זה אני

ר' שלום רב, בכוונה אני לא רושם את שמך המלא משום שאני לא מעוניין לעשות לך שיימינג. בזמנו נקלעתי לקשיים כלכליים ופניתי אלייך ולשותפך על מנת לקבל הלוואה. מכרתי לכם את הבית שהיה ברשותי ושילמתי עלו משכנתא כמעט 20 שנה וגרתי בה בשכירות כשכל חודש שילמתי 3500 ש"ח על דירה של שני וחצי חדרים, בלי מעלית ובלי חנייה. עמדתי בתשלומי השכירות ולא פספסתי חודש אחד בתשלום. יש לציין, כי במשך כל זמן השכירות בדירה שהייתה פעם שלי חפרת לי מתי אני מפנה אותה כי אתה רוצה לבצע בה שיפוץ דירה וחלוקתה לדירות משנה. וזה מבלי להתחשב בכלל שאני סובל מרטיבות בגג ובקירות ומבלי לבוא לסייד ולצבוע אותה. כשסוף - סוף פיניתי את הדירה לדירה אחרת ברשותך - שהיא הייתה מחולקת וקטנה מאוד (45 מ') ולא הייתה שווה את סכום השכירות של 3500 ש"ח - היא במצב גרוע מאוד למגורים עד כדי כך שהתקרה הייתה מתפוררת והיו רואים את ברזלי הבנייה שבתקרה. פיניתי את הדירה ההיא כשסיימתי את תקופת ההקרנות כנגד סרטן הערמונית. מיותר לציין, שלכל אורך תקופת הטיפולים כנגד סרטן הערמונית שעברתי לא התעניינת בכלל - לא אתה ולא שותפך - במצבי והאם אני צריכים מ

  אני לא יציב (כמו כולנו, כדרך אגב) שילוב של חכם ודפוק בו זמנית. לא יודע להתמודד עם החיים. מלא בכעסים, צלקות, ופצעים פתוחים. ולמרות הכל, אני מנסה להישאר נאמן לעצמי. לעקרונות האלו, של הלב הסגור. לא מאפשר לאף אחד להתקרב, לעבור איתי, את כל החרא שלי. אני לומד להתאושש, להבין שאני ראוי, לכל האהבה הזאת, אבל אני לא מצליח, לא משנה כמה ניסיתי. והשריטות האלו, לא נראות כלפי חוץ. כי אני יודע לשחק אותה גיבור, אני אלוף העולם בלהסתיר. לפעמים אני טוב מדי, ומהפחד נהפך להיות אדיש. אני יודע להיות זה שמחבק כשצריך, אבל כדי לא להיקשר, אני הופך לתוקפני, ככה זה תמיד. אני מלא חומות, כל פעם נסגר עוד קצת, עד שאני נאטם לחלוטין, רוצה לזרוק זין לכל הכיוונים,ל שכוח מה זה להרגיש. ובסוף כל יום, זה תמיד קורה לי, אני עוצם את העיניים, ושם את הראש על הכרית. מוצא את עצמי נאלץ להתמודד, עם כל ההרס הזה............ שנקרא אני. *************** אנחנו חיים בדור שהמילים "אני אוהב/ת אותך" הפכו להיות חסרי משמעות. אנחנו חיים בדור שקל מאוד לדבר, אבל קשה מאוד לבצע. אני בטוח שגם אתם שמעתם את המילים האלו לא פעם אחת, בטוח גם לא פע

השבת השנייה בדירה החדשה שלי זו בעצם השבת הראשונה שלי שהתעוררתי בבוקר בכייף שלי. לא היה אכפת לי להתעורר בשעה 06:30 בבוקר אבל לקום בפועל לקום חצי שעה אחר כך. לאכול בכייף את ארוחת הבוקר עם הקפה שלי ולתת לצ'וצ'ו להסתובב לו בכייף שלו בבית (הוא לא האמין שאני בבית בשעות האלה לאחר שאתמול עוד עבדתי משמרת כפולה). מודה ומתוודה שעוד מיהרתי בבוקר של יום שבת בהליכה הלוך וחזור לאמא שלי רק בכדי לבקר אותה ביקור קצר בהתאם למגבלות הקורונה. איזה שקט..... איזו שלווה.... ממש תענוג..... לא אכחיש ולא אשקר: אני מרגיש שאני נהנה בבית החדש שלי. ************** https://www.youtube.com/watch?v=XtQMdVyNlx8 ************** תזהרו מאנשים שמתיימרים להיות חברים שלכם שלא יתקעו לכם סכין בגב כי או אז הכאב יהיה יותר כואב וחזק.

