זה אני

החלטתי לחזור לתלתלים. לא חשבתי שזו משימה קשה על מנת לגדל אותם שוב. כמה העבודה קשה לפתוח את התלתלים ולטפח אותם. לא לתת לשיער להיות בצורה של אפרו. אם זה למרוח מסכת שיער, אם זה למרוח קרם לחות, אם זה לדאוג לחפוף את השיער כמעט כל 3 עד 4 ימים. כמובן, להקפיד על עיצוב השיער ותספורת בצדעי הראש על מנת לתת לשיער כוח להתפתח יותר. שלא יישתמע: אני לא מתלונן. החלטתי ולקחתי על עצמי את הנושא, עם כל הקושי שבעניין. חלק משינוי חיצוני שאני חייב לעצמי. חלק מתהליך קבלת העצמי שלי. ************************************ יום הזיכרון לשואה ולגבורה 2025 תשפ"ה. כמו כל שנה אני נזכר בעבודות הגמר שהייתי עושה בתקופת התיכון בנושא השואה. משפחתי באה מטורקיה. גרמניה הנאצית הייתה כפסע לפני פלישה לטורקיה. היצר הגדול שלי להבין את התקופה ההיא כמה שאפשר (אי אפשר להבין את זה בכלל למי שלא היה שם) היה גדול מאוד. שהרי תמיד אהבתי היסטוריה. תמיד רציתי להבין כמה שאפשר. עם כל הצניעות: עבודות הגמר שלי תמיד זכו במקומות הראשונים. הפרס הגדול שקיבלתי זה הידע וההבנה לא התעודות הוקרה ולא סכומי הכסף. עשיתי את עבודת הגמר בשביל הידע האישי וה...

רוני יושב לבדו......... בינו לבין עצמו מהרהר. הוא מבין שעליו לשים גבולות לסביבה הקרובה שלו ולחברים שלו, לא לאלה שממש קרובים אליו, 3 במספר. זה רק בכדי להציל את עצמו ואת נפשו לא רק את גופו מהם. "ישנם אנשים, שכנים שממש מחפשים לחטט בחיים שלך וללמוד ממך מה שאתה לא מעוניין בזה בכלל. מבחינתם, הם שומרים על פרטיותם בקנאות. לא מבינים שהם חודרים לפרטיות שלך. בגללם אתה לא יכול לפתוח אפילו חלון בכדי לאוורר את הבית, לנשום אוויר נקי שהרי אני מגדל חתול בבית. כמה אפשר לחיות ככה??" ככה רוני חושב לעצמו "זה שהם אנלפביתים ולא מבינים את זה זו בעיה שלהם לא שלי. זה שהם לא יודעים גבולות זו בעיה שלהם לא שלך." מי שלא חווה את מה שהוא עבר בחייו לא יבין. לעולם. מי שלא תמך בו בימים הקשים לא יבין את זה לעולם את מה שעבר.  עליו להפסיק להתעסק בעבר. עליו להתמקד בהווה ובעתיד. לא לצפות מאף אחד ומאף אחת לעזור לו.  על רוני להבין שההבטחות שניתנו הן חסרות תוכן וכיסוי. הן לא יתממשו לעולם. הוא חייב לעצמו להבין שרק הוא מנהל את חייו שלו. "תעשה את מה שאתה אוהב לעשות. תעשה את עבודתך שאתה אוהב על הצד הטוב ביו...

אני נגד כפייה דתית. נקודה. ברגע שמנסים לכפות עליי אורח חיים דתי כזה או אחר או אורח חיים של מישהוא אחר זה מביא לי את הסעיף. בדרך כלל, מי שמנסה לכפות עליי ועל האחרים הם כאלה שעברו מהפך פרסונלי כזה או אחר: אם לכם זה טוב זה לא אומר שלאחר זה טוב. שכל אחד ואחת יחיו את חייהם  כראות עיניהם. ברור לכל בר דעת אלה אותם אנשים שנהפכו מחילוניים מוגמרים לדתיים מוגמרים. במקום להבין את המשפט "חייה ותן לחיות" ממש מכריחים להניח תפילין, לקרוא תהילים, ללכת לבית הכנסת. ובכסות הכיפה והציציות עושים עברות בין אדם לחברו הכי גדולות. אני מסייג את דבריי ואומר: לא כל חובשי הכיפות ולובשי טליות קטנות וציציות הם כופים אורח חיים דתי. רק בכדי שאני אבהיר את עצמי שוב: אני גיי את זה כולם יודעים. כמו שאני לא כופה את אורח חיי ואת ההשיוך המגדרי שלי על אחרים אל תכפו עליי את אורח החיים הדתי שלכם. זה ממש לא לעניין. כמו שאני לא הולך למצעדי הגאווה כי אני לא מתחבר לרעיון ללכת ערום ברחובות ואני מכבד את הסביבה ואת המרחב הציבורי אז............ תכבדו אותי ואת חיי הפרטיים. הבהרה שלישית: בדרך כלל אלה שחוזרים בתשובה הם עבריינים ל...

