צח כשלג

שישה ימים אחרי שפצ'וצ'ו נפטר אימצתי חתול חדש.

חתול זכר בן 4, מסוג אנגורה, מסורס, שהובא אליי מהצפון, לבן כולו, בגלל זה שמו בישראל: שלג. דברן מאוד. 

במשך החודש האחרון התרגלנו אחד לשני. מבחינתי, זו שמחת חיים שיש לי מי שהוא שמחכה לי כשאני חוזר הביתה מהעבודה.

ממש לא מתחרט לרגע על האימוץ.

לפי דבריי אחד מהמוסרים של שלג אמר לי: "שלג ננטש בוודאות כי הסתובב מוזנח וחלש באזור תעשייה שאני עובד בו בצפון. בגלל שהיה כזה בייתי וחברותי מניח שהיו לו בעלים קודמים. ובגלל שאף אחד לא חיפש אותו כל הזמן הזה מניח שננטש שם או במקום קרוב והגיע לשם." לכן, אני משתדל להיות בקירבתו הרבה ושיהיה רגוע, למרות שלפעמים זה לא קל בכלל. לא שאני מקטר, חלילה וחס.

כשמגדלים חתול / כלב ישנה אחריות אדירה. לא כל אחד ואחת יכולים להבין זאת. לא כל אחד יכול לגדל חתול או כלב.

אני טוען, הן שלג והן אני זכינו ללא ספק.

כשאני יוצא לעבודה מאוד קשה לי להיפרד משלג, עם היד על הלב. הוא נותן לי תחושת בית. נותן לי תחושת שייכות. שמי שהוא אוהב אותי ודואג לי ודורש תשומת לב. אם לבני אדם לא אכפת להם ממני אז לפחות לחיית מחמד אכפת ממני.

**************************

לא אשקר ולא אכחיש:

אני עובר לאחרונה תקופה לא קלה מבחינה כלכלית, בטח ישנם כמה אנשים אנשים שמחים על כך.

מנסה להסיח את דעתי מהלחץ ללא הצלחה. מתבייש מלדבר על כך. מאוד קשה לי לבקש עזרה רק מהבושה.

**************************

הגידול הסרטני שהיה לאמא שלי - סרטן המלונומה בריאה הימנית - חזר וגדל.

שנה אחרי הטיפול האחרון שהיא קיבלה ושהוא הצטמק.

כשהבנתי זאת מבדיקת ה - PET CITI האחרון שהיא עשתה תפסתי את הראש. לא ידעתי איך להגיד לה את הפיענוח, עוד לפני שהרופאה שלה מהבית חולים אישרה זאת. ידעתי שאמא לא תאהב את זה. 

כשהיינו אצל הרופאה האונקולוגית שלה בבית חולים אז היא המליצה לה לחזור על הטיפולים שהיא קיבלה - 3 טיפולים אימונים, אחד לחודש. באותו מפגש עם הרופאה שאלתי שאלות מאוד קשות, מאוד נוקבות כמסורטן לשעבר כמו: למה לא הקרנות במקום טיפול אימוני? האם זה בגלל הגיל המתקדם של אמא שלי? האם זה בגלל מיקום הגוש? מי מבטיח שאחרי אותם 3 טיפולים הגוש ייצטמק או ייעלם? באותו מפגש בשלב מסויים אמא שלי הביעה חוסר טעם לחיות: מה שהספיקה לחיות היא חיה - משפט שזה היה קשה לי מאוד לשמוע ולהפנים.

ברור לי שאני אלווה אותה לטיפולים. אני מודע לזה שאני לא יכול להשאיר אותה לבד. שיהיה עליי לעודד אותה עד כמה שאפשר. אומנם, כשאני הייתי בטיפולים נגד הסרטן הערמונית אסרתי עליה לבוא והם היו יומיים פה זה סוג של סרטן אחר.

לא מוכן לוותר לאמא שלי!!!!!

לא מוכן לאבד גם אותה!!!!!

אני יודע איזו תיבת פנדורה תיפתח ברגע שהיא תלך לעולמה בשיבה טובה, בין אחותי לביני. כרגע, אני לא רואה את עצמי מספיק חזק נפשית וגופנית להתמודד עם הנושא הזה. בנות המשפחה, חברות וחברים (מתי מעט שיש לי) לא יהיו שם בכדי לתמוך בי.