רשומות

לב מאבן

תמונה
יחשוב האדם לפני הדיבור. אדם באשר הוא - דתי חילוני, ספרדי אשכנזי, סטרייט גיי. אם דתי אתה אל תתהלל בהלכות שלא נכתבו או נאמרו על ידי פוסקי הדור או בהלכות אשר אתה המצאת בכל רגע נתון. אם חילוני אתה אל תתהלל בחיי ההוללות שלך. שהרי כולנו שווים בפני בורא עולם. מאפר באנו ואל אפר נשוב. שהרי כולנו תולעה ורמיה בחיינו ובמותנו. על פי אגרת הרמב"ן לבנו: "שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ" ( משלי א ח ). תִּתְנַהֵג תָּמִיד לְדַבֵּר כָּל דְּבָרֶיךָ בְּנַחַת, לְכָל אָדָם וּבְכָל עֵת, וּבָזֶה תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, שֶׁהִיא מִדָּה רָעָה לְהַחְטִיא בְּנֵי אָדָם. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל ( נדרים כב ע"א ): כָּל הַכּוֹעֵס – כָּל מִינֵי גֵיהִנּוֹם שׁוֹלְטִים בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ( קהלת יא י ): "וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ, וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ". וְאֵין "רָעָה" אֶלָּא גֵיהִנּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר ( משלי טז ד ): "וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה".  וְכַאֲשֶׁר תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הָעֲנָוָה, שֶׁהִיא מִדָּה

חוסר רגישות, צריך לזכור שיש אלפי אנשים

תמונה
בימים האחרונים הייתי על טורים. קרי: עצבני שאי אפשר היה לדבר איתי. וזה למה? לפני חמישה וחצי חודשים עברתי תאונת עבודה - ריסוק יד שמאל וניתוח כתוצאה מכך בבית חולים "איכילוב". לאחר הניתוח עם שיחרורי מבית החולים הופנתי לפיזיותרפיה וריפוי ועיסוק. התחלתי בטיפולים עד אשר המנתח שלי מהבית חולים ד"ר רוזנבלט ישי הפסיק לי אותם בגלל שראה שישנו חלק שדורש איחוי עם הזמן שאחר כך, לטענתו, עליי לעבור ניתוח שני. מה שהוביל אותי זה לבקש חוות דעת שנייה שאותה קיבלתי מד"ר יהודה דוד, כשלטענתו אין צורך בניתוח אבל עליי להתחיל בטיפולי פיזיותרפיה אינטנסיביים. כשחזרתי עם הסיכום ביקור של ד"ר יהודה למכון הפיזיותרפיה בבת ים הם סירבו לגעת בי עד אשר אביא להם חוות דעת נוספת מאחר וישנן שתי דעות שונות. היה לי קשה לקבל את זה אבל הבאתי חוות דעת שלישית של ד"ר אבישר ארז, שהוא לא עובד איתכם וזה היה פרטי. רק אז היו מוכנים לטפל בי. הטיפולים בריפוי ועיסוק התחילו במיידי והיו אינטנסיביים - 3 טיפולים בשבוע ועל זה אין תלונה - לפיזיותרפיה הייתי צריך לחכות חודש וחצי עד אשר המטפלת בשם עדי טלמור תתחיל לטפל בי.

תמיד דופקים את השחורים

תמונה
לא מאמין שאני כותב את הפרק השוב...... פשוט לא מאמין........ התחלתי שוב טיפולי ריפוי ועיסוק לפני חודשיים כשבכל שבוע זה פעמיים עד שלוש, בהתאם להנחיית 2 הרופאים שנתנו לי שעליי לחזור לטיפולי פיזיותרפיה אינטנסיביים, בעוד שלטיפולי פיזיותרפיה הייתי צריך להמתין כמעט חודש וקצת עד שהואילה המטפלת שאקרא לה ע' לקבל אותי, אני יכול להבין שיש לחץ מטופלים על זה עוד הבלגתי. אבל מה????!!!!! כעבור 10 ימים אינטנסיביים של טיפולים ע' הודיעה לי שהיא יוצאת לחו"ל לשבוע ימים וקבעה לי טיפול אחד למטפלת מחליפה, שבמקרה ובטעות אני מכיר אותה. ולעצמה היא קבעה מיד ביום ראשון בשעות אחר הצהריים. עד לפה הכל טוב ויפה. כשהגיע יום ראשון, מדובר על יום ראשון האחרון, הודיעו לי שע' חולה והיא לא מגיעה ולכן מעבירים את הטיפול היחידי שהיה לי השבוע שלי לאותה מטפלת מחליפה. ביקשתי לפחות עוד טיפול במהלך השבוע אך סורבתי. יצאתי ממכון הפיזיותרפיה עם הרגשה גועלית עד כדי קאבס. לא יכולתי לשתוק. הייתה לי הרגשה שע' לא מעוניינת לטפל בי ודוחה אותי בכל דרך אפשרית עד אשר אתייאש. ישבתי וכתבתי מייל חריף בנושא ובו סיפרתי את תחושותי

