זה אני

זהו פרק מסכם. בתאריך 9 במאי 2021 חזרתי לענף המלונאות ישר לתפקיד ששאפתי אליו, סגן מנהל קבלה וממלא מקום. מאז נהנתי מהתפקיד למרות המתחים, הלחצים, שעות לא שעות מול המחשב. נהנתי עד אשר......... חלף חתול שחור ביני לבין מנהל הקבלה שהחליט להשעות אותי לעשרה ימים מהעבודה לאחר שהטחתי בו ביקורת קשה מאוד. מבחינתו, הוא ראה בהשעייה סוג של עונש. מהצד שלי, כשהבנתי שכך הוא פועל וכך הוא פוגע לי בפרנסה הוצאתי לו חופשת מחלה על אותם עשרה ימים בכדי שאוכל להרוויח עליה כסף לפחות.  כשחזרתי העניינים לא היו כמו שהיו. מערכת היחסים המקצועית והאישית לא הייתה כמו שהייתה פעם. חוסר האימון צף ועלה לו שוב. הוא נטל ממני את הסמכויות של סגן מנהל קבלה. גם לא היה לי חשק בכלל לעבוד באותה עוצמה, באותה אכפתיות. די סבלתי בכל משמרת ומשמרת שהייתי שם. התחילו קולות בעבוע וחוסר שביעות רצון של עובדים על נושא המשמרות. קולות שהגיעו אליי והבנתי אותם מאוד. שהרי איך אפשר לעבוד 2/3 משמרות בשבוע? המכולת לא מוכנה לתת בהקפה. הבנק דורש כסף בכדי לכסות את ההוצאות ואת ההלוואות שכל אחד ואחת לקחו. אישית התחלתי לפזול החוצה. לחפש אלטרנטיבות אחרות. היית

כשמתחילים משהו חדש, יש התרגשות באוויר,  תחושה שאנו בלתי מנוצחים, תחושה פנימית האומרת לנו, שהפעם – ה-כ-ל יהיה שונה מבעבר! לכל אחד מאיתנו, יש תחום בחייו,  שבו היינו רוצים "להתחיל מחדש", "לפתוח דף נקי" . האם אתם זוכרים את התחושה של היום הראשון בבית הספר?  את הריח של הספרים החדשים, העטיפות הנקיות של המחברות,  הילקוט החדש, הקלמר הצבעוני העמוס בצבעים החדשים?  זוכרים את היום הראשון בעבודה החדשה?  זוכרים גם את פרפורי הבטן? "האם יאהבו ויעריכו אותי?" "האם אני אצליח?" ונשאלת השאלה –  למה קשה לנו להתחיל דברים חדשים או להתחיל מחדש ? כל התחלה חדשה, אם זו עבודה, מערכת יחסים חדשה, שינוי בחשיבה שלנו, רכישת דירה, או אפילו חתונה –  עטופה בהתרגשות גדולה,  אך לעיתים בתוך הרצון שלנו להתחיל במשהו חדש – נחבא גם קושי, המונע מאיתנו להתחיל במשהו החדש, בו אנו חפצים כל כך.   לעיתים, אנו רואים את המטרה שלנו, אבל מרגישים, כאילו יש חומה בלתי נראית,  העוצרת מבעדנו להושיט יד ופשוט להגיע אל היעד הנכסף שלנו.  יש מעין תחושה של  "קיפאון"  כשצריך להתחיל משהו חדש, תחושה האומר

אז למדתי שגם הלבד הוא בסדר, אפילו נעים. שזה המקום המוכר, שמזכיר לך מהי אהבה עצמית. אהבה טהורה, שלא מבקשת כלום. לאט לאט למדתי להכיר מבין כל החולשות, את החוזקות שבי. למדתי לא להתחייב לקשרים, כשאני הרס עצמי לא פוטנציאלי. לא משהו שניתן לתקן דרך אנשים אחרים. הבנתי שזה אמור להגיע ממני. אז אני נשאר בתדר שלי, מכור לספרים, לאדרנלין של העבודה, אי שם בשטח, לשקט בסופי שבוע, ולניתוק הרגשי, שהולך איתי לכל מקום בערך. למדתי להיסחף אל תוך הים הזה, שרק הולך ומתמלא באדישות. למדתי שגלגלי הצלה זה לחלשים, ושאני חזק מספיק, כדי להתמודד, בלי כל המסביב. הלבד הוא בסדר, היום בדיעבד אני מבין...... שלפעמים רק את זה....... הייתי צריך...... **************** ערב צום יום כיפור היום. לא קל היום הזה עצמו עם כל השקט שמסביב. עד לפני 3 שנים הייתי צם. מאז שהתגלתה אצלי מחלת הסרטן שיצאתי ממנה, תודה לאל, אני נמצא במעקב. אומנם אני לא צם אבל מקדיש את היום הקדוש הזה להרבה מחשבות ולהרבה בדק בית עצמי: איפה טעיתי, מה אני צריך לשנות ובמה אני צריך להשתנות, וכו'. אני אופטימי לחלוטין. קיבלתי הזדמנות שנייה בחיי. מכוון למטרה. לעשות רק