זה אני

מה בי מזמין חדירה ללא הסכמה? אז איך זה מרגיש ליפול פעמיים בפח של אנשים נרקסיסטים וגם להיות קורבן אונס? ובכן, בושה. לפני כמה ימים עצרתי רגע כדי לשאול את עצמי כמה שאלות קשות. מה בי הזמין ואפשר לאנשים האלה לפגוע ולנצל אותי ככה? אז רגע לפני שאני צולל לניתוח של הדברים, חשוב לי להדגיש שאני לא מצדיק את ההתנהגות של הטורפים, הערפדים האלה. אני גם רוצה להבדיל מקרי אונס בחטף או באיומים מהאונס שעברתי בגיל 9 שהדרך לרגע האלים עצמו (ללא הסכמה מובהקת מילולית) הייתה מלאה בנורות אזהרה ודגלים אדומים. מעבר לזה כשמדברים על קורבנות אונס הרבה פעמים נוכחת תחושת אשמה חזקה ולא רציונלית, שיכולה אף להוביל לאידיאליזציה של האנס במקרים מסוימים. זה לא מה שאני מנסה לעשות כאן. את הטיפול שלי קיבלתי (וממשיך לקבל) ומאוד חשוב קודם כל לעבור דרך הכאב, הכעס ולהבין שמה שנעשה לי הוא ניצול, פגיעה וכן הלאה.. הסיבה שאני ניגש לשאול את עצמי שאלות של אחריות אישית היא כי אני מאמין שיש כאן שיעור רוחני גדול סביב גבולות וחיבור למצפן הפנימי (הגוף). מעבר לזה כשאני לוקח אחריות על הסיפור שלי אני בעצם מזדכה מחדש בתחושת הביטחון והערך שלי (שלא ה

מאז השבת השחורה (7.10.2023) הגעתי לכמה וכמה תובנות: 1. החברה השתנתה לה לחלוטין. תהליך השינוי התחיל בגל הראשון של הקורונה רק שאותה השבת השחורה העמיקה את השינוי. לאף אחד כבר לא אכפת מאחר חוץ מהתחת של עצמו. מי שחשבתי אותו לחבר הוא בעצם לא חבר. כל אחד ואחד לחייו. לא מעוניינים לעזור, להושיט יד. 2. כשמאלן לשעבר, כמי שתמך במפלגת "העבודה" של רבין ופרס ז"ל, הפנמתי יותר ויותר שאין אימון בערבים ושהם לא רוצים בשלום ולא משנה מה תעשה עבורם אלא רק בלהשמיד אותנו (פסגת אהוד ברק כראש ממשלה - הנשיא קלינטון - יאסר ערפאת המחישה לי את זה טוב טוב). 3. החיים הם לא סרט שיש בו HAPPY END או סיפורי אגדות. הם בעצם מלחמה אחת מתמשכת ומתמשכת. אתה לא יכול לשנות אותם ואת האנשים. מה שכתוב זה מה שכתוב, לטוב ולרע. 4. לעולם, אבל לעולם, סטרייט לא יהיה גיי ולהיפך. זה שאני מתאהב במי שהוא לעולם לא יהיה גיי זו בעיה אחת גדולה שלי. 5. תוסיפו את העובדה שהדעות הפוליטיות הקצינו בצורה מפחידה. החברה הקצינה את דעותייה. דהיום אני לא יכול להביע את דעותיי מבלי לחשוש שמא הצד השני ייקבל עליי את הסיבוב. בנוסף, גם הפחד להגיד שא

הוא גבר בן 55 וחצי, למרות שהוא לא נראה לגילו. נו........ טוב הוא ניחן בגנטיקה וגם מקפיד על ניקיון פניו פעמיים ביום כשכל פעם פעמיים. הוא יושב צפון בביתו כמעט שבוע. הוא רק התחיל לעבוד במקום עבודה חדש לפני שבועיים כשהוא עם שיעולים וחום גבוה. רק אתמול הועיל ללכת להיבדק אצל רופאת המשפחה שלו שמן הסתם כעסה עליו שהוא הזניח את הבריאות שלו ושלחה אותו במיידי לעשות צילום רנטגן חזה ובדיקות דם. מן הסתם, לפי תוצאות בדיקת הרנטגן, על פי מה שהוא הבין, הוא סובל שוב מדלקת קרום הריאה השמאלית. כמובן, ללכת לעבודה הוא לא יכול. את בדיקות הדם הוא כבר עשה על הבוקר. הוא כל כך מפחד מהמחשבה ששוב יש לו דלקת קרום השמאלית שזה אומר שוב לשבת בבית עד להחלמה ואז הוא מסתכן בלאבד את מקום העבודה החדש שלו. ולמצוא מקום עבודה חדש בגילו המתקדם זה קשה מאוד. מצד שני, להכנע ללחצים של אמו בת 80 פלוס ללכת לעבוד בכל מחיר גם אם אתה גוסס רק בגלל שזה מקום עבודה חדש זה מרתיח אותו כי נשאלת השאלה: מה הועילה דעתך למצבו הבריאותי עכשו? הוא חולה בדלקת קרום הראיה השמאלית ואם הוא לא היה נבדק והיה סוחב את זה הוא היה עלול למות. הוא אומר לעצמו: &quo