תראו אותי

הלו........

אני פה.

גם אני בן אדם כמו כל אחד ואחת.

גם לי יש רגשות.

אני לא שקוף.

גם אני זקוק לחיבוק, לליטוף.

לא אוהב שמדברים לידי בשפה שאני לא מבין כאילו זה משתמע שמרכלים עליי.

גם לי יש חבילה כמו שלכל אחד יש את החבילה שלו.ה

לא אוהב שלוקחים אותי כמובן מאליו.

לפני כעשור היה מפגש כיתתי מבית ספר יסודי שלמדתי בו. נכפה עליי לארגן את המפגש הזה. ידעתי שמהמפגש הזה קשרים לא יחודשו, למעט שניים. המטען הרגשי - חברתי שהיה כלפיי אז נסחב עד עצם היום הזה. ציפיתי לקבל התנצלות ולו רפה על החרם הכיתתי - שכבתי, מה שבסופו של דבר לא קרה. האונס קבוצתי שעברתי בגיל 9, החרם הכיתתי - שכבתי פגעו בי ברתיעה מאנשים ובתיפקוד שלי מול אנשים כמה שנים קדימה: תמיד היה לי חשש שהם באים במטרה לתקוף אותי, תרתי משמא.

מעולם לא הרגשתי מקובל.

מעולם לא הרגשתי שאני מספיק יפה חיצונית ופנימית. במיוחד ההרגשה התחזקה כשנהפכתי למשקפופר. לא עזר כשענדתי עגילים, כששמתי צמידים מחרוזים.

תמיד ידעתי שאני פורץ דרך כשלבשתי ביגוד מיוחד אומנם לא מוחצן.

מעולם לא אהבתי אנשים מוחצנים.

מעולם לא אהבתי לבלות במועדונים.

מעולם לא אהבתי להשתטח על קברי צדיקים, מבחינתי זה היה מוטל בספק.

תמיד היה לי כבוד לדת כל עוד אתם לא כופים עליי אותה.

רציתי מאוד לפתוח את זה. לקח לי זמן להיות מוכן. אצלי האמת נמצאת בקצה. אז לא נפגשנו ממזמן. ומה יש להפסיד אם אני לא אני, עם כל ההון שבעולם. מלא להיטים תקועים בארון. בסוף מבין שהכל סתם. אם נשבר לי הלב ולא יכולתי לשתף. פחדתי שיפנו לי גב. אז כתבתי הכל הפכתי ת׳טקסט. נעים יותר לקרוא עכשיו. מלא עננים בקיץ לוהט. מזכיר לי את סיפור חיי. מלא מה לתת אין מי שיקח לחלוק ת׳סלע שעליי. איך הפחידו אותי שהכל יעלם, אם רק תעז להיות אתה. אז עבדתי קשה ויצא מהמם, אך לא מנחם בשום צורה. כי מה יש להפסיד אם אני לא אני. עם כל ההון שבעולם. מלא להיטים תקועים בארון. בסוף מבין שהכל סתם. אם הוא שבר לי ת׳לב. ולא יכולתי לשתף. פחדתי שיפנו לי גב. אז כתבתי הכל והפכתי ת׳טקסט. נעים יותר לקרוא עכשיו. והיום זה אחר כי הזמן מרפא. ובלילה פחות קר. יש את מי לחבק למלא את הריק. ות׳טעם לחיי. אני סוף סוף אני, אתם סוף סוף אתם. איך חיכיתי למפגש. יש מלא לחדש לא לברוח יותר. ושום דבר לא מטושטש. אין לי כלום להפסיד אם אני לא אני. עם כל ההון שבעולם. מלא להיטים אבק בארון. בסוף מבין שהכל סתם. אז הפסקתי לכתוב. עד שתשוב האמת. ולא חשוב כמה יכאב. מי שאוהב יאהב ומי שלא לא חייב. הספיק לי חודשי הסתיו.

(עדן חסון. כל הזכויות שמורות לשרית הפקות בע"מ.)

מה בסך הכל אני מבקש?

תראו אותי.

אני כאן לא שם.

סוף סוף רשמתי את זה.