זה רק אני

בזמן האחרון אני לא במיטבי. חד משמעית. חסר סבלנות, מרגיש שלא מקשיבים לי,  לא סופרים אותי,  מרגיש שלא מתחשבים בי. אני שותק שתיקה רועמת. מחפש שייחבקו אותי אם לא פיזית לפחות וירטואלית. הרבה שומע "אני אוהב.ת אותך" ולא מרגיש את זה. הלו............... אני במצב של נפילה על הפנים. *********************************** יום ראשון הקרוב שוב ערב חג.  חג שבועות. אין אווירה של חג בכלל באוויר. הן בגלל המצב הכלכלי, הן בגלל המצב החברתי, הן בגלל המצב הביטחוני. המלחמה בעזה ממשיכה ועדיין יש לנו 58 חטופים חיים ומתים. בטלוויזיה כל הזמן מפמפמים לנו את הנושא. מדברים ללא הפסק. הממשלה לא עושה דבר וחצי דבר בנושא להחזיר את החטופים זה מעיב על מצב הרוח הפרסונלי והכללי. נושא החרת החטופים לא פחות חשוב שאני לא יובן אחרת. מצב הרוח שלי מושפע גם מהנושא הזה. אולי מצב הרוח שלי מושפע מזה גם שבעוד חודשיים וחצי יהיה יום השנה לפטירתו של אבי ז"ל (13 שנה) ואני נכנס בשנים האחרונות לסערת רגשות ורגשות אשם שלא עשיתי מספיק בשבילו להציל אותו, שאולי לא הייתי אולי ילד טוב בעבורו למרות שבשלוש שנים האחרונות לחייו היינו מנהלים ...

"אני לא מושלם" כתבתי לו. הלוואי שהיית קרוב להיות מושלם אמרתי לעצמי בלב. אם אנשים היו יודעים מה עובר לך בראש, היית נכנס למאסר עולם. מושלם????? הצחקת אותי אסור לך להגיד את המילה הזאת בכלל. כלפי חוץ אתה אולי חמוד, המשכתי לכעוס על עצמי בלב, אבל במוח שלך? אתה נואף וסוטה. מה שאתה מדמיין את עצמך עושה עם אחרות. איככככ הלוואי שהם היו יודעים. לפחות היו מתרחקים. אבל אני משאיר את זה בראש ולא עושה כלום, ניסיתי להגן על עצמי. אז למה זה כל כך רע?? המיטה שלי ריקה וזה נשאר במחשבה. המחשבה בלב לא רצתה לתת לי מנוחה. הוא המשיך לעלוב בי ללא הפסקה. בעוד ועוד טיעונים, הוא הוכיח לי כמה אני אדם נורא. אז הפסקתי את השיחה עם הבחור הנחמד. והנחתי את הפלאפון על המיטה. "אחד לא מושלם" הוא כתב לי. "אבל אתה חמוד". הסמקתי הוא לא ידע. שגם במחשבה הכי גרועה. רק רציתי מילה אחת טובה. ******************************************************** בואי נניח שבחיים האלה ,בגלגול הזה לא נועדת למצוא זוגיות...... לפני שאתה נבהל תקשיב לי רגע כרגע אתה רווק בבאסה, לא מאושר מנסה להבין למה לא הולך לך רודף אחרי מישה...

רוצה להיות גבר? תתחיל בלסגור את הפה ולהפסיק להתבכיין. גבר לא מחפש אשמים — הוא מסתכל במראה. תקום מוקדם, תעבוד חזק, תשתוק כשכואב, תילחם על מה ששלך, ואל תתנצל על מי שאתה. לא כל דבר צריך רגש. לא כל רגע צריך אמפתיה. לפעמים פשוט צריך לעשות את העבודה. נשים לא רוצות ילד גדול — הן רוצות עמוד שדרה. החיים לא מחלקים מתנות — רק הזדמנויות למי שלוקח. אתה רוצה כבוד? תבנה אותו. רוצה עוצמה? תשלם בדם, בזיעה, בשקט שלך. גבר לא מבקש מקום — הוא לוקח אותו. זה לא פוסט השראה. זו בעיטה לבטן. קום. תתיישר. תתנהג בהתאם... ******************************************************* עברתי דרך. לא פשוטה, לא תמיד ברורה, מלאה בעליות, ירידות, תפניות מפתיעות וגם רגעים של תעוזה וניצחון. ראיתי את עצמי קם אחרי נפילה, ממשיך אחרי אכזבה, בוחר לנסות שוב – גם כשהלב רצה לוותר. למדתי להכיר את החוזקות שלי – את הנחישות, את היכולת לראות את האחר, את הרגישות שמבינה גם את מה שלא נאמר. ראיתי איך דווקא הרוך הוא כוח. איך הרצון להיטיב עם העולם, לא הופך אותי לחלשה אלא לאדם שלם יותר. אבל גם חוויתי כישלונות. היו פעמים שטעיתי, שציפיתי יותר מדי, שנ...

