היום
המציאות מאוד קשה ולכן היא טופחת לך בפנים.
תרצה או לא תרצה זו האמת לאמיתה. אני לא מרשה לעצמי יותר לברוח לעולם הדמיון למרות שנורא קשה לי. נפגעתי נורא מאנשים, גם בתקופה הזאת של החמישה חודשים האחרונים. לא עוד. לא רוצה להיפגע יותר. הולך להיות קשוח, תוקפני, אסרטיבי, אומר את מה שאני חושב לטוב ולרע.
מי שלא רוצה אותי בחייו או בחייה יודע.ת היכן הדלת. רק תעשה.י טובה: אל תחסום / תחסמי את הפתח.
כמו שהשכנה שלי שהיא כמו אמא שנייה שלי אמרה לי "תעשה מה שאתה רוצה בבית שלך. כמו שאתה שומר על השקט תמשיך על כך. אל תחשבן לאחרים". היא צודקת בזה מאוד. החינוך הקפדני מדי של האמא הטורקיה שלי על גבול החינוך היקי של "מה יגידו אחרים" משפיע עליי מאוד. אני צריך להתחיל לשחרר ויהי מה.
********************
בילדותי, בנעוריי ובבגורתי לא האמנתי בעצמי עד כמה אני יפה.
זה היה מתוך חוסר ביטחון עצמי........ חוסר ביטחון נמוך מאוד ברמה של ביוב. רק לאחרונה הבנתי שזה נבע מהעובדה שהייתי ילד שמנמן ולא מקובל בעליל. מה גם סבבו אותי אנשים, כביכול חברים וחברות, שידעו להקטין אותי. בזמנו, התלהבתי מהיופי החיצוני שלהם רק שלא הבנתי כמה הם חלולים באישיות שלהם. היום, אני מקיף את עצמי בחברים וחברות שיודעים לפרגן לי ומפגינים את אהבתם אליי.לאחרונה התחלתי להבין ולהפנים שאני יפה באישיות ובחיצוניות שלי כאחד. ומרשה לעצמי להיות גאה על מי שאני ומה שאני.
לא נותן וגם לא אתן לאף אחד שיקטין אותי יותר. אני יפה באישיותי ובחיצוניות שלי.
לצערנו הרב, המציאות של היום מתעסקת ביופי, בחיצוניות ולא בתוכן. חבל מאוד.
********************
היום נוח לי הלבד הזה, ללא בן זוג.
לא משום שאני לא מחפש. זה מתוך נוחות כי אני רואה את החומר האנושי הקיים בחברה אז למה לי לחפש? שוב לצאת (גם ככה לא הייתי טיפוס של בילויים ומועדונים). אתרי הכרויות של הקהילה הלהט"בית מלאה בגברים שמחפשים סטוצים ותו לאו. פאבים של הקהילה בתל אביב יש והם מתי מעט וגם שם אם מוצאים אזי הם לסטוצים בלבד. נדיר מאוד אם מוצאים משהו רציני. מה גם לא בא לי להרגיש סוג של זונה, סליחה על הביטוי.
אולי יום אחד יגיע האביר על הסוס הלבן.
אני עדיין אופטימי. בגילי המופלג.
תגובות