Disappointment

שוב התפרצות של מקרי קורונה רק מוכיח שלא יצאנו מזה.

אנשים מסתובבים בלי מסכות ברחובות ובקניונים, הולכים למרכזי קניות בלי מסכות, לא שומרים על מרחק של 2 מטר אחד מהשני, הולכים במוניהם לים - כל זה גורם להתפשטות מחודשת של הקורונה. מצד אחד, אני יכול להבין את האנשים כי נמאס להם להיות בסגר ורוצים להיות חופשיים. כשמצד שני, עוד לא נעלם הוירוס עצמו. נשאלת כאן השאלה: איפה המשמעת העצמית? העיקר רוצים לפרוק עול?

אתמול כשנודע על עלייה במספר הנדבקים חזרתי לשים מסכה ברחוב כל מי שהסתובב ברחוב הסתכל עליי כעל חולה נפש, בעין עקומה על כך שאני עוטה עליי מסכה. למה אני כמי שנמצא בקבוצת סיכון - סובל מסינוסיטיס וברונכיסטיס - צריך להידבק מאחרים בגלל שהם לא עוטים על עצמם מסכות? מדוע כשאני נמצא בעבודה שלי בקניון כסייר / מאבטח אני דואג לעטות על עצמי מסכה ואתם לא יודעים לעטות על עצמכם מסכות? דווקא במקומות סגורים וממוזגים חייבים לעטות מסכות!!!!!

*****************

אתמול גיליתי שמי שהחשבתי אותה לחברה - לא אחשוף את שמה אבל אקרא לה ג' - שכבר עבדנו בעבר ושוב עבדנו ביחד במלון האחרון שעבדתי והתארחה אצלי בבית מספר פעמים ידעה להעיף אותי מהרשת חברתית "פייסבוק".

ג' בהתחלה נפגעתי מההתנהגות הזאת שלך, שהרי היית אצלי בבית שזה קודש הקודשים, מבחינתי, שהרי זה המקום הכי פרטי שלי. אחר כך, לאט לאט הפנמתי את המעשה שלך בידיעה שאת לא ראויה להיות חברה שלי אם היא כך מתנהגת. אם את לא יכלה להבין כחברה שאני לא מוכן להמשיך להיות בחל"ת מהמלון ושקמתי ועשיתי מעשה והלכתי לעבוד בתחום אחר, מה גם לא ראיתי את עצמי מקודם מתי שהוא בתחום המלונאות בכלל ובמלון עצמו שעבדנו ביחד. הבנתי שבעצם את ילדה בגישה שלך: כשאת תיפרדי מהחבר שלך תדעי לבוא אליי בריצה ולבכות אצלי בידיעה שאני הכי אבין אותך. ג' - לא יכולת בעבר ולא יכולת להבין גם הפעם שאני לא יכול לשבת בבית תקופה ארוכה והעדפתם להוציא אותי לחל"ת ולאפשר לי להמשיך לעבוד. באת ונכנסת לבית שלי שהוא קודש הקודשים, מבחינתי, כשהייתי עם רגל שבורה ולא דאגת לאוכל חם מתוך ידיעה שאני לא יכול לעמוד לבשל לעצמי. לא צריך לשאול לגבי אוכל אלא לעשות עובדה ולהביא: לא היית צריכה לבשל אלא לפחות להביא מהעבודה, שהרי השף זורק אוכל בכמויות אחרי ארוחות צהריים / ערב.

שכחתי ולא נזהרתי שלא לערב חברויות ומפגשים חברתיים במקומות עבודה.

התאכזבתי ממך, ג'.

****************

כפי שהבנתם, אני עובד כסייר - מאבטח בקניון בעיר הסמוכה לעיר מגוריי.

התושבים מעורבים בין שתי הערים. בחודש האחרון הגעתי לתובנה שישנם מבקרים בקניון כשהם רואים אותי לא אוהבים את זה שאני עובד שם: מפריע להם שגיי כמוני משמש כסייר - מאבטח במקום הבילוי שלהם. כאילו הייתי מצורע. 

חב'רה על אפכם ועל חמתכם אני אעבוד בקניון ולא תמנעו ממני לעבוד. 

תתרגלו!!!! תפנימו!!!!!!!