11 יום לא כתבתי בבלוג שלי. לא בגלל שלא רציתי לכתוב. לא בגלל שלא היה SAY. אלא בגלל ש............. התחלתי לעבוד משמרות כפולות (לא מקטר על זה, נהפוכו: עושה כסף). שוב עברתי דירה בשנה וחודשיים האחרונות. מה שכן, זה היה מתיש, מעייף. לפחות עברתי לדירה ללא ג'וקים ויותר מרווחת. ומודה שלא בא לי לצאת מהדירה הזאת, הן בגלל השקט שבה והן בגלל בעל דירה שהפתיע אותי מאוד לטובה. מה שחשוב לי מאוד ביומיים הקרובים שאני בחופש ללכת לנצל את החופש פשוט לנוח ולזמן איכות עם אלפונסו החתול שלי, שבזמן האחרון הוא עונה לשם צ'וצ'ו, על מנת שיירגע ויתרגל לבית החדש. דווקא כייף לי להיות בדרה החדשה עם הגשם העכשווי. ***************** הגשם הזה מרגיש עצוב כמו החייל - גיבור מלחמה שנכנס לעיר שנחרבה. הוא מנקה את הרחובות , מוחק את הזיכרונות ואישה מביטה בו מהחלון. היא היחידה ששרדה והיא לבדה. הוא מחייך לה באפיסת כוחות, מסתיר את הידיים המטונפות, הוא הזדקן מאז שיצא למלחמה, החלום שלו לישון לילה אחת במיטה חמה. האישה מקשיבה ללחש של הטיפות ומנסה לקרוא בין השורות. הנוף שלה זה רק הריסות וחיות רעבות משוטטות, הרוח דוקרת דרך סדקים ב

מי שמעריך לא עוזב, לא משחרר, רוצה להישאר. הרבה זמן. כן ככה, צמוד . בלי לחשוב יותר מידי . החיבוק , התחושה שחסרה לכולנו בתקופה הזאת, תעריך את הרגע הזה, ואל תתן לו ללכת. רק אם באמת שברת את הכלים ואיבדת את עצמך. אם הוא שלך הוא יהיה שלך בכל מחיר, הוא איתך? כל השאר שילכו לחפש במקומות אחרים. זה לא נשכח, אך המבט המחמם זה כשהנפש נרגעת לפני עוד סערה, גם אם זה וויכוח קטן שעושה מהומה גדולה אז מה ? זה חלק מהאתגר והאמת? שהוא כיף. הכל תלוי בגישה שלכם. אז כן, מי שמעריך לא עוזב, מי שאוהב נותן יחס כפול ומתגעגע גם בשנייה הראשונה שנפרדתם לדרכם. אי אפשר להסביר תחושה מספקת, אפשר להרגיש אותה. את/ אתה , תהיו אתם. תרגישו תחושות ותיישמו אותם אל תברחו כשקשה , תתמודדו . תלמדו להתמודד עם הכל. זה חלק מהחיים , האתגר הוא גדול ולא פשוט אבל אם תתנו לזה צאנס  מבטיח לכם שיכול לעבוד **************** תגידי לכולם שהכל בסדר, שמה שצריך לקרות קורה שהכל לטובה ותעלי עוד סטורי של חיוך מזויף שמראה אותך כאילו "שמחה" תצאי עם חברים, תדברי עם 10 גברים בו זמנית אבל ברגע ובשניה שתהיה לבד תורידי את המסכות ותבכי על זה שהוא הלך ש

