רשומות

תראו אותי !!!!!

תמונה
יום השנה העשירי לפטירתו של אבי. היום זה גם יום השנה של סבי מצד אבי ז"ל שלא זכיתי להכירו. היום התעוררתי בבהלה בשעה 03:00 בבוקר. לא בגלל פצ'וצ'ו אלא בגלל שפתאום הרגשתי מועקה עד מחנק עם הרגשת טילטול חזקה. מודה שלא יכולתי להירדם שוב ולו עוד שעה אחת נוספת בגלל הרגשות הללו. קמתי האכלתי את פצ'וצ'ו ועוד התלבטתי האם להירדם לעוד חצי שעה עד 3/4 השעה אך חששתי לתפוס את השינה שוב. קמתי סופית וציחצחתי שיניים ושטפתי פנים והתחלתי להכין לי ספל גדול של קפה שחור עם ארוחת בוקר שלא נהנתי ממנה בכלל. היה לי קשה כל ההתנהלות הזאת. ידעתי שהמונית שהזמנו שתקח את אמי ואותי לבית העלמין ירקון אמורה להגיע. שנאתי את המחשבה ללבוש מכנסיים ארוכות. שנאתי את המחשבה לנסוע לבית עלמין כי עדיין אני לא מצליח לעכל סופית בתת מודע שלי שעברו כבר עשר שנים מאז פטירתו של אבי בטרם עת. נרות הנשמה דלוקות כבר מאתמול בערב, שתיים במספר, הן הזכירו לי כל העת. הידיעה שהביקור בבית העלמין יהיה קצר מבלי אפשרות להתייחד עם זכרו של אבי ז"ל. מבחינתה של אמי שתבדל לחיים ארוכים וטובים זו רק אבן ולא מאפשרת לי להיות עוד קצת כי מבח

כי פי רשע ופי מרמה עליי

תמונה
א  לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר  אֱלֹהֵי תְהִלָּתִי אַל תֶּחֱרַשׁ. ב  כִּי פִי רָשָׁע וּפִי מִרְמָה עָלַי פָּתָחוּ דִּבְּרוּ אִתִּי לְשׁוֹן שָׁקֶר. ג  וְדִבְרֵי שִׂנְאָה סְבָבוּנִי וַיִּלָּחֲמוּנִי חִנָּם. ד  תחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי וַאֲנִי תְפִלָּה. ה  וַיָּשִׂימוּ עָלַי רָעָה תַּחַת טוֹבָה וְשִׂנְאָה תַּחַת אַהֲבָתִי. ו  הַפְקֵד עָלָיו רָשָׁע וְשָׂטָן יַעֲמֹד עַל יְמִינוֹ. ז  בְּהִשָּׁפְטוֹ יֵצֵא רָשָׁע וּתְפִלָּתוֹ תִּהְיֶה לַחֲטָאָה. ח  יִהְיוּ יָמָיו מְעַטִּים פְּקֻדָּתוֹ יִקַּח אַחֵר.  ט  יהְיוּ בָנָיו יְתוֹמִים וְאִשְׁתּוֹ אַלְמָנָה. י  וְנוֹעַ יָנוּעוּ בָנָיו וְשִׁאֵלוּ וְדָרְשׁוּ מחָרְבוֹתֵיהֶם.  יא  יְנַקֵּשׁ נוֹשֶׁה לְכָל אֲשֶׁר לוֹ וְיָבֹזּוּ זָרִים יְגִיעוֹ. יב  אַל יְהִי לוֹ מֹשֵׁךְ חָסֶד וְאַל יְהִי חוֹנֵן לִיתוֹמָיו. יג  יְהִי אַחֲרִיתוֹ לְהַכְרִית בְּדוֹר אַחֵר יִמַּח שְׁמָם. יד  יִזָּכֵר עֲוֺן אֲבֹתָיו אֶל יְהוָה וְחַטַּאת אִמּוֹ אַל תִּמָּח. טו  יִהְיוּ נֶגֶד יְהוָה תָּמִיד וְיַכְרֵת מֵאֶרֶץ זִכְרָם. טז  יַעַן אֲשֶׁר לֹא זָכַר עֲשׂוֹת חָסֶד וַיִּרְדֹּף אִישׁ עָנ

