זה אני

כשאתה נכנס למקום עבודה חדש - ברכות לתפקיד החדש. בהצלחה. אתה אמור ללמוד להכיר את המערכת. את הנוהלים שלה. את צוות העובדים של המערכת - הכפופים לך ואלה שעובדים איתך. אף לבצע שיחות של אחד על אחד עם העובדים לכפופים לך במחלקה. אתה לא אמור להפגין שרירים כבר מהיום הראשון ולא משנה כמה שנים אתה בתחום, 12 / 20 / 30 שנה. לפחות בחודשיים הראשונים אם לא בשלושה חודשים הראשונים אתה אמור לסתום את הפה, לפחות. אתה רוצה לבצע שינויים במחלקה שלך? סבבה, זה מבורך רק אחרי שאתה לומד את המערכת למרות דרישות המנהלים שמעלייך. מנהל חדש / עובד חדש כאחד. עבדתי במקום עבודה שמהיום הראשון הפגנתי שרירים, נתתי לכולם את ההרגשה שאני יודע את העבודה ומהר מאוד הראו לי את הדלת החוצה. כי נכשלתי בלהכיר את המערכת, בלהכיר את הצוות המנהלים ואת העובדים (הכפופים אליי ושעובדים איתי). לא השכלתי להבין שמה מתנהל במערכת X לא מתנהל ככה במערכת Y: כל מערכת היא יחודית לעצמה. גם אני הייתי סגן מנהל, ממלא מקום מנהל מחלקה ומנהל תורן בסופי שבוע. גם הקמתי את המחלקה במלון חדש על כל הקושי שבעניין וזה היה אתגר בעיניי. למדתי המון מהשלב הזה, מקצועית ואישית.

בימים האחרונים אני מוצא את עצמי שאני נמצא על פתיל קצר לא מסוגל לחייך, לא מסוגל להצחיק ולצחוק, לא יכול להכיל את האחרים, כל דבר, כל משפט מקפיץ אותי רק רוצה לשבת בשקט שלי, להירגע, לעשות חשבון נפש, סיכום ביניים. מרגיש ששום דבר לא הולך לי כמו שצריך, הן מבחינה אישית והן מבחינה מקצועית. תיסכולי הפוסט טראומה צפים להם מחדש, הידיעה שאף אחד ואף אחת יכולים להבין אותי ואת מה שאני מרגיש. מרגיש OUT OF BLUE. רק רוצה לצעוק צעקת "תראו אותי. תקשיבו לי. רע לי. תעזרו לי". ************************************* לסוקרטס הייתה טכניקה להתמודדות עם אנשים מעצבנים… האם אי פעם הייתם במהלך ויכוח שהאדם השני רק צועק כדי להוכיח שהוא צודק? אין דבר יותר בלתי נסבל, נכון? יום אחד סוקרטס הותקף על ידי גבר. הוא היה אדם חצוף ולא תרבותי, שאפילו נתן לו סטירה במהלך הויכוח. גם היום יש הרבה אנשים כאלה…כשהם לא יודעים איך להצדיק את הרעיונות שלהם, הם הופכים לתוקפניים. אבל איך סוקרטס הגיב? הוא לא עשה כלום! לא צעק לא הגיב באלימות. הוא לא עשה כלום. אחד מתלמידיו שאל על התנהגותו של סוקרטס, והפילוסוף הדגול ענה: "אם חמור היה ב

מאז 7 באוקטובר 2023 נפלו 2 אנשי כוחות הביטחון הישראלים, מני רבים, שהייתי רוצה להתייחס אליהם. הם לא היו רק 2 גברים ששירתו בגאווה את המדינה ושמרו על ביטחונה ועל תושביה. הם היו גייז. אחד היה נשוי והשני עמד להתחתן. שניהם במותם השאירו את בני זוגם אלמני פעולות האיבה / מלחמות. שניהם השאירו את בני זוגם עם חור גדול בלב, עם אהבה גדולה, עם זיכרון מתוק - מר. אף אחד לא יכול להיכנס לנעליים שלהם. אף אחד לא יכול להבין את מה שעובר עליהם. למה אני מתייחס לנושא? לא רק בגלל שאני גיי. לא רק בגלל שאני מזדהה עם אותם שני בני הזוג נותרו עם חור גדול בלב שעכשו הם מוגדרים אלמני מערכות ישראל. אלא בגלל שלא נשמע קול אחד מהממשלה שהזדהה עם המשפחות האבלות. שלא לדבר שלא נשמע תגובה מצידו של יושב ראש הכנסת שהוא גיי, נשוי לבן זוגו ואבא לשני ילדים שבאו לעולם בהליך פונדאות מורכב. לא נשמע קול אחד שמתנצל מכיוון אותם אלה שהסיתו, גידפו, קיללו כנגד האוכלוסיה הגאה (לא הקהילה כי אנחנו שייכים לכלל האוכלוסיה). הראשון שנפטר היה איש צבא מרשים במותו, אם יורשה לי להחמיא לזכרו ולבן זוגו. שר הביטחון יואב גאלנט לא היה בהלוויה. השני, שרק השבו

את הפרק הזה בבלוג שלי כנראה לא אשתף אותו. לפחות בין החברים ומשפחה שאותם אני משתף. לא בגלל שאני לא רוצה לשתף אלא בגלל שהבנתי שאותם זה לא מעניין יותר מה עובר עליי: כל אחד בענייניו. **************************************** ערב ראש השנה התשפ"ה. השנה קשה מאוד לאחל "חג שמח. שנה טובה" אחד לשני כשישנם עדיין 101 חטופים בעזה ויותר מ - 360 ימים בשבי ושנה אל תוך המלחמה. השנה קשה מאוד לאחל "חג שמח. שנה טובה" אחד לשני כשישנם עדיין מפונים מהבתים שלהם ושוהים בבתי מלון. השנה קשה מאוד לאחל "חג שמח. שנה טובה" אחד לשני כאילו אין עדיין פיגועים. אין אווירת חג בחוץ כמו שהייתה בכל השנים. חג עצוב מאוד. ל בגלל המצב הביטחוני וההתרעות הגבוהות לירי רקטות וכטב"מים ולפיגועים הרחובות יהיו גם ריקים מאנשים (אולי יהיו כמה רוסים שלא חוגגים את ראש השנה) החלטתי יחד עם אמא שלי שאני לא אגיע אליה לאכול את ארוחת ערב חג ראשון של החג. מה גם מזג אוויר מתחיל להתקרר ופה אמא שלי ובצדק מפחדת שלא אתקרר, לא בא לי לחלות שוב במיוחד לא בדלקת ריאות. די עצוב לי מאוד מכל המצב הזה. זה רק ממחיש לי כמה א