זה אני

אבא, מחר - יום שלישי 30 באוגוסט 2016 -  על פי התאריך העברי נעלה לקבר שלך שוב, בארבע שנים האחרונות. לפני 4 שנים הלכת מאיתנו במפתיע כל כך. לא היינו מוכנים בכלל: חמישה ימים לפני היום הולדתך ה - 77 שלך. אני כותב לך את המכתב הזה, אבא, משום שרציתי לספר לך שמאז שנפטרת חלו הרבה שינויים: אמא - אמא מתמודדת עם הכאב בפרידה ממך. ישנם לילות, לפי ממה שהיא מספרת לי, היא מתעוררת ומתקשה להירדם שוב כי אתה חסר. אני רק יכול להבין אותה משום שהלכתם ביחד דרך ארוכה במשך 50 שנה. הרי נפטרת 4 חודשים אחרי שחגגנו לכם 50 שנות נישואין, שלושתינו, עם טעם מר שהותירה בפינו הבת שתפסנו ממנה.  אמא נושאת בקירבה את הכאב לא רק על פטירתך אלא גם על הנתק של הבת ממנה: לא מתקשרת וגם לא מגיעה לבקר אותה. הבת - שהתחתנה נהפכה לאמא לשלושה ילדים ולמורה בישראל בעלת תואר ראשון בחינוך. אותה הבת ששכחה להזמין אותך ואת אמא - מעצם היותכם הסבא והסבתא - למסיבת בת המצווה של הנכדה שלכם, הבת שלה. שלא לדבר שלא הזמינה גם את אחיה יחידה, בשר מבשרה, לאותה מסיבת בת המצווה. במהלך אותו סופשבוע ששהינו ביחד שלושתינו בצפון הן בגלל שיום הנישואים ה

גילי מוסינזון מן ההגינות, אני חייב להתוודות שאני לא מכיר את גילי מוסינזון. הייתי מקוראיו הנלהבים של אביו המנוח כשכתב את סידרת הספרים חסמב"ה. כשראיתי את גילי כשחקן כדורסל - לטובה ולרעה כאחד - נדלקתי עליו. הוא היה ועדיין נשאר חתיך. כשהוא העלה פוסט ברשת החברתית פייסבוק ביום העצמאות בו התוודה כי הוא נמשך לשני המינים לא היה מאושר ממני בעולם: שאפתי ורציתי שיהיה לי סיכוי אצלו, ולו במעט. כמו כן, רציתי להכיר אותו כאדם, למרות היותו אדם בעייתי, כהגדרת העיתונאים, למרות שלדעתי הוא רצה להביע את עצמו ולשחרר מחסומים של הרבה מאוד זמן בגלל התדמית על שחקן כדורסל.  כשפוטר מניהול מועדון הילדים בקבוצתו "הפועל תל אביב" כעסתי מצד אחד וכאב לי עליו כאדם וכחבר ברשת החברתית הנ"ל מצד שני. גם אם הדברים שגילי אמר, אומר ויאמר הם לא מסוגננים כפי שהחברה מבקשת והם נאמרים בלי סינון הם רק מוכיחים שגילי הוא מלח הארץ. הדברים נאמרו - נאמרים ויאמרו במישרין וטוב שכך: לפחות כאדם הוא לא מסתתר מאחורי מסכות, כפי שתבקש על ידי החברה. מוות הורים כשאבי נפטר לפני 4 שנים, במפתיע ובטרם עת, נאמר לי במהלך הש