אדם רוחני
זהו פרק של פריקה. (בעצם איזה פרק בבלוג שלי הוא לא פריקה??) ******************************** כמו כל שנה במהלך 12 שנה האחרונות הגיע יום השנה לפטירתו בטרם עת של אבי. היום אם הוא היה בחיים הוא היה אמור להיות בן 89. הוא לא היה מתענג, בלשון המעטה, על המצב של המדינה שכל כך אהב. כמו כן, הוא היה מודאג ממצב הבריאותי של אימי. בהלווייה שלו בכיתי בטירוף. רצתי בין אמא שלי לבין הקבר שלו. בדיעבד, כפי שסיפרו לי, בשלב מסויים תפסה אותי בת דודתי הגדולה - שעם השנים נותק הקשר בינינו - ולפתה אותי מהחשש שאני אפיל את עצמי אל תוך הקבר שלו. בשבעה בכיתי אולי שלוש פעמים. כשקמנו מהשבעה הפסקתי לבכות. לא יכולתי לבכות יותר מאז. כמה שהתחננתי בפני רופאת המשפחה שלי דאז שתיתן לי איזה כדור שאוכל לבכות לא היה כדור כזה, לטענתה. שש שנים אחרי פטירתו חטפתי את מחלת הסרטן בערמונית דרגה 3 לפני דרגה 4 (שזה אומר כריתה). למזלי תפסנו את המחלה בזמן, ללא ספק. כשהבראתי ויצא לי לדבר עם הרופאה שלי על זה הזכרתי לה את התחינות שלי בגין כדור על מנת לבכות ולא היה וכתוצאה צברתי פנימה אז המצב הנפשי - רגשות האשם שלא הייתי מספיק אסרטיבי בלהציל את א
