זה אני

כמעט שבועיים מאז שהתחלתי לעבוד. במחלקת הזמנות של שני בתי מלון משעה  08:00 בבוקר ועד 17:00 / 17:30 (כן, קשוח מאוד, ללא ספק) ושישי לסירוגין, לא משנה שבשני ימי שישי עבדתי רק בכדי ללמוד ולהשתפשף כמה שיותר. איך אני מתמודד? מתמודד. בשבוע הראשון היה לי פחד גדול שאני לא ייזכר בכלום אבל די נזכרתי. המשימה הגדולה שלי זה ללמוד להבין איך המערכת עובדת, מצד אחד, ולהתנתק מהקבלה מצד שני. גם בשבוע הראשון היה לי מאוד קשה גופנית, אני חושב שאפשר להבין, כי זה לחזור לעבוד אחרי שישבתי בבית שנה וארבע חודש. ובנוסף לעשות סוויץ' בראש ולא להזכר במנהל המיתולוגי שלי שבמידה כזו או אחרת היה מלחיץ אותי נורא. באופן טבעי גם מנסה להפעיל את היד הפגועה / נכה עד שלב הכאב ואז נותן לה לנוח. המצחיק הוא שאני שותה הרבה מים ומשתדל לא לשכוח, נכון אני רץ לשירותים בהתאם. הקוד לבוש הוא לא מחייב חליפות או לבוש של מלון אך חובה לבוא עם לבוש מכובד כי לפעמים אני צריך לצאת לקבלה. וזה הכי טוב מבחינתי. אחת המשימות שלי זה ללמוד להכיר את ההתנהלות של המלונות, את החדרים - זו משימה קשה בעיניי. אני רק מקווה לצלוח אותה. איך פצ'וצ'ו מקבל

יומיים אחרי ראיון העבודה (כפי שסיפרתי בפרק האחרון שיצאתי עם הרגשת החמצה) התבשרתי שהתקבלתי לעבודה ושהם מוכנים לחכות לי 10 ימים. למרות שהתבשרתי בזמן ששטפתי את הבית הייתי בעננים וצרחתי משמחה. הצבתי לעצמי מספר מטרות ביום שאני אתחיל: לשאול את השאלות הנכונות. להתאים את עצמי למקום העבודה. לא להגדיל ראש יותר מדי על ההתחלה, למרות שהתפקיד מחייב זאת.  אחרי שנה וארבעה חודשים בבית מאז תאונת העבודה אני חוזר לעבוד, סופסוף. תכלס?? כבר התחרפנתי מהישיבה בבית. זה נחמד יום, יומיים, שבוע, 10 ימים אבל לא יותר מזה. ******************************** התחלתי ללוות חבר לבית חולים לשם הקרנות נגד סרטן הערמונית. אומנם החבר גדול ממני כמעט בשני עשורים, ובכל זאת.......... זה מתיש מאוד. במיוחד כשאין שיתוף פעולה. אתמול הייתה לו ההקרנה השנייה. אני עצמי כבר הותשתי מההמתנה שייכנס. אומנם, הוא מטופל באותו בית חולים שטופלתי אך ההרגשה שאני מקבל מצוות מכון רדיותרפיה היא הרגשת אנטי ושעושים דווקא בעיכוב הזמנים. אני יכול להבין שהמאיצים - המכשירים שעושים את ההקרנות - מדי פעם לא עובדים, גם בזמני זה קרה, כשיש אחת שעל היום הראשון לא אה