זה אני

בימים האחרונים מדברים על הקדמת הבחירות. על רקע: חוק הגיוס שלא עובר כמו שצריך. על רקע החקירות כנגד ראש הממשלה. כנראה, שלראש הממשלה נמאס לנהל ממשלה ימנית לאומית קיצונית כי הוא מבין שהוא לא יכול למשול כמו שצריך. או לחילופין: הוא מרגיש שהוא לא יכול למשול עוד יותר לאור החקירות שכנגדו. לכולם ברור לחלוטין, שאני לא מאוהביי ראש הממשלה, בנימין נתניהו - לא שאני שונא אותו רק לא אוהב אותו כאדם וכאישיות - וגם לא מתומכיי מפלגת הליכוד. מצד שני, תמיד טענתי שאם יעמדו בראש המפלגה אדם - כמו: סילבן שלום, גדעון סער - שהוא שקול, בעל יושרה אישית ופוליטית, מציג את עמדותיו הפוליטיות הלא קיצוניים, הייתי בוודאי ובוודאי מתחיל לשקול ברצינות להצביע לאותו מנהיג הליכוד.  כל עוד שאין אישיות פוליטית הנכונה בראש המפלגה הזאת אני ממשיך לפטור את עצמי מלהצביע עבור המפלגה הזאת. אני מבקש להבהיר כאן ברשי גליי: לא לאבי גבאי מהמחנה הציוני ולא ליאיר לפיד יש סיכוי לנצח את בנימין נתניהו לראשות הממשלה. מאחר ושניהם במשך שלוש וחצי שנות ממשלת נתניהו הרביעית לא שימשו אופוזיציה רצינית ולעומתית לממשלה הזאת. הממשלה שי

אני מבקש להבהיר דברם מראש: יש במשפחתי 5 רופאים, כל אחד ואחת בתחום שונה. כתוצאה מכך יש לי הערכה גדולה וכבוד לתחום הרפואה. אני לא מסכים עם האלימות הגואה כלפיי אנשי הרפואה וכלפיי האחיות במדינת ישראל משום שהם מבצעים עבודת קודש, אני מזדהה עם עבודתם בגלל אנשי הרפואה במשפחה שלי. אני לא מסכים עם הבירוקרטיה שיש במערכת הרפואה. למרות אנשי הרפואה שיש לי במשפחה, אני מגלה אפס סבלנות וסובלנות לסחבת הקיימת במערכת הרפואה. יותר משלושה חודשים שולחים אותי מפה לשם, תביא את הטופס הזה, תשלח את הטופס הזה, לא שלחת את הטופס הזה תביא את הטופס הזה.  סופסוף, אחרי המתנה מורטת עצבים אישרו לי MRI ערמונית, בבית חולים שיבא. הכל טוב ויפה. כשהתקשרתי לתאם תור בזימון תורים ביקשו שאשלח את ההפנייה ל - MRI. כמו כל תלמיד טוב שלחתי את הטפסים הרלוונטים - ההפנייה, שלושת ממצאי בדיקות הדם השונות שעשיתי בהפרשים של שבועיים / שלושה. קיבלתי אישור במסרון שאכן הם קיבלו את הטפסים. ואז.................. יום אחד "בום" קיבלתי טלפון מבית חולים שיבא שבו הם מודיעים לי שחסר להם את טופס של האורולוג שמסביר מדוע עליי לעשות MRI. ש

זהו פוסט זועם. זועם עד מאוד. כמי שהחזיק בדעות פוליטיות של שמאל מרכז אני לא מסכים עם ההפגנה שהתקיימה במוצא"ש (11.8.2018) של וועדת המעקב לערביי ישראל תחת הכותרת: שיוויון זכויות, במיוחד עם הנפת דגל פלסטין בהפגנה. אפשר להתווכח, אפשר להסכים או לא להסכים עד כמה הערבים צודקים או לא צודקים. אפשר להסכים שלא להסכים. הפעם הם לא צודקים. הפעם אני לא מסכים איתם למרות ההגיון שלהם.  ערביי ישראל - הנכם חיים במדינת ישראל. מבחינתכם, תנאי המחייה בארץ הם מהטובים ביותר בעולם. במדינות ערב באזור היו טובחים בכם, מרעיבים אותכם, אפילו היו מתעללים בכם. רק במדינת ישראל לגיטימי להפגין, לגיטימי למחות, לגיטימי להציע הצעות חוק בבית המחוקקים. אבל להרחיק לכת ולנפנף בדגלי מדינת פלסטין שאינה מדינתכם בכלל ועוד במדינה שאתם חיים בה היא מדינת ישראל? הרחקתם לכת מאוד. איפה ההגיון שלכם? איפה עמוד השידרה שלכם? האם ככה אתם יורקים לבאר שאתם שותים ממנה? האם ככה אתם מקיאים על היד שמאכילה אותכם? הבהרתי לא פעם כאן בבלוג שלי שאני לא מאוהבי "הליכוד" בכלל וראש הממשלה נתניהו ואנשיו בפרט. הפעם אני מסכים א

לדעת רוב הפרשנים הפוליטיים והפרשנים בעיתונות הכתובה והאלקטרונית הבחירות יוקדמו לתחילת שנת 2019. ואני מסכים לכך. לא משום שאני שמאלני - טעות כתיב: סמולני - ולא משום אהבת נתניהו. אלא משום שהפילוג בעם והקיצון הגיע לשיא שלא היה מעודו: חוק הלאום הוא השיא בפילוג. השינאה לפלסטינאים גואה. אני לא אוהד יותר את הערבים לאור סירובם המתמשך למדינה בגבולות מוסכמים. הפסקתי לדגול בשלום עם העם הפלסטיני מאז קמפ דיוויד בתקופת ראש הממשלה ושר הביטחון אהוד ברק והנשיא קלינטון, בקדנציה השנייה שלו כנשיא. הרשימה המשותפת בכנסת לא דואגת לאינטרסים של הערבים במדינה ומתעסקת יותר בזכויות של העם הפלסטינאי. כגאה מוצהר ששירת בצבא שרות סדיר מלא של 3 שנים והשתחרר מהשירות בדרגת סמ"ר ואחר כך המשכתי לשרת במילואים עד גיל 40 ואז השתחררתי סופית בדרגת רס"ל, כמי שמשלם מיסים כחוק ולא חי על חשבון המדינה כועס נורא על חוק הפונדקאות. אם הייתי ממשיך בקשר זוגי שהיה לי עד לפני 9 שנים והיינו רוצים ילדים היינו צריכים לנדוד למדינות אחרות בכדי לעשות ילדים בפונדקאות והיינו צריכים להיפרד מהרבה מאוד כסף. לא הגיוני בעליל שזו