זה אני

לאחרונה נהייה טרנד בענף המלונאות: בתי מלון בעלי מספר חדרים מתחת למאה חדרים מבטלים את כל נושא האבטחה ומעבירים את פקידי הקבלה קורס בודקים ביטחוניים. קרי: אין יותר קציני ביטחון (קב"טים) במלון שהוא בפחות ממאה חדרים ואם יש מאבטחים אזי הם מבוטלים גם כן. יצא לי לשוחח עם קולגות ממלונות אחרים - בעלי חדרים שהם פחות ממאה - ופקידי הקבלה (או כפי שמנכ"לי המלונות נוהגים לקרוא להם: דיילי קבלה {כאילו אנחנו נמצאים בחברות תעופה}) נמצאים בלחץ שהם לא מבינים את ההסדר החדש.  מה פקיד הקבלה יכול לעשות כנגד מחבל פוטנציאלי? מה עוזר כל ההכשרה בקרב מגע? כל אמצעי המיגון החדשים שניתנים לפקידי הקבלה - ויסלחו לי המנ"כלים שאני לא נוקט בתואר דיילי קבלה - כמו גז מדמיע, דלת הראשית של מלון שאמורה להינעל ויש לחקור את מי שנמצא בדלת המלון אחרי השעה 12:00 בלילה, נניח, באמצעות אינטרקום. אותו מפגע פוטנציאלי יעשה את הפיגוע גם בכניסה למלון כשהדלת הראשית סגורה.  ישנו מוסד מכובד מאוד בהרצליה שמכשיר בודקים ביטחוניים בכל נושא האבטחה ובידוק ביטחוני שממש מגחכים לאור העובדה שפקידי קבלה מגיעים לשם הכשרה בנושא. אחד המ

כשפתחתי את הבלוג לא האמנתי שיהיו לי קוראים. בכל זאת אני הייתי אדם לא מוכר וגם לא ידוע. היו לי מאוד חששות. עם הזמן, כשהתחלתי לכתוב בבלוג ראיתי שישנה היענות בקריאת הבלוג שלי. גם אם לא מסכימים לרעיונות שאני מעלה קוראים אותו. ועל כך אני גאה. חבריי וחברותיי שיש להם דעות מנוגדים לדעותיי מכבדים אותי ואוהבים אותי לא רק בגלל מי שאני אלא בגלל שאני ישיר ואומר את דעותיי ובאותה נשימה לא פוסל את דעותיהם ואף מכבד אותם על כך. מכנים את בלוגרים הם אנשים חנונים, שמנים, מרכיבי משקפיים, מאונני מקלדות, וכו'. אז ממש לא!!!! חד משמעית. אומנם, אני משקפופר, הייתי שמנמן וירדתי 16 קילו במשקל, ואני יודע מה אני שווה.  ו.....  כמובן, שאני לא מאונן מקלדת. חד משמעית!!! אומנם אני גאה אך לא מוכן לשתף את האחרים במה שקורה במיטתי בין הסדינים כך שאני לא נחשב לקבוצת מאונני מקלדות, ישנם הרבה כאלה. אני גאה בבלוג שלי. אני לא כותב על כל דבר שלא מעניין אותי או שאני לא מבין בו. באותה נשימה אני גם מודה ומתוודה שעל הדרך אני מאבד מספר אנשים שלא נוח להם דעותיי, נטיותיי על כך אני רק רוצה להגיד לאותם א

נהיינו חברה אדישה. עובדה. ** עולים לאוטובוס בשעות המוקדמות של הבוקר ויש תיק פתוח לא ליד הבעלים. הנוסעים המעטים באוטובוס כביכול לא שמים לב לתיק הפתוח. לנהג האוטובוס לא אכפת בכלל וטוען כשאני צועק שיש תיק פתוח ללא הבעלים "מה אתה רוצה שאני אעשה?"  אחר מספר שניות מגיע הבעלים וטוען בתוקף שאין חפץ חשוד בתיק ועל מה המהומה? רק שהוא לא מבין באיזו מדינה אנחנו חיים שהרי במדינה שממנו הוא בא לא היו פיגועים, כביכול. ולנהג יש לי שאלה: האדישות ששלטה בך - באיזו מדינה אתה חי? ואם האוטובוס היה מתפוצץ רק בגלל התיק הזה האם גם אז הייתה נשאר אדיש, אם בכלל הייתה נשאר בחיים? למען הסר הספק, יש לי חברים שהם נהגי אוטובוס שהם מנוסים ויודעים את עבודתם וגם מודעים לבעיית החפצים החשודים ודווקא הם יודעים מה לעשות בנידון. ** מקרי האונס, הטרדות מיניות והחפצת נשים וגברים כאחד מתרבים יותר ויותר. מה לעשות גם אני הייתי קורבן לאונס קבוצתי ולחרם כיתתי ושכבתי. אני מבין טוב מאוד את הנשים ואת הגברים שמתלוננים על כך. מטרידה אותי המחשבה שהגברים שאונסים ומטרידים לא מבינים את חומרת מעשיהם. אני ממשיך לטעון