                                     שעה עוברת לה, יום עובר לו, שנה עוברת לה, ואנחנו מזדקנים לנו....... עוד יום הולדת מתקרב לו (פאקינג עוד 4 שנים אני אהיה בן 60), לא שאני מצפה למסיבת הפתעה וגם לא למסיבונת. גם ככה אף אחד ואף אחת לא אוהב.ת אותי. מי שמתיימר להיות חבר.ה שלא ייצפה ממני שאני אעמוד לצידו.ה כשהייתי צריך. (זהו!!!!! הוצאתי את התיסכול שלי.) *********************************** לנוכח המציאות שנוצרה מאז ה - השבת השחורה (7.10): כולנו מסכימים שאי אפשר לעשות שלום עם העם שמתיימר להיקרא "פלסטינים". לכל מי שעיוור אז אין עם כזה, מדינה כזאת. אני כותב את המשפט הזה כמי שתמך בזמנו במפלגת "העבודה" של רבין - פרס, שדרך אגב רבין הובל באפו על ידי פרס להעשות "הסכם שלום" עם עראפת הוא ידע בזמנו שאי אפשר לעשות איתם שלום, כאיש צבא - רמטכ"ל - פוליטיקאי לשעבר. רצועת עזה - כל העולם הערבי מדבר על זה שצריכים לתת לעזתים לחיות בשלום ואף אחת מהן לא מוכנה לקחת את רצועת עזה תחת חסותה / ריבונותה, עיינו ערך: הסכם שלום שמנח...

מצאתי את עצמי השבוע בסיטואציה מאוד מאוד קשה שגרמה לי לכעוס ולהרגיש חסר ביטחון בתוך הבית שלי, למרות שזו דירה שכורה. לפני חודש וחצי אימצתי חתול חדש מסוג אנגורה שכולו לבן כשלג ולכן קראתי לו שלג. במקביל בדירה שלידי ישנו שוכר עם הפרעות נפשיות מאוד קשות (צועק בבית שלו, דופק על השיש ועל הקירות באגרופים, כל יציאה שלו לשביל זה עם טריקת שער בעוצמות - אלה רק דוגמאות). יש לציין, כי הוא לא מוכן לקבל טיפול פומי. חוזר בתשובה, בנדמה לי קרי: מה שנוח לו הוא דתי מה שלא נוח לו הוא לא דתי (לפחות בשבתות בבוקר הוא לא הולך לבית הכנסת). כשהיינו מדברים עד לפני שנתיים הוא היה נכנס ויוצא לבית שלי בלי הפסקה וזה היה משגע את החתול הסיאמי שלי שנפטר בשיבה טובה. בנוסף לזה הוא היה משגע אותי גם כן ומנסה לכפות עליי את אורח החיים שלו, לא אהב שהחתול אוכל את העוף שהיה לי באוכל וגם לא אהב שהחתול היה מלקק אותי, כשהייתי נכנס לשירותים להתפנות מיד היה חושב על שאני הולך לענג את עצמי, כשהיו מגיעות חברות לבקר אותי הוא היה מפשיט אותן במבטים שלו, וכולי. נוצר מצב ממש לא נעים שלא הייתה לי דקה של פרטיות גם שהייתי נכנס להתרחץ כי הוא היה מ...

שישה ימים אחרי שפצ'וצ'ו נפטר אימצתי חתול חדש. חתול זכר בן 4, מסוג אנגורה, מסורס, שהובא אליי מהצפון, לבן כולו, בגלל זה שמו בישראל: שלג. דברן מאוד.  במשך החודש האחרון התרגלנו אחד לשני. מבחינתי, זו שמחת חיים שיש לי מי שהוא שמחכה לי כשאני חוזר הביתה מהעבודה. ממש לא מתחרט לרגע על האימוץ. לפי דבריי אחד מהמוסרים של שלג אמר לי: "שלג ננטש בוודאות כי הסתובב מוזנח וחלש באזור תעשייה שאני עובד בו בצפון. בגלל שהיה כזה בייתי וחברותי מניח שהיו לו בעלים קודמים. ובגלל שאף אחד לא חיפש אותו כל הזמן הזה מניח שננטש שם או במקום קרוב והגיע לשם." לכן, אני משתדל להיות בקירבתו הרבה ושיהיה רגוע, למרות שלפעמים זה לא קל בכלל. לא שאני מקטר, חלילה וחס. כשמגדלים חתול / כלב ישנה אחריות אדירה. לא כל אחד ואחת יכולים להבין זאת. לא כל אחד יכול לגדל חתול או כלב. אני טוען, הן שלג והן אני זכינו ללא ספק. כשאני יוצא לעבודה מאוד קשה לי להיפרד משלג, עם היד על הלב. הוא נותן לי תחושת בית. נותן לי תחושת שייכות. שמי שהוא אוהב אותי ודואג לי ודורש תשומת לב. אם לבני אדם לא אכפת להם ממני אז לפחות לחיית מחמד אכפת ממני. *...