרים? אם הצד השני לא יודע לפתור את התסביכים האישיים של עצמו אז מי כן יכול לפתור אותם? עד כמה אפשר לחיות בשקרים, רחמים עצמיים? דווקא בתקופה הזאת שיש מחסור במקומות עבודה ובכח אדם תעריכו את מה שיש. נראה לכם שאני אוותר על מקום העבודה שלי אחרי שהצלחתי להשיג את התפקיד שחלמתי עליו? נראה לכם שאני אוותר רק בגללך ובגלל הרחמים העצמיים שלך? בגלל שאת רוצה להתסיס את המחלקה שבה אני עובד? בגלל שאת רוצה שהמחלקה תתנהל על פי מצבי הרוח המשתנים שלך? תסתכלי על הצלחת שלך ולא על הצלחת של האחרים. שהרי את באת והתוודת  שאת עושה לי דווקא כי את רוצה לעצבן אותי ולהוציא אותי משלוות נפשי.   את לא חייבת להיות

בשנתיים וחצי האחרונות עבדתי על עצמי הרבה מאוד. אם עד לפני מספר שנים הייתי וחייתי עם רגשי נחיתות - שלא אוהבים אותי, שאני לא מקובל, שאני לא אוהב את עצמי מספיק - פעלתי וחייתי על פי אמות מידה של אחרים, עשיתי הכל רק בכדי לקבל חברויות של אנשים אחרים שבפועל אלה לא היו חברויות אמת אלא על פי אינטרסים אישיים פרופר. מאז שגיליתי כי חליתי במחלת הסרטן והחלמתי ממנה ובעצם קיבלתי את חיי בפעם השנייה שהרי יכולתי לוותר, להרים ידיים ולא לקבל את הטיפולים המתבקשים כנגד המחלה. עברתי עם עצמי תהליכים אישיים הבנתי מי כן אוהב אותי ומי לא. זה מצחיק כי לפני מספר ימים הרשת החברתית פייסבוק הזכירה לי איזה פוסט בכייני שהעלאתי לפני מספר שנים שבאתי בטרוניה כלפיי חבריי וחברותיי שהם לא אוהבים את עצמי. אחת החברות דאז כתבה לי שדווקא אוהבים אותי אבל אני חייב לאהוב את עצמי קודם כל, מודה ומתוודה שאז לא יכולתי להבין את זה אז. אז, נכון........ הייתי צריך לקבל מכה בכנף שהייתה מאוד קשה וכואבת בכדי להבין את מה שאני מבין עכשו. 1. קיבלתי את החיים בפעם השנייה. הקדוש ברוך הוא אוהב אותי וכרגע הוא לא רוצה אותי לידו. הוא רוצה שאהיה בין החי

חשבתי שאני חזק עד אשר קיבלתי את ההזמנה לחתונה שלך. השארת לי אותה מתחת לדלת כי פחדת לדפוק ולתת לי אותה, בצדק. עברה שנה מאז שנפרדנו, הײית כל העולם שלי. הרחקתי אותך מהחברים המפגרים שלי, מהעולם החילוני שפחדת ממנו כל כך ונתתי לך לראות אותי, כמו שאני. בלי כל המועדונים והמסיבות, בלי הבנות והאלכוהול. התרחקתי מכולם. שיכנעת אותי ללכת בדרך שלך, ואם לומר את האמת.. חשבתי שנתחתן. חשבתי שתהיי האמא של הילדים שלי, שנגדל 5 ילדים או יותר ואת פיט. הפיטבול שלי. שתמיד אמרת שהוא דומה לי בגלל העיניים הכחולות שאז חשבתי שאהבת. ואז משהו בתוכי נשבר. ההורים שלך חשבו שאני לא מספיק טוב בשבילך. איפשהו הם צדקו. תמיד היית יותר מידי מושלמת בשבילי. אחרי 3 שנים שנלחמתי בכל העולם בשבילך, וויתרתי על עצמי, החלטת לוותר עלינו. אמרת שטעית, שאני לא מה שאת מחפשת. מצאת לך ילד טוב ירושלים שלומד באיזה ישיבה מפונפנת ומוצלחת, והתארסת. תמיד צחקתי איתך שבסוף אוציא לך טבעת. עכשיו אני שעה בוהה בהזמנה המזויינת על השולחן שלי, לכבוד המאורע הזמנתי טבעות בצל והמבורגר. *************** https://www.youtube.com/watch?v=-KrD4YniBsQ&t=22s