על אלימות, התבגרות וציונים

תמונה
לאחרונה התרבו מקרי האלימות בחברה בארץ ובעולם.  זו תופעה יום יומית המתרחשת בכל מעגלי החיים: בחברה, בבית הספר, במשפחה,ואף במערכת השלטון. בחיבורי זה אציג את השלכותיה של תופעה זו ואציע דרכים להתמודד עימה.  השלכות התופעה מגוונות ושליליות ביותר. ראשית, אלימות עלולה לגרום לנזקים גופניים. לעיתים הנזקים הם בלתי הפיכים. הכוונה של הרבים או המתווכחים היא לא תמיד לפגוע, אולם בלהט הריב, הדברים יוצאים משליטה ופגיעה בראש, לב, או בטן למשל, עלולה לגרום אף למוות. יש שאינם מסתפקים בשליחת ידיים ומשתמשים בסכינים או באולרים כדי להתגבר על יריביהם,  מה שעלול להחמיר את התוצאה . בנוסף, אלימות מילולית אמנם לא גורמת לפגיעה פיזית, אולם תוצאותיה לא פחות מסוכנות.    אנו מכירים תופעות של ילדים שנכנסו לחרדה וכתוצאה מכך הפכו לילדים פחדנים, מסתגרים בביתם, מתבודדים לאחר שאיימו עליהם. לעיתים הילד נושא עימו עלבון זה לאורך שנים הגורמת לו לדימוי עצמי נמוך, לחוסר ביטחון ובעקבות כך לחוסר התפתחות. הבעיה עם האלימות המילולית היא כשהנזק מתגלה לעיתים מאוחר מדי לטפל בו.  יתר על כן, אלימות גורמת לאי סדר בחברה. כל אדם החושב שלא נעשה עי

הראיון

תמונה
ישראל אלטלף, גיי, נולד ב־1969 לאב מנהל עבודה במפעל שהיה ייחודי בארץ ואם עקרת בית, נולד גדל ועדיין גר בבת ים ("אין על העיר הזאת למרות שהיא שמרנית ודתית"), שירת 3 כמפ"ט קשר בפלח"יק של גבעתי (אבי ז"ל שירת בגבעתי הישנה ואני בגבעתי החדשה היינו צוחקים על זה הרבה) השתחרר בדרגת סמ"ר, עבד בחברת "אדגר - תעשיות טקסטיל" שנה וחצי כעוזר מזכירת חברה שהייתה גם יועצת משפטית ("למדתי ממנה הרבה חבל שהחברה נסגרה והיא פרשה לאלתר מהתחום המשפטי").  במשך 30 שנה עבד בתחום המלונאות, כשהתפקיד האחרון היה סגן מנהל קבלה במלון ברמת גן עד לתאונת עבודה. מה הזיכרון הכי מוקדם שלך?   1973, גיל 4 וחצי, מלחמת יום כיפור. נשארתי בבית עם אמא שלי ואחותי הגדולה ממני בשש שנים. אבי היה במילואים במלחמה. אמי לא הייתה במצב בריאותי טוב אז. היינו מסוגפים בבית וילונות שחורים מוגפים כי זו הייתה הנחייה של הממשלה דאז בכדי שכוחות המצריים והסורים לא יראו בתים מוארים שמא יפגיזו אותנו. אבי ז"ל נפצע באותו זמן ואני זוכר שאחותי ואני נגררנו אחרי אמי בחיפושים בבתי החולים אחרי אבי איפה שהוא אושפ