שנה וחודשיים עברו מאז שעברתי לדירה הנוכחית. די נהנתי ממנה עד אשר........... הגעתי לחודשי הקיץ ונחילי ג'וקים החלו בבית להסתובב להם ולא משנה כמה שטפתי את הבית. גם ריססתי את הבית אך שום דבר לא עזר. בידיעה שהג'וקים הגיעו גם לשכנה שלי. עם מעט מחקר גיליתי שהג'וקים עולים מהמסעדה ומהמספרה שמתחת לבניין. פניתי לבעל הדירה וביקשתי ממנו שידבר איתם בכדי שירססו וינקו אצלם, אך ללא הועיל: בעלי המסעדה שיקרו לו שהם מרססים כל שבוע, והספר גם לא טרח לנקות ולשטוף. הספר למרות שהוא נשוי התחיל להטריד אותי מינית אחרי שגילה משתי תספורות שעשיתי אצלו שאני בכלל גיי וממש ניסה לכפות את עצמו עליי. ברגע שהבנתי שזה הכיוון הפסקתי להסתפר אצלו, אך המשכתי להרגיש שהוא אוכל אותי במבטיו כל פעם שהייתי יוצא מהבניין ו / או מוציא את הראש שלי מהמרפסת או לתלות  כביסה וזה נתן לי הרגשה לא נעימה, בלשון המעטה. כשהגיע המועד להאריך את חוזה השכירות התחלתי לדאוג, לתהות: האם אני רוצה להמשיך לגור בדירה הזאת? מה יקרה אם בעל הדירה ירצה להעלות את שכר הדירה? הרגשתי שלמרות ששכר הדירה שאני משלם כולל הכל מאוד לא מוצדק בכלל והוא גבוה מאוד.

הרב אשלג אמר שעיקר האדם הוא הרצון שלו,ועל יסוד זה תימצת הרמב״ם את כל ההוויה כולה. ולמה אני אומר את זה? כי אתם חופשיים, חופשיים בלאהוב את עצמכם, ולהשתחרר מכבלי הקשיים של ערס השנאה העצמית. כי בואו נדבר דוגרי, לא תוכלו לאהוב מישהו אחר, כל עוד אתם לא אוהבים את עצמכם, אתם רק תחיו באשליה שיש כאן אהבה,כך שברוב הפעמים אתם תהיו סקפטיים. אתם תחשבו שלא באמת אוהבים אתכם,אלא משקרים לכם, שאם אומרים לכם את זה, זה כי באים לנצל אתכם. או שאתם תרגישו אהבה שהיא תלויה בדבר,והדבר הזה הוא לא טוב, אתם תתחילו להיות אינטרסנטים, תחשבו רק על הצרכים שלכם, ולא של מי שעומד מולכם, ואז אהבה נהפכת לכלי קבלה, ולא לכלי של נתינה. תבינו, איך שאתם מסתכלים על עצמכם, כך תסתכלו על אחרים. תסתכלו על עצמכם בצורה ביקורתית, כך תסתכלו גם אצל האחר. תסתכלו על עצמכם כלא טובים, כך אחרי זמן מסויים אתם לא תראו את האחרים כטובים. תהיו מיואשים מהחיים שלכם, אתם תראו את העולם כמיואש. איך שאתם מסתכלים על עצמכם, כך אתם תסתכלו על העולם. מחשבה יוצרת מציאות? על זה נאמר:"welcome to the club" כי הגעתם למקום הנכון, איך שתחשבו על עצמכם, כך המ

                                  אני כותב את הפרק הזה כסיכום ביניים. זהו הולך להיות פרק ארוך כאורך הגלות. בילדותי הייתי ילד שמנמן. הייתי משקיע בלימודים, מגיע ללימודים מוכן אחרי שעשיתי שיעורי בית ולמדתי את החומר ואפילו יותר מכך. לא הייתי ילד מקובל בכלל, נחשבתי ילד חננה. בגיל 9 עברתי אונס קבוצתי בשירותי הבנים בבית הספר על הרצפה שהייתה מלאה בשתן באחת מההפסקות. בעקבות האונס הקבוצתי סבלתי במשך 3 שנים מחרם שכבתי כלל בית ספרי (מיותר לציין, כי למרות ניסיונותיה של המחנכת בחודשים האחרונים של כיתה ח' לפני שנפרדנו וכל אחד ואחת פנה לבית ספר תיכון שהוא בחר לא צלחו). המורה לתנ"ך שהייתה עדה לאונס הקבוצתי לא דיווחה למנהל בית הספר היסודי שלמדתי בו בזמנו, מבחינתי היא הייתה שותפה לפשע, כשהיא ואני היינו עוברים ברחוב היא הייתה עוברת למדרכה שממול או הייתה עוברת עם מבט מושפל. עד גיל 9 הייתי תלמיד מצטיין - ציונים של 80/90/100. במשך 3 שנים האחרונות אחרי האונס סבלתי לא רק מהחרם השכבתי אלא גם משתיקה. לא הצלחתי לדבר בכלל. איבדתי את יכולת הדיבור. מתלמיד מצטיין התדרדרתי ברמת הלימודים לציונים של 60 ומטה, למ