תראו אותי !!!!!
יום השנה העשירי לפטירתו של אבי. היום זה גם יום השנה של סבי מצד אבי ז"ל שלא זכיתי להכירו. היום התעוררתי בבהלה בשעה 03:00 בבוקר. לא בגלל פצ'וצ'ו אלא בגלל שפתאום הרגשתי מועקה עד מחנק עם הרגשת טילטול חזקה. מודה שלא יכולתי להירדם שוב ולו עוד שעה אחת נוספת בגלל הרגשות הללו. קמתי האכלתי את פצ'וצ'ו ועוד התלבטתי האם להירדם לעוד חצי שעה עד 3/4 השעה אך חששתי לתפוס את השינה שוב. קמתי סופית וציחצחתי שיניים ושטפתי פנים והתחלתי להכין לי ספל גדול של קפה שחור עם ארוחת בוקר שלא נהנתי ממנה בכלל. היה לי קשה כל ההתנהלות הזאת. ידעתי שהמונית שהזמנו שתקח את אמי ואותי לבית העלמין ירקון אמורה להגיע. שנאתי את המחשבה ללבוש מכנסיים ארוכות. שנאתי את המחשבה לנסוע לבית עלמין כי עדיין אני לא מצליח לעכל סופית בתת מודע שלי שעברו כבר עשר שנים מאז פטירתו של אבי בטרם עת. נרות הנשמה דלוקות כבר מאתמול בערב, שתיים במספר, הן הזכירו לי כל העת. הידיעה שהביקור בבית העלמין יהיה קצר מבלי אפשרות להתייחד עם זכרו של אבי ז"ל. מבחינתה של אמי שתבדל לחיים ארוכים וטובים זו רק אבן ולא מאפשרת לי להיות עוד קצת כי מבח