גל העלאות המחירים בישראל. בשנתיים האחרונות עלו מחירי המזון יותר מהדיור. מעלים מחירים ביד אחת וגוזרים דיבידנדים ביד השנייה. לאן הגענו, ריבונו של עולם???!!! איזו מדינה נהיינו? איזו ממשלה חזירה יש לנו. אם תושבי מדינת ישראל לא יתעוררו על עצמם ויתחילו לצאת לרחובות ולבצע השבתות אנחנו נמות מרעב, לא יהיה ערך לשקל וגם תיירות - שאנחנו נסמכים עליה - לא תגיע לארץ. אין פלא שמשקיעים זרים וחברות הייטק ישראליות בורחות. מוחות מבריקים בכל התחומים בורחים. העיקר לקרוא למילואים סבב שביעי ושמיני הכי קל ולא יהיה ייצור במדינה, לא יהיו עסקים במדינה כי הם יקרסו, אנשים לא יוכלו להתקיים בכבוד, תושבים יתחילו לחיות ברחובות ולהתגלגל ברחובות בין עיתונים ישנים. די ליוקר המחייה!!!!! הגיע הזמן להשבתות נרחבות ולהרבה זמן של המשק ולא השבתות מינוריות. תתעוררו על עצמכם.ן המצב הכלכלי פוגע לכולנו בכיס, לא משנה אם אתה ימין או שמאל דתי או חילוני. אין פלא שאין מצב רוח בעם. אין פלא שאין מצב רוח לחגים. אין פלא שאנשים אוכלים אחד את השני. בחודש מרץ נרשמה של עלייה של 2.1% בפיגורים של החזרי הלוואות. כמעט כל משכנתא שנייה שנלקחה בחודש מר...

מדינת ישראל המאה 21 שנת 2025. החברה הישראלית עדיין לא מסוגלת לעכל, לשמוע, להבין, מקרי אונס של נשים / ילדים / נוער והטרדות מילוליות. החברה הישראלית עדיין מטאטאה את מקרי אונס אל מתחת לשטיח. לא מסוגלים, מוכנים לשמוע, להקשיב. כאילו זה ייעלם מעל פני השטח. כאילו זה לא ייקרה. העיקר, כשיש עדויות של חטופות ששוחררו מידי חמאס כולם בוכים למשמע הדברים. דמעות של תנין. וכשמבינים שזה מתרחש, מתקיים במקומות עבודה קרוב אליהם אזי גוועלד מתחפרים להם כשבלולים ולא מעוניינים לשמוע, להקשיב, להבין מבחינתם זה לא רלוונטי. העיקר, הצד השני הוא בסדר והצד הנאנס, המוטרד שכן עבר אונס שמאושם כביכול שהטריד הוא לא בסדר. לי, אישית, כבר נמאס לדבר על הזהות המינית שלי. נמאס לי כבר לדבר על השיוך המגדרי שלי. נמאס לי לדבר על מקרה האונס שעברתי. כשאני בא לעבוד אני בא לעבוד אני לא בא לעבודה ומשתדל לעשות את העבודה על הצד הטוב ביותר ללא שום שיוך מגדרי או שיוך מיני. היו לי בעבר בתקופת המלונאות הרבה מאוד הצעות כאלה או אחרות לעלות לחדרים ו / או לצאת לבלות עם אורחים גייז ולא עשיתי זאת מתוך אמונה שזה מקום עבודה ואני לא מעוניין לאבד אותו. ...

