ילדי שמנת


הבלוג שלי הוא יומן אישי שלי.

אני משתף את הפרקים ממנו למרות היותו מאוד אישי. הדגש על מאוד.

לפעמים אני נזכר ומתעסק בעבר שלי זה משום שהמקרים והשדים מהעבר צצים להם וגורמים לי להתחשבן איתם וגם לנתח אותם שוב ושוב. נכון, העבר שייך לעבר. אדם - ללא עבר אין לו הווה וגם לא עתיד. אם אדם לא יכיר בשגיאותיו מהעבר וגם לא יבין מה גרם לו לשגות לא יבין מה לא בסדר וגם לא יבין איך לא לחזור עליהם שוב.

******************

כל הארץ רועשת וגועשת בדבר מנהג הנידה מצד אחד ובדבר איך מעיזות נשים נשואות להצטלם בבקיני, מצד שני.

אומנם אני לא אישה, עדיין, וגם לא חוויתי לידה מהי ומחזור מה הוא, טוב שכך. אבל, בחייאת זומזום מה אכפת לכם כציבור מה אישה וגבר עושים בגופן שלהם? כל עוד הם לא הולכים ערומים ברחובות וכתוצאה מכך פוגעים ברגשות של אחרים מה אכפת לכם? אני לא בעד שאישה מלאה תלך עם בגדים לא פרופוציונלים לגופה כמו מיני קצרצר או מכנסיים קצרצרות כי בעיניי זה לא יפה וגם לא נאה, כמו שגבר מלא לא יתאים לו בגד ים טנגה. חוצמזה, מה אכפת לכם?

שכל אחד ייעשה בגופו מה שהוא ייעשה - גבר או אישה - במרחב הציבור. במרחב הפרטי, בדלת אמותייך, תעשה מה שאתה רוצה - גבר או אישה - תעשה מה שאתה רוצה מצידי תלך ערום לגמרי.

זה כמו שאני מקבל הערות עוקצניות ועיקום אף לגבי כמה צמידים יש לי ביד ימין שלי. מה אכפת לכם.ן? זה הגוף שלי. אני מרגיש בנוח עם זה ואף זה אפילו מחמיא לי.

במקום לפעול לאחדות, הבנה הדדית, להסכים שאפשר לא להסכים נותנים במה להקצנה בלתי מובנת.

*******************

02:30 בלילה

מנסה 20 דקות לחזור לישון לקול צווחותיהם של ילדי שמנת שבטוחים שהעולם של האבא הטחון שלהם. 

יצאתי החוצה והודעתי שאם הם לא עפים לי מהחלון, אני פונה לרשות ההגירה ובודק את הסטטוס של ההודית שלהם.

תוך דקה הם נעלמו....... אולי מהחשש שהם יאלצו לאכול ת'אוכל של אמא שלהם, כשהזרה תגורש.

ובא ציון לגואל.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

תראו אותי

סרטן זה סרטן

ימים טרופים