שיקוף

עוד מעט שנתיים לשבת השחורה. אנחנו בפתח של חגי תשרי התשפ"ו. ברור לכל שאין מצב רוח, גם השנה, לחגוג את החגים. אין אווירת חג, אין מצב רוח לחגוג.  הן בגלל המצב הכלכלי. הן בגלל המצב הביטחוני. הן בגלל שהאווירה לא ברורה במדינה השסע בתוך החברה מאוד עמוק. הקיצונים משתי קצוות החברה יותר ויותר מקצינים.  אם היום היו מתקיימות הבחירות לא היה באמת למי להצביע: בעיני האנשים שאני מדבר כל הכנסת הנוכחית, כל חברי הכנסת הנוכחית שאני מניח שירוצו לכנסת הבאה אשמים אחד אחת באותו מחדל נוראי, מושחתים, דואגים לכיס ולכיסא שהם יושבים עליו. כבר שש עשרה שנה אני לא משרת בצבא, שוחררתי משירות מילואים פעיל בפיקוד העורף. אין יום שאני לא מודה על כך כי לא הייתי רוצה לצאת לסבב חמישי של מילואים כשישנם אוכלי חינם שלא משרתים. כן, אוכלי חינם. את ה - 7 באוקטובר אני זוכר טוב מאוד כאילו זה היה אתמול. לא שהייתי באותה מסיבת נובה. הייתי בשעה האחרונה של משמרת לילה שעשיתי במלון שעבדתי שחציו היה מלון וחציו בניין משרדים בתל אביב. כל הכניסה של המלון הייתה מזכוכיות שלא נשברו, תודה לאל. איש  של בניין המשרדים שישב בדלפק שלו ממש לא...

קיבלתי החלטה: להתחיל להסתובב עם אבני אנרגיות עליי וגם בתיק. ובנוסף, לשנות את החזות שלי ביתר שאת. הגיע הזמן שאני יתחיל לאהוב את עצמי יותר ויותר ולהראות אחרת. שלא יחשבו עליי שאני ילד. עדיין תהליך פתיחת התלתלים שלי בשיאו, זו עבודה קשה בתקווה שאני אראה תוצאות יפות כמו שאני רוצה. גם התחלתי לענוד צמידים מכסף (925) עבים. אף אחד ואף אחת לא תאהב את עצמי כמו שאני רוצה. אף אחת ואף אחד לא יידאג לי כמו שאני אדאג לעצמי. החלטה מספר שתיים: לא לתת לאף אחד ולאף אחת לטפס עליי. לא לתת לאף אחת ולאף אחד לנצל אותי. הגיע הזמן שהחברה, הסביבה, תבין שאני לא פראייר. אולי היו לי בייבי פייס, אולי יש לי חזות של טמטם לא עוד !!!! שיחפשו להם פראייר אחר. לא לתת לאף אחד ולאף אחת להזכיר לי דברים שאני לא מעוניין להזכר, לא שיעשו לי דברים שאני לא מעוניין בהם, לא להשפיל אותי. הגעתי למה שהגעתי זה בזכות עשר אצבעותיי. את שמי הטוב לא תוכלו לקחת ממני. עדיין מחזרים לפתחי מענף המלונאות ואני דוחה הצעות שלא מעניינות אותי בכלל. כל קמט בפניי השגתי ביושרה ואני גאה בזה. מהרגע שהבחנתי בצבעים שבי הפסקתי להיות שקוף. *************************...