אני, אני, אני ושוב אני
במוצאי יום ההולדת ה - 48 שלי החלטתי כמה החלטות שכולם מסתכמות ב - : אני במרכז !!!! מאז שאני זוכר את עצמי שזה מגיל 4 תמיד התחשבתי באחרים ולא בי ובעצמי, ברגשותיי וצרכיי. ובגלל זה אף פעם לא התקדמתי מבחינה מקצועית וחברתית. הרגשתי את עצמי חסום. פעלתי על פי מחסום רגשי ולא מקצועי עינייני. במקום להכות על חטא החלטתי שעליי למנף את הדברים לתחום האישי והמקצועי כשאני במרכז. אני במרכז. אני במעגל הראשון ואני במעגלים שמסביב. ההחלטה היא מאוד קשה. כי אני יודע שאי אפשר לשנות את המחשבה דווקא בשלבים האחרונים של גיל הארבעים. אני צריך לשנות פאזה מחשבתית ולפעול לטובת עצמי בלבד. תמיד יהיה עליי לחשוב מה תהיה לי התועלת מהשלב הבא, איך למנף לתועלתי האישית והמקצועית. להעמיד את התועלת והצורך האישיים שלי ומה ייצא לי מכל שלב והצעה שאני מקבל. אני גם יודע שמבחינה חברתית שחברים וחברות שלי שאינם מהמעגל הקרוב אליי לא יבינו את השינוי והצורך הזה פתאום מאחר והם רגילים שאני תמיד אני שם בשבילם על חשבוני האישי והמקצועי. אני יודע שחבריי וחברותיי מהמעגל הראשון - והם בסך הכל כעשרה חברים וחברות - דווקא יפרגנו לי ויעמדו לצידי