החגים נגמרו להם......... לפחות עד חג השבועות. בעשור האחרון אני לא אוהב את החגים בלשון המעטה. כל חג מזכיר לי את בית הוריי איך היינו נערכים אל כל חג וחג. היום, 12 שנה אחריי מאז שאבי נפטר, אין לי משמעות לחגים בכלל. כל היערכות מזכירה לי אותו. להבדיל אלף הבדלות, מצבה הבריאותי של אימי לא משתפר בכלל: ישנה הידרדרות במיוחד עם מחלת הסרטן. ישנם ימים שהיא מאבדת את הרצון לחיות ואני צריך לספוג את זה, עם כל הקושי שבעניין. מתי מעט, אם בכלל, יכולים להבין את זה. עם היד על הלב: חוץ מללכת לעבודה ולחזור הביתה או ללוות אותה לטיפולים בבית החולים אין לי כל שינוי, קרי: סתם לשבת בבית קפה, מפגש חברים וכיוצא בזה. רק מחפש להיות בבית שלי בימי חופש מהעבודה שזה אחת לשבוע ואז לישון כמה שיותר או לשים מכונות כביסה. תכלס??? הבריחה לשינה היא מבחינתי הבריחה כי טובה ככה להתנתק מהעולם ומהסביבה. האם אני מגלה סימני דיכאון??? אולי. האם זה ההשפעה של פוסט טראומה מתאונת עבודה??? אולי. גם ככה לכל אחד ואחת מאיתנו יש את החבילה שלו/ה. למי יש חשק למפגשים חברתיים??!!! גם ככה מצב הרוח הכללי - הכלכלי - הביטחוני במדינה לא בשמיים כל עוד המל...

החלטתי לחזור לתלתלים. לא חשבתי שזו משימה קשה על מנת לגדל אותם שוב. כמה העבודה קשה לפתוח את התלתלים ולטפח אותם. לא לתת לשיער להיות בצורה של אפרו. אם זה למרוח מסכת שיער, אם זה למרוח קרם לחות, אם זה לדאוג לחפוף את השיער כמעט כל 3 עד 4 ימים. כמובן, להקפיד על עיצוב השיער ותספורת בצדעי הראש על מנת לתת לשיער כוח להתפתח יותר. שלא יישתמע: אני לא מתלונן. החלטתי ולקחתי על עצמי את הנושא, עם כל הקושי שבעניין. חלק משינוי חיצוני שאני חייב לעצמי. חלק מתהליך קבלת העצמי שלי. ************************************ יום הזיכרון לשואה ולגבורה 2025 תשפ"ה. כמו כל שנה אני נזכר בעבודות הגמר שהייתי עושה בתקופת התיכון בנושא השואה. משפחתי באה מטורקיה. גרמניה הנאצית הייתה כפסע לפני פלישה לטורקיה. היצר הגדול שלי להבין את התקופה ההיא כמה שאפשר (אי אפשר להבין את זה בכלל למי שלא היה שם) היה גדול מאוד. שהרי תמיד אהבתי היסטוריה. תמיד רציתי להבין כמה שאפשר. עם כל הצניעות: עבודות הגמר שלי תמיד זכו במקומות הראשונים. הפרס הגדול שקיבלתי זה הידע וההבנה לא התעודות הוקרה ולא סכומי הכסף. עשיתי את עבודת הגמר בשביל הידע האישי וה...

רוני יושב לבדו......... בינו לבין עצמו מהרהר. הוא מבין שעליו לשים גבולות לסביבה הקרובה שלו ולחברים שלו, לא לאלה שממש קרובים אליו, 3 במספר. זה רק בכדי להציל את עצמו ואת נפשו לא רק את גופו מהם. "ישנם אנשים, שכנים שממש מחפשים לחטט בחיים שלך וללמוד ממך מה שאתה לא מעוניין בזה בכלל. מבחינתם, הם שומרים על פרטיותם בקנאות. לא מבינים שהם חודרים לפרטיות שלך. בגללם אתה לא יכול לפתוח אפילו חלון בכדי לאוורר את הבית, לנשום אוויר נקי שהרי אני מגדל חתול בבית. כמה אפשר לחיות ככה??" ככה רוני חושב לעצמו "זה שהם אנלפביתים ולא מבינים את זה זו בעיה שלהם לא שלי. זה שהם לא יודעים גבולות זו בעיה שלהם לא שלך." מי שלא חווה את מה שהוא עבר בחייו לא יבין. לעולם. מי שלא תמך בו בימים הקשים לא יבין את זה לעולם את מה שעבר.  עליו להפסיק להתעסק בעבר. עליו להתמקד בהווה ובעתיד. לא לצפות מאף אחד ומאף אחת לעזור לו.  על רוני להבין שההבטחות שניתנו הן חסרות תוכן וכיסוי. הן לא יתממשו לעולם. הוא חייב לעצמו להבין שרק הוא מנהל את חייו שלו. "תעשה את מה שאתה אוהב לעשות. תעשה את עבודתך שאתה אוהב על הצד הטוב ביו...