עשו טובה לאנושות

תמונה
במהלך הסופשבוע האחרון יצא לי הרבה לחשוב על מה שכתבתי לאחרונה. לא כולם אם לא הרוב ששלחתי להם את מה שכתבתי לא טרחו בכלל לקרוא את מה שכתבתי, זו זכותם המלאה לא לקרוא אבל לבוא לשפוט אותי מבלי לקרוא את מה שכתבתי ומשתף ושאני מתבכיין ושאני מצפה מהאחרים ושעליי לדאוג לעצמי. במילים אחרות: לדאוג לתחת שלי ולחשוב שהשמש זורחת מהתחת שלי. הבלוג שלי הוא שלי והוא סוג של יומן אישי אם אני נותן לכם הצצה ליומן האישי שלי זה לא אומר שיש לכם את הזכות לשפוט אותי. היו גם אנשים שחשבו שחיי הסקס שלהם מעניינים אותי ומתקשרים דווקא בימי שישי בשעות אחר הצהריים אם לא לפני כן מבלי להתחשב האם אני יישן או מתגרבץ או סתם מתפנן לי ולא בא לי לשמוע על סיפורי סקס. נכון, דיברנו גם עליי: חיי כרגע בבלבלה לחלוטין ולא בא לי לשמוע על חיי המיטה שלכם. ו נכון, אולי שימשתי להם איש סודם לחלקם מצד שני חאלאס אני לא אוהב לשמוע את זה למרות שהבהרתי שזה לא מעניין אותי. עוד כעסו עליי שאני לא מעדכן אותם בחיי הפרטיים: הלו............ אני לא אמור לפרסם ולצעוק ויש גבול, אני פועל בטאקט. בסופו של דבר נחסמתי על ידם, סבבה אני לא בוכה ואני לא מתייסר על כך.

בית רעיל

תמונה
בדיעבד כשאני מסתכל לאחור לבית אבא ואמא שלי אני מבין........ שגדלתי בבית שהכיל הרבה רעל!!!!!! רעל מניפולטיבי רגשי. וזה חילחל לתוכי. הייתי ילד רגיש. הייתי כמו בוב ספוג. וזה ליווה אותי כל השנים עד עכשו. התנהגתי ככה במשך שנים כי חשבתי שזה נורמטיבי ובגלל זה לא היה נעים להיות בחברתי. חשבתי לתומי שיש לפעול ככה: לוותר על עצמי, על תחושותיי, על מחשבותיי, חלילה למצוא זוגיות חדשה ובריאה ולהכיל את אמא שלי שהיא אישה חלשה ריגשית, להיות מוחצן כשבאותה מידה להיות מופנם, להתנהג כמו ילד. איך פעם פסיכולוג שטיפל בי אמר לנו את זה? "גב' סוזי, את והבן שלך מחוברים בחבל הטבור עדיין למרות שנותקתם ממנו בזמן הלידה". אלה לא היו חיים בכלל. היום אני מבין את אחותי למה היא התנתקה שנה אחרי פטירתו של אבינו. נכון לכתיבת השורות הללו אני לא יודע איך אני הולך לפעול אבל דבר אחד זה בטוח שעליי להתחיל בתהליך של ניקוי רעלים: לשקם את עצמי, לנקות את רגשותיי ולהבין שהעולם לא מסתובב סביב מניפולציות רגשיות. תהליך זהה לתהליך שעברתי בזמנו כשנפרדתי מהאקס התימני שלי אחר מערכת יחסים ארוכה של עליות ומורדות (11 שנה נטו, 19 שנה ב

