זה אני

הקב"ה הוא עדי בחודשיים וחצי (כמעט 3 חודשים) כמה ניסיתי, כמה הבלגתי, כמה השתדלתי, כמה בלעתי את הרוק ואת הגאווה שלי. זה פשוט לא הלך. אז להמשיך עם זה? כל מה שעשיתי לא היה בסדר: איך שעניתי למיילים - הרי יש לי ניסוחי תשובות של רשת מלונות גדולה בארץ שהיא ברמה של 5 כוכבים פלוס והם לא עונים כמו שצריך? כל פעם שביקשתי לשאול משהו על מנת להסיר ספק קיבלתי תשובה של "רגע.... רגע.....". כשמפילים את כל המיילים לענות עליהם וזו שאני עבדתי איתה התעסקה כל הזמן בדו"חות או בלהסתובב או לדבר בטלפון הנייד אז מה אתם רוצים שאני לא אעשה טעויות? העבודה צריכה להתחלק שווה בשווה. סוכם אלף והיא ניסתה שבפועל זה יהיה בית. כל העולם ואחותו בשתי בתי המלון בסופו של דבר אומרים לי כל הזמן "תתאפס על עצמך" כמה אפשר לשמוע את זה ולערער את הביטחון המקצועי שלך? עד לפני שנה וחצי הייתי סגן מנהל קבלה שידעתי מה אני עושה והייתי עושה את העבודה שלי על הצד הטוב ביותר. עד אתמול...... שבו הרגשתי שהיא מרימה עליי את הקול בטלפון כשהיא הייתה בחופש כי התקשרתי אלייה בכדי להיות בטוח במהלך שלי לגבי קבוצה. פשוט הרגשתי זיפ

 לא רוצה להישמע מקטר אבל חייב לשחרר קיטור: בשבועיים האחרונים למדתי לא לצבור בבטן כי אחר כך זה מתנקם בי ובבריאות שלי. גם ככה אני לא מרוצה ממקום העבודה שלי. כן.......... כולה חודשיים אחרי שהתחלתי ואני אומר שאני לא מרוצה. המוטיבציה שלי ירדה מהר מאוד. הטענות שכנגדי הן: כל מענה לאורחים היא לא בנוסח המקובל למרות שאני מבקש נוסחי תשובות שיתאימו ולא נותנים לי למרות שהציגו לי נוסחי תשובות ישנים מאוד ולא מותאמים לימים אנו באנו. אם אני מגיע מוקדם אז למה אתה מגיע מוקדם כי לא משלמים שעות נוספות. למה אני בלחץ לענות למיילים הכל חייב להיות באיזי רק שלא מבינים שאין אצלי איזי אני בא לעבוד ונקודת היציאה שלי שהצד השני מחכה למענה ולא רוצה להמתין יום שלם לתשובות. גם אם אני מצליח במשהו וגם אם אני מקבל מחמאה אז מהר מאוד מורידים לי את ההתלהבות, אין מילה טובה על כך. אלה רק דוגמאות קטנות. מיותר לציין שגם בגלל מקום העבודה הפסקתי את טיפולי הפיזיותרפיה שלי והתיק שלי במכון הפיזיותרפיה נסגר. בין לבין התגלה גוש חשוד בריאות של אמי. כאן התחיל מחול השדים של ריצות בין לבין. אמי בלחץ שאני לא אאבד את מקום העבודה שלי בגלל זה.

שעות וימים של חישוב מסלול מחדש. אולי חזרתי מהר מדי לעבוד אחרי שנה וארבע בבית כי חשבתי שאני יכול לעבוד עם יד נכה ועוד במלון.  אולי לא השלמתי את תהליך הריפוי העצמי וגם לא עניתי לעצמי על השאלה: במה אני מסוגל לעבוד ובמה אני לא? אולי לא התמודדתי מספיק עם ההשלכות של הפציעה ועם הכאבים. אולי נכנעתי ללחצים שהופעלו עליי לחזור לעבוד ויהי מה. אולי באמת אני לא בנוי לעבוד יותר לעבוד בענף המלונאות כי כל יום שעובר אני נזכר בתאונת העבודה ובמה שאני עברתי.  חזרתי לעבוד עם מוטיבציה גבוהה ואחרי חודשיים היא נפלה לי. אני לא חף מטעויות מי שלא עובד לא טועה. אולי אני באמת אובר קוליפייט למלון הזה ספציפית. אולי אני באמת לא מתאים לאווירה ולקונספט של המלון. אולי אני דורש מעצמי מקצועית יותר מדי ואני מנסה להוכיח את עצמי. בעבר עד לפני כשנה וחצי אני יכול להעיד על עצמי, עם כל הצניעות, שהייתי תותח ופרפקציוניסט. כיום קשה לי מאוד לחזור לשיגרת העבודה, עדיין, חודשיים אחרי עם כל האי נוחות והאי תפקוד היד בצורה מלאה. (וכן........... ב - 24 שעות האחרונות עברו מחשבות שאני צריך לקום וללכת מצד שני האם אני כזה וותרן, כזה לוזר, שלא י