מוצא את עצמי הבוקר שוטף את חלק מהבית ביום החופשי שלי. בשבת הרביעית שלי. למרות שאני עייף גופנית ונפשית. כאילו אין מחר. כאילו אני לא ביום חופש מחר. גם כן. פשוט מנצל את מזג האוויר הנוראי שחם על מנת שהרצפה תתייבש במהירות. תכלס???? גם זה סוג של מנוחה. סוג של תרפיה. לשטוף את הבית. להוציא את כל הלכלוך שהצטבר שלו. רק לא לחשוב כמה זמן לא ניקיתי את הבית. ************** בתור אחד שדואג לטיפוח האישי שלו ובין היתר מורח קרם פנים וקרם הגנה בשנים האחרונות ממש לא מסוגל לעשות זאת מרוב שאני מתלונן על חום והזעת יתר. מצד שני, אני ממש מרגיש רע עם זה שאני לא מורח קרם הגנה כשאני יוצא לקניות או כשאני הולך רגלית בימי שבתות לאמא שלי. רק חובש כובע. ממש מפחד מהשמש. רק לחשוב שעד לפני 30 ומשהו שנה הייתי מטגן את עצמי לדעת מול השמש בחוף הים. היום לא מסוגל לסבול את המחשבה על כך: ללכת לים ולהטגן. רק מחפש את הצל ואפילו מתעצל לצאת מהבית מעצם המחשבה מהלחות הנוראית שבחוץ. ************** למרות הכל........... חי כאילו אין מחר.

כשהחשש מנקר לך שוב....... האם הסרטן חזר לשכון בגוף שלך שוב? האם הוא חזר לפעול ולתקוף שוב באותו מקום? עייפות היתר, הדודא לסוכרים, אין סימני דם בשתן, קושי בקיום יחסי אישות - מה זה בכלל???!!! שכחתי מתי עשיתי סקס, אלה רק סימנים ראשונים שאני מרגיש. לא בא לי להתחיל שוב את כל הבדיקות, את כל הריצות. אין לי את הכוחות. רק בבדיקות דם האחרונות הכל היה בסדר: רמות ה - PSA (הערמונית) בדם הייתה נמוכה מהנורמה שזה בסדר. התחלתי לקחת ברזל. הייתי אופטימי מאוד, שמח על התוצאות שהגוף שלי מגיב טוב, מתחיל להתאושש לחזור לעצמו. הקדוש ברוך הוא,  אני לא אדם מאמין, בבקשה, רק שלא יחזור על עצמו. רוצה להתרחק מכל הדבר הנוראי הזה. אולי, אני לא אמור לחיות בכלל. אני אמור למות. שהרי אנשים טובים לא אמורים לחיות בעולם הזה בכלל. אולי, אתה רוצה אותי לידך כי אתה רוצה לידך את הצדיקים ואת הטובים. אולי, אבא שלי ז"ל רוצה אותי לידו. ************ הִנְנִי כָּאן, כְּמוֹ אֶבֶן בַּגָּדֵר, /  כְּמוֹ סֶלַע, כְּמוֹ בְּאֵר /  אֲנִי הָאִישׁ אֲשֶׁר תָּמִיד חוֹזֵר, חוֹזֵר עַד סוֹף הַקַּיִץ /  אֵדַע אֶת הַתְּשׁוּבָה, /  אֶת פֵּשֶׁר הַקּוֹלוֹ