סופת הוריקן

זה כבר כמה ימים אני עושה חשבון נפש ביני לבין עצמי.

עבודה - כשניסיתי לחזור לשוק העבודה לענף המלונאות כי הבחנתי בהתאוששות בענף נאמר לי במפורש כי בגלל הניסיון הרב שיש לי (28 שנה) אין לי מקום באותן מערכות שהגשתי מועמדות. איכשהוא אחרי חיפוש אינטנסיבי מצאתי מקום העבודה שלא בתחום המלונאות. אחרי 10 ימי עבודה התחילו לנפנף בסכין הפיטורין בגלל שאין לי ידע בתוכנת אקסל. מבחינתי, זה היה סתם תירוץ לגרום לי להתפטר או לפטר אותי. בסוף, זרקתי את העט ועזבתי. חוסר ידע וניסיון באקסל זה היה רק תירוץ מבחינת מקום העבודה כי ראו אצלי שתודעת השירות הפרונטלי מאוד גבוה. אומנם, כעבור מספר ימים מצאתי מקום עבודה חלופי. ללא ספק, זה פגע בי והותיר בי צלקות והוריד לי את הביטחון האישי והמקצועי. מאז תאונת העבודה שעברתי לפני 25 חודש שכתוצאה מכך נכנסתי לפוסט טראומה ויד נכה במיוחד שעברתי את גיל החמישים זה גרם לי לבלבלה רצינית וחוסר יציבות אישית.

ככל שהימים עוברים אני מגלה שישנן "נשמות טובות" (אני יכול לחשוב על שניים לפחות) שרק מזיקים לי מבחינה מקצועית ומלכלכים עליי על מנת לא להתקבל חזרה לענף המלונאות.

מה גם שלאחרונה לא יכולתי להחזיק שום מקום עבודה יותר מחודש - חודש וחצי ועזבתי. עזבתי כי לא יכולתי שלא לשאת את העוול ולשתוק. לא יכולתי שלא להגיד את האמת בפרצוף גם אם היא לא נעימה לאוזן. הרבה לא מבינים את הנקודה הזאת. הרבה אומרים לי לשתוק כי הם זקוקים לעבודה שבכל מקום יש עשבים שוטים. אני יודע שהעזיבה שלי בחודשים האחרונים לא עושים עליי רושם טוב.

אמירת האמת בפרצוף - תמיד אמרו לי לסתום את הפה ולהוריד פרופיל כי המערכות לא אוהבות אמירת האמת במיוחד אם אתה עובד פשוט וקטן. מצטער, הגיע הזמן להגיד את האמת בפרצוף גם אם היא לא נעימה לאוזן.

חברות, רעות - תמיד אמרו לי, במיוחד מאז הגל הראשון של הקורונה, שאין דבר כזה חברות, רעות. בחצי שנה האחרונה הבנתי את זה טוב מאוד. אני חייב להפסיק לנסות לשמר חברויות אם אנשים לא מעוניינים בכך. שהרי חברויות הן דו כיווני ולא חד כיווני. מצטער להגיד: לא מאמין כבר בחברויות. אין היום חברות אמת.

מלחמה יומיומית - מבחינתי, כל יום זו מלחמה סזיפית. התובנות שלי ביני לבין עצמי זה לקום ולהילחם מחדש. כי אנחנו הפוסט טראומתיים שקופים, לא נראים ונדחקים לשולי החברה. כל מי שמציג את עצמו כמי שבא לעזור ולסייע אינו עוזר בכלל ורק מפריע.

זוגיות ואהבה - קשה לי ההתמודדות האישית שלי עם האהבה שלי למי שהוא שאני יודע שלא יחזיר לי אהבה חזרה כמו שאני רוצה כי הוא לא גיי. כן....... אני מאוהב בו שנים ואני לא יכול להשיג אותו מעבר לחברות שבינינו, אני לא יכול להגיד לו שאני אוהב אותו באמת מעבר לחברות נפש שבינינו. ככל שהזמן עובר אני מבין שהוא הגבר של חיי מבחינה אישית ולא רק גופנית.

משבר גיל 50 - יכול להיות שאני חווה עכשו, בימים האחרונים, את משבר גיל ה - 50. כל הבלבלה הזאת, חוסר היציבות הזאת, גורמת לי להרגיש שאני נמצא בסופת הוריקן אחת גדולה. אוי, אלוהים איזו חתיכת סופת הוריקן שפשוט טורפת אותי מכל הכיוונים.

ברור לי שאנשים עוברים דברים בחייהם, כל אחד עם החבילה שלו ואני לא יכול לצפות

שיבואו לעזרתי. כל אחד מתמודד בצורה כזאת או אחרת. מצד שני, כשהם מספרים לי את הבעיות שלהם יש לי תחושה שהם מצפים לקבל ממני אוזן קשבת אז למה כשאני מספר את הצרות שלי אני מצפה שהצד השני יקשיב לי?? אין לי תשובה על כך.

במיוחד שאני אובחנתי כפוסט טראומתי כתוצאה מתאונת עבודה ושהאונס הקבוצתי שעברתי בגיל מאוד צעיר לפני 46 שנה צפה שוב פעם הצד השני מספר לי שהוא אובחן גם כפוסט טראומתי. מבחינתי, זה לא כמו הסיפור שלי. פשוט אני צריך, זקוק, ליד מושטת, אוזן קשבת עם כל הקושי בעניין. כל אחד מתמודד אחרת עם הסיפור שלו.

אולי.............

אני צריך להפסיק לשתף.

אני צריך להפסיק לצפות מהאחרים שיושיטו יד, אוזן קשבת.

אני צריך להתמודד עם הדברים שאני חווה כי זה מרחיק את האנשים. גם ככה אני מודה שהפסקתי להיות חברתי.

זהו!!!!!

פרקתי את אשר על ליבי.

(פוסט זה נכתב בלשון זכר אך מתייחס לשני המינים.)