התעוררות

הייתי מצביע שמאל מרכז בעברי.

כשאני אומר שמאל מרכז אני מתכוון למפלגת העבודה.

בשנים האחרונות התפכחתי. הבנתי שישנה הרבה צביעות במה שנקרא שמאל. לא סבלתי את זה, בלשון המעטה. מאז אירועי ה - 7 באוקטובר התפכחתי עוד יותר.

אם היו מתקיימות הבחירות היום לא בטוח שהייתי יודע למי להצביע. מבחינתי, כל הפוליטיקה הזאת צבועה. מצד שני, אם אני לא אצביע אז הקול שלי אבוד והולך למפלגה שלא הייתי מעוניין בה. אולי, הייתי מצביע למפלגה של קצינים לשעבר.

רק משתף.

***********************

השבוע ביום שלישי עברתי התקפת לב.

זו הייתה חוויה לא נעימה בכלל, במיוחד שאני חי לבד ולא ידעתי איך להתמודד עם ההרגשה הזאת.

סבי עליו השלום שעל שמו אני נקרא ולא הכרתי אותו נפטר בשנתו כשהיה בן 65, רוב הסיכויים שזה היה דום לב. אבי עליו השלום נפטר לפני 11 שנה רוב הסיכויים נפטר מדום לב / אירוע לב.

התעוררתי השבוע ביום שלישי בסביבות השעה 14:00 עם לחצים וכאבים בצד שמאל של החזה (הצד של היד הפגועה) עד עכשו לא ברור לי ממה זה. 

השתחררתי מבית חולים רק בשעה 02:30 בלילה. המנהלת שלי התקשרה בסביבות השעה 22:30 אמא שלי -על סמך מה שהיא סיפרה לי - ענתה לה ואמרה לי שאני עובר סידרת בדיקות ואנחנו לא יודעים מתי נצא רק ככה היא האמינה. במכתב שיחרור הרופא ממליץ על חמישה ימי מנוחה / מחלה. רק אצטרך ללכת להוציא חופשת מחלה כי הצורה שהוא רשם זה לא ייתקבל. 

רק כששלחתי למנהלת שלי את המכתב שיחרור מבית חולים היא האמינה לי. עד אז היא שיגעה אותי מתי אני בא למשמרת.

רופאת המשפחה שלי בחופשה כך שלא יכולתי לדעת מה עליי לעשות. קבעתי לעצמי תור לרופא אחר ליום ראשון הקרוב גם בכדי שינחה אותי מה עליי לעשות וגם בכדי להוציא בצורה מסודרת אישור מחלה.

עד עכשו אפילו מנכ"ל המלון לא טרח, מצא זמן, להתקשר אליי ולדרוש בשלומי. אדם דתי חובש כיפה סרוגה. רק מתעסק בזוטות ובשטויות.

ממש מאוכזב.

*****************************

סיפור לשבת

זהו סיפור על ארבעה אנשים,

'כולם', 'מישהו', 'כל אחד', ו'אף אחד'.

פעם אחת היה תפקיד מאד חשוב ובקשו מ'כולם' לעשותו.

ל'כולם' היה ברור ש'מישהו' יעשה זאת אבל, 'אף אחד' לא עשה זאת.

'מישהו' כעס על כך, כי זה היה תפקיד של 'כולם'.

ול'כולם', היה רושם ש'כל אחד' יכול לעשות זאת אבל, 'אף אחד' לא ידע שזה לא יעשה על ידי 'כולם'.

בסופו של דבר, 'מישהו' הואשם על ידי 'כולם', ש'אף אחד' לא עשה את מה ש'כל אחד' היה יכול לעשות.

בגמרא כתוב: "קדרא דבי שותפי, לא חממי ולא קררי".

קרי, במילים פשוטות - סיר של שותפים שסומכים האחד על השני (בנושא חימומו וקירורו של הסיר).

קיימים שני מצבים; או שהאחד היה צריך לחמם את הסיר ולא חיממו וכל אחד האשים את השני שהוא זה שהיה צריך לשים את הסיר על האש.

או לחילופין להורידו מהאש ולקררו.

המשפט הזה בגמרא אומר שזה לא יעשה אף פעם והקדירה תשאר כפי שהיא.

בימים מאתגרים אלה, שומה עלינו לנצח משפט זה מהגמרא ולהוכיח שניתן גם אחרת.

אנחנו נדרשים הן ללקיחת אחריות אישית על קיום ההנחיות וביצוע מה שנדרש, והן לסמוך על אחרים שגם הם יעשו בדיוק את אותו הדבר.