אני נגד כפייה דתית. נקודה. ברגע שמנסים לכפות עליי אורח חיים דתי כזה או אחר או אורח חיים של מישהוא אחר זה מביא לי את הסעיף. בדרך כלל, מי שמנסה לכפות עליי ועל האחרים הם כאלה שעברו מהפך פרסונלי כזה או אחר: אם לכם זה טוב זה לא אומר שלאחר זה טוב. שכל אחד ואחת יחיו את חייהם  כראות עיניהם. ברור לכל בר דעת אלה אותם אנשים שנהפכו מחילוניים מוגמרים לדתיים מוגמרים. במקום להבין את המשפט "חייה ותן לחיות" ממש מכריחים להניח תפילין, לקרוא תהילים, ללכת לבית הכנסת. ובכסות הכיפה והציציות עושים עברות בין אדם לחברו הכי גדולות. אני מסייג את דבריי ואומר: לא כל חובשי הכיפות ולובשי טליות קטנות וציציות הם כופים אורח חיים דתי. רק בכדי שאני אבהיר את עצמי שוב: אני גיי את זה כולם יודעים. כמו שאני לא כופה את אורח חיי ואת ההשיוך המגדרי שלי על אחרים אל תכפו עליי את אורח החיים הדתי שלכם. זה ממש לא לעניין. כמו שאני לא הולך למצעדי הגאווה כי אני לא מתחבר לרעיון ללכת ערום ברחובות ואני מכבד את הסביבה ואת המרחב הציבורי אז............ תכבדו אותי ואת חיי הפרטיים. הבהרה שלישית: בדרך כלל אלה שחוזרים בתשובה הם עבריינים ל...

                                     שעה עוברת לה, יום עובר לו, שנה עוברת לה, ואנחנו מזדקנים לנו....... עוד יום הולדת מתקרב לו (פאקינג עוד 4 שנים אני אהיה בן 60), לא שאני מצפה למסיבת הפתעה וגם לא למסיבונת. גם ככה אף אחד ואף אחת לא אוהב.ת אותי. מי שמתיימר להיות חבר.ה שלא ייצפה ממני שאני אעמוד לצידו.ה כשהייתי צריך. (זהו!!!!! הוצאתי את התיסכול שלי.) *********************************** לנוכח המציאות שנוצרה מאז ה - השבת השחורה (7.10): כולנו מסכימים שאי אפשר לעשות שלום עם העם שמתיימר להיקרא "פלסטינים". לכל מי שעיוור אז אין עם כזה, מדינה כזאת. אני כותב את המשפט הזה כמי שתמך בזמנו במפלגת "העבודה" של רבין - פרס, שדרך אגב רבין הובל באפו על ידי פרס להעשות "הסכם שלום" עם עראפת הוא ידע בזמנו שאי אפשר לעשות איתם שלום, כאיש צבא - רמטכ"ל - פוליטיקאי לשעבר. רצועת עזה - כל העולם הערבי מדבר על זה שצריכים לתת לעזתים לחיות בשלום ואף אחת מהן לא מוכנה לקחת את רצועת עזה תחת חסותה / ריבונותה, עיינו ערך: הסכם שלום שמנח...