השמש זורחת ממזרח

תמונה
התחלתי טיפולי דיקור סיני ושיאצו אתמול. כולי תקווה שזה יעזור לי במקביל לטיפולי פיזיותרפיה וריפוי ועיסוק. לפני כל טיפול בדיקור סיני אני אצטרך להוריד את הצמידים שיש לי ביד ימין  כי גם היא הולכת לקבל מחטים. הופתעתי שגם הרגליים שלי מקבלות מחטים. ********************** החלטתי ש - : 1. הבלוג שלי הוא סוג של יומן אישי. 2. להפסיק את פירסום הפרקים מהבלוג שלי בין החברים. הגיע הזמן להפסיק לשתף      אותם בתחושותיי, בהרגשותיי שהרי לא  את כולם זה מעניין. מצד שני, זה עלול לפגוע בי.      מי שיירצה לקרוא את הפרקים בלוג שלי הוא ייצטרך לטרוח ולחפש.  רק מתי מעט יקבלו      את הפרקים שלי מהבלוג. 3. להפסיק לחפש תשומת לב. 4. להפסיק להתנצל. 5. להפסיק להצטדק. 6. להפסיק להתרפס. *********************** מודה ומתוודה: אני נאמן לחינוך שקיבלתי בבית הוריי ולעקרונות שלי. לא מזגזג. לא חושב שהשמש זורחת לי מהתחת. באותה מידה לא מצליח להבין אנשים שמשנים את דעתם על פי הרגשתם ועל פי כעסם את העקרונות שלהם ואת אורח החיים שלהם: לא יכול להיות שביום אחד אתם שומרי מסורת וכעבור יומיים אתם לא כי החלטתם שנמאס לכם ושהקב"ה מנסה אותכם

עלה נידף ברוח

תמונה
הביקורת אצל הרופא שלשום הייתה מתחת לכל ביקורת. פשוט הרגשתי שהוא זורק אותי מכל המדרגות ועוד בטענה של "אני רופא מנתח ואין לי זמן בשביל ביקורות". מילא אם לא היה אומר לי לחזור לביקורת לפני חודשיים וחצי וחזרתי בכל זאת. לטענתו, עליי להתאזר בסבלנות ולהמשיך בטיפולי פיזיותרפיה וריפוי ועיסוק משום שהריפוי לוקח זמן רק הוא לא יודע כמה זמן להגיד מאחר וזה אינדבדואלי. כשהוא שמע את הביקורת שלי על מכון הפיזיותרפיה שמזלזלים בהנחיות שלו לגבי טיפולי פיזיותרפיה אינטנסיבים בעוד שלגבי טיפולים בריפוי ועיסוק יש לי עד 3 טיפולים בשבוע אזי הוא התעשת ואמר "בוא ונתחכמה להם" ונתן לי הפנייה למכבי טבעי בכדי שאקבל טיפולים משלימים. (אני לא הייתי צריך את ההפנייה שלו למכבי טבעי מאחר ופניתי אליהם באופן עצמאי ויש לי תור השבוע אליהם). עוד לצאת מהקליניקה שלו ואז להגיע הביתה ואז לקלוט שהוא נתן לי סיכום ביקור רפואי מלפני חודשיים וחצי. כשניסיתי להשיג את המזכירות בקליניקה שלו פשוט לא היה מענה ובמוקד ללא הפסקה של קופת חולים "מכבי שירותי בריאות" לא ניסו לעזור לקחת הודעה עבור המזכירה שלו והעבירו אותי מאח