מצאתי את עצמי השבוע בסיטואציה מאוד מאוד קשה שגרמה לי לכעוס ולהרגיש חסר ביטחון בתוך הבית שלי, למרות שזו דירה שכורה. לפני חודש וחצי אימצתי חתול חדש מסוג אנגורה שכולו לבן כשלג ולכן קראתי לו שלג. במקביל בדירה שלידי ישנו שוכר עם הפרעות נפשיות מאוד קשות (צועק בבית שלו, דופק על השיש ועל הקירות באגרופים, כל יציאה שלו לשביל זה עם טריקת שער בעוצמות - אלה רק דוגמאות). יש לציין, כי הוא לא מוכן לקבל טיפול פומי. חוזר בתשובה, בנדמה לי קרי: מה שנוח לו הוא דתי מה שלא נוח לו הוא לא דתי (לפחות בשבתות בבוקר הוא לא הולך לבית הכנסת). כשהיינו מדברים עד לפני שנתיים הוא היה נכנס ויוצא לבית שלי בלי הפסקה וזה היה משגע את החתול הסיאמי שלי שנפטר בשיבה טובה. בנוסף לזה הוא היה משגע אותי גם כן ומנסה לכפות עליי את אורח החיים שלו, לא אהב שהחתול אוכל את העוף שהיה לי באוכל וגם לא אהב שהחתול היה מלקק אותי, כשהייתי נכנס לשירותים להתפנות מיד היה חושב על שאני הולך לענג את עצמי, כשהיו מגיעות חברות לבקר אותי הוא היה מפשיט אותן במבטים שלו, וכולי. נוצר מצב ממש לא נעים שלא הייתה לי דקה של פרטיות גם שהייתי נכנס להתרחץ כי הוא היה מ...

שישה ימים אחרי שפצ'וצ'ו נפטר אימצתי חתול חדש. חתול זכר בן 4, מסוג אנגורה, מסורס, שהובא אליי מהצפון, לבן כולו, בגלל זה שמו בישראל: שלג. דברן מאוד.  במשך החודש האחרון התרגלנו אחד לשני. מבחינתי, זו שמחת חיים שיש לי מי שהוא שמחכה לי כשאני חוזר הביתה מהעבודה. ממש לא מתחרט לרגע על האימוץ. לפי דבריי אחד מהמוסרים של שלג אמר לי: "שלג ננטש בוודאות כי הסתובב מוזנח וחלש באזור תעשייה שאני עובד בו בצפון. בגלל שהיה כזה בייתי וחברותי מניח שהיו לו בעלים קודמים. ובגלל שאף אחד לא חיפש אותו כל הזמן הזה מניח שננטש שם או במקום קרוב והגיע לשם." לכן, אני משתדל להיות בקירבתו הרבה ושיהיה רגוע, למרות שלפעמים זה לא קל בכלל. לא שאני מקטר, חלילה וחס. כשמגדלים חתול / כלב ישנה אחריות אדירה. לא כל אחד ואחת יכולים להבין זאת. לא כל אחד יכול לגדל חתול או כלב. אני טוען, הן שלג והן אני זכינו ללא ספק. כשאני יוצא לעבודה מאוד קשה לי להיפרד משלג, עם היד על הלב. הוא נותן לי תחושת בית. נותן לי תחושת שייכות. שמי שהוא אוהב אותי ודואג לי ודורש תשומת לב. אם לבני אדם לא אכפת להם ממני אז לפחות לחיית מחמד אכפת ממני. *...

ביום חמישי האחרון (19.12.24) נפטר לי פצ'וצ'ו בידיים. בן 14 במותו. אימצנו אחד את השני לפני 11 שנה. אימצתי את פצ'וצ'ו בתום שנת האבל על אבי ז"ל. תמיד הרגשתי שיש בו נשמה של בן אדם ולא של חתול: משום מה הרגשתי שאבי מלווה אותי בדמותו של פצ'וצ'ו. הוא ליווה אותי בתקופה שהתגלה לי הסרטן וטיפולי ההקרנות שהובילו אותי להחלמה מלאה. גם בתקופה של ריסוק יד שמאל וטיפולי הפיזיותרפיה הוא ליווה אותי. גם במעברי דירות שלפעמים לא היו קלים בכלל, מבחינתי. ידעתי מה הוא רוצה. הרגשתי אותו. תמיד כשחזרתי הביתה הוא בא אליי בריצה וקיפץ עליי. היה לנו טקס: תמיד רצה שאני אלטף אותו, הוא ריחרח אותי, תמיד חפן את ראשו בכף ידי ואז היה קופץ על השיש במטבח מריח את האוזן שלי ותוחב את אפו לכיוון האף שלי. היו תקופות שהיה אוהב לשתות מים מהברז ותקופות שהיה שותה מקעריות המים שלו. גם הרגשתי תמיד מתי יבוא השלב שהיה מקיא את כדורי השיער שלו ולא כעסתי עליו זה היה כל כך ברור לי ותמיד שידרתי רגיעה שהכל בסדר. כשהיה מריח שאני הולך לאכול עוף היה מחכה שאני אתן לו כמה חתיכות אחרי שחיממתי אותו גם חתיכות בשר וזה בנוסף לא...