לב מאבן

תמונה
יחשוב האדם לפני הדיבור. אדם באשר הוא - דתי חילוני, ספרדי אשכנזי, סטרייט גיי. אם דתי אתה אל תתהלל בהלכות שלא נכתבו או נאמרו על ידי פוסקי הדור או בהלכות אשר אתה המצאת בכל רגע נתון. אם חילוני אתה אל תתהלל בחיי ההוללות שלך. שהרי כולנו שווים בפני בורא עולם. מאפר באנו ואל אפר נשוב. שהרי כולנו תולעה ורמיה בחיינו ובמותנו. על פי אגרת הרמב"ן לבנו: "שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ" ( משלי א ח ). תִּתְנַהֵג תָּמִיד לְדַבֵּר כָּל דְּבָרֶיךָ בְּנַחַת, לְכָל אָדָם וּבְכָל עֵת, וּבָזֶה תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, שֶׁהִיא מִדָּה רָעָה לְהַחְטִיא בְּנֵי אָדָם. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל ( נדרים כב ע"א ): כָּל הַכּוֹעֵס – כָּל מִינֵי גֵיהִנּוֹם שׁוֹלְטִים בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ( קהלת יא י ): "וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ, וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ". וְאֵין "רָעָה" אֶלָּא גֵיהִנּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר ( משלי טז ד ): "וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה".  וְכַאֲשֶׁר תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הָעֲנָוָה, שֶׁהִיא מִדָּה

חוסר רגישות, צריך לזכור שיש אלפי אנשים

תמונה
בימים האחרונים הייתי על טורים. קרי: עצבני שאי אפשר היה לדבר איתי. וזה למה? לפני חמישה וחצי חודשים עברתי תאונת עבודה - ריסוק יד שמאל וניתוח כתוצאה מכך בבית חולים "איכילוב". לאחר הניתוח עם שיחרורי מבית החולים הופנתי לפיזיותרפיה וריפוי ועיסוק. התחלתי בטיפולים עד אשר המנתח שלי מהבית חולים ד"ר רוזנבלט ישי הפסיק לי אותם בגלל שראה שישנו חלק שדורש איחוי עם הזמן שאחר כך, לטענתו, עליי לעבור ניתוח שני. מה שהוביל אותי זה לבקש חוות דעת שנייה שאותה קיבלתי מד"ר יהודה דוד, כשלטענתו אין צורך בניתוח אבל עליי להתחיל בטיפולי פיזיותרפיה אינטנסיביים. כשחזרתי עם הסיכום ביקור של ד"ר יהודה למכון הפיזיותרפיה בבת ים הם סירבו לגעת בי עד אשר אביא להם חוות דעת נוספת מאחר וישנן שתי דעות שונות. היה לי קשה לקבל את זה אבל הבאתי חוות דעת שלישית של ד"ר אבישר ארז, שהוא לא עובד איתכם וזה היה פרטי. רק אז היו מוכנים לטפל בי. הטיפולים בריפוי ועיסוק התחילו במיידי והיו אינטנסיביים - 3 טיפולים בשבוע ועל זה אין תלונה - לפיזיותרפיה הייתי צריך לחכות חודש וחצי עד אשר המטפלת בשם עדי טלמור תתחיל לטפל בי.

תמיד דופקים את השחורים

תמונה
לא מאמין שאני כותב את הפרק השוב...... פשוט לא מאמין........ התחלתי שוב טיפולי ריפוי ועיסוק לפני חודשיים כשבכל שבוע זה פעמיים עד שלוש, בהתאם להנחיית 2 הרופאים שנתנו לי שעליי לחזור לטיפולי פיזיותרפיה אינטנסיביים, בעוד שלטיפולי פיזיותרפיה הייתי צריך להמתין כמעט חודש וקצת עד שהואילה המטפלת שאקרא לה ע' לקבל אותי, אני יכול להבין שיש לחץ מטופלים על זה עוד הבלגתי. אבל מה????!!!!! כעבור 10 ימים אינטנסיביים של טיפולים ע' הודיעה לי שהיא יוצאת לחו"ל לשבוע ימים וקבעה לי טיפול אחד למטפלת מחליפה, שבמקרה ובטעות אני מכיר אותה. ולעצמה היא קבעה מיד ביום ראשון בשעות אחר הצהריים. עד לפה הכל טוב ויפה. כשהגיע יום ראשון, מדובר על יום ראשון האחרון, הודיעו לי שע' חולה והיא לא מגיעה ולכן מעבירים את הטיפול היחידי שהיה לי השבוע שלי לאותה מטפלת מחליפה. ביקשתי לפחות עוד טיפול במהלך השבוע אך סורבתי. יצאתי ממכון הפיזיותרפיה עם הרגשה גועלית עד כדי קאבס. לא יכולתי לשתוק. הייתה לי הרגשה שע' לא מעוניינת לטפל בי ודוחה אותי בכל דרך אפשרית עד אשר אתייאש. ישבתי וכתבתי מייל חריף בנושא ובו סיפרתי את תחושותי

על אלימות, התבגרות וציונים

תמונה
לאחרונה התרבו מקרי האלימות בחברה בארץ ובעולם.  זו תופעה יום יומית המתרחשת בכל מעגלי החיים: בחברה, בבית הספר, במשפחה,ואף במערכת השלטון. בחיבורי זה אציג את השלכותיה של תופעה זו ואציע דרכים להתמודד עימה.  השלכות התופעה מגוונות ושליליות ביותר. ראשית, אלימות עלולה לגרום לנזקים גופניים. לעיתים הנזקים הם בלתי הפיכים. הכוונה של הרבים או המתווכחים היא לא תמיד לפגוע, אולם בלהט הריב, הדברים יוצאים משליטה ופגיעה בראש, לב, או בטן למשל, עלולה לגרום אף למוות. יש שאינם מסתפקים בשליחת ידיים ומשתמשים בסכינים או באולרים כדי להתגבר על יריביהם,  מה שעלול להחמיר את התוצאה . בנוסף, אלימות מילולית אמנם לא גורמת לפגיעה פיזית, אולם תוצאותיה לא פחות מסוכנות.    אנו מכירים תופעות של ילדים שנכנסו לחרדה וכתוצאה מכך הפכו לילדים פחדנים, מסתגרים בביתם, מתבודדים לאחר שאיימו עליהם. לעיתים הילד נושא עימו עלבון זה לאורך שנים הגורמת לו לדימוי עצמי נמוך, לחוסר ביטחון ובעקבות כך לחוסר התפתחות. הבעיה עם האלימות המילולית היא כשהנזק מתגלה לעיתים מאוחר מדי לטפל בו.  יתר על כן, אלימות גורמת לאי סדר בחברה. כל אדם החושב שלא נעשה עי

הראיון

תמונה
ישראל אלטלף, גיי, נולד ב־1969 לאב מנהל עבודה במפעל שהיה ייחודי בארץ ואם עקרת בית, נולד גדל ועדיין גר בבת ים ("אין על העיר הזאת למרות שהיא שמרנית ודתית"), שירת 3 כמפ"ט קשר בפלח"יק של גבעתי (אבי ז"ל שירת בגבעתי הישנה ואני בגבעתי החדשה היינו צוחקים על זה הרבה) השתחרר בדרגת סמ"ר, עבד בחברת "אדגר - תעשיות טקסטיל" שנה וחצי כעוזר מזכירת חברה שהייתה גם יועצת משפטית ("למדתי ממנה הרבה חבל שהחברה נסגרה והיא פרשה לאלתר מהתחום המשפטי").  במשך 30 שנה עבד בתחום המלונאות, כשהתפקיד האחרון היה סגן מנהל קבלה במלון ברמת גן עד לתאונת עבודה. מה הזיכרון הכי מוקדם שלך?   1973, גיל 4 וחצי, מלחמת יום כיפור. נשארתי בבית עם אמא שלי ואחותי הגדולה ממני בשש שנים. אבי היה במילואים במלחמה. אמי לא הייתה במצב בריאותי טוב אז. היינו מסוגפים בבית וילונות שחורים מוגפים כי זו הייתה הנחייה של הממשלה דאז בכדי שכוחות המצריים והסורים לא יראו בתים מוארים שמא יפגיזו אותנו. אבי ז"ל נפצע באותו זמן ואני זוכר שאחותי ואני נגררנו אחרי אמי בחיפושים בבתי החולים אחרי אבי איפה